קורא את פרשיות יוסף וכ"כ מתחבר היום. פעם התחברתי רק ליהודה וראובן. זה אני מבין, איך לעשות תשובה אחרי שנופלים. אבל יוסף - לא ליפול?! איך אפשר. זה משהו שונה ממני. בלתי אפשרי לי! לא קשור אלי בכלל!
פתאום אני מבין את הסוד של יוסף. הוא לא יצור ממין אחר עם מינון מוקטן של יצר הרע. הוא פשוט יודע שהוא חסר אונים, ולכן ממאן. לא מסכים גם לא לנשיקה קטנה. בעת ניסיון - הוא יודע שלא יצליח ומנתק מגע.
והעיקר - מכניס את אלוקים בכל מקום. "בלעדי, אלוקים יענה את שלום פרעה", "כי לאלוקים פתרונים", "את האלוקים אני ירא". והכל בקבלת המציאות. השאלה אינה מי אשם (ובהחלט יש אשמים. לא מקנא בניסיון של מי שאחיו זרקו אותו לבור מלא נחשים ועקרבים ומכרו אותו לעבד במדינה זרה, בגלל קנאה). השאלה מה אלוקים רוצה במציאות שהגעתי אליה. אני בכלא על לא עוול בכפי, בעלילת דם, אבל זה לא יעזור להתבכיין. עדיף למצוא חן ולהיות שר בית הסוהר.
"ועתה אל תעצבו... כי למחיה שלחני אלהים לפניכם"
ניתן ללמוד מזה שלפעמים עלינו לקבל את המציאות ולחשוב איך להתמודד איתה במקום להישאר במחשבות רבות מדי על הגורמים ולא להתקדם.
שנזכה לפעול נכון ולעשות את הדברים הנכונים ולהצליח בהם ולזכות לסייעתא דשמייא.
שבת שלום:-)
