אני מכור לבני אדם
אני מכור לסטנדרטים שלהם, לחברה שהם בנו, לכללים הלא כתובים שהם רשמו.
אני מכור לחברה האנושית.
אני מחפש כל הזמן במודע ושלא במודע דרכים לשתות מהבקבוק הענק הזה ששמו הערכה של בני האדם, הדירוג שלהם, האמירה שלהם שאני שווה, שאני מגניב, שאני חכם, שאני מבין עניין, שאני בטופ.
גיליתי שזה חלק כל כך מהותי מחיי, כל כך חזק בתוכי, שאני קובע לפי זה את ההחלטות הכי חשובות בחיי, כך גיליתי שאני מכור.
תחשבו על ילד בישיבה שרוצה להיות אברך ורב חשוב כדי שהוא יוכל לשתות ללא סוף מהבקבוק הענק של החברה, כדי שכל יום - כל יום ! הוא ייזכר שהוא רב חשוב, שהוא הגיע לשיא הפסגה וממשיך לעלות בה, והאגו שלו יתנפח וישחרר לו דופמין ותחושות נעימות במוח בזמן שעסקנים חשובים, פוליטיקאים וענייני דין חשובים ממשיכים לעלות לו לרגל, על זה הוא חולם שהוא רוצה להיות רב.
תחשבו על ילד חילוני שרוצה להיות רופא ומנתח חשוב כדי שהוא יוכל לראות את המבטים המכבדים, את האנחת התפעלות ששואלים אותו "במה אתה עובד" והוא עונה "אני מנתח, בבית חולים כך וכך" והוא רואה איך הם מעריצים אותו בסתר, מחפשים את קרבתו, תחשבו על ילד חילוני שעמוק בליבו רוצה להיות רופא בשביל זה.
תחשבו על אדם שכל פעם שהוא באירוע חברתי, הוא מחפש - בלי לשים לב, לשתות מהבקבוק הזה ששמו הערכתם ואישורם של בני אדם, בדרכים ישירות או עקיפות, גסות או עדינות, מה זה משנה ? הוא מנסה לשתות במקום להיות הוא, להיות עצמו, הוא מנסה לקבל את מנת הסם שלו מהחברה.
יש כאלה שיטענו שזה התמכרות, אבל התמכרות מאוד טובה - כי היא עוזרת לדחוף אותך קדימה. בלימוד תורה, משנה או סתם דברי חול - מה זה משנה ? העיקר שההתמכרות הזאת דוחפת אותך קדימה, כי היא דורשת ממך להיות באיכות גבוהה על מנת לשתות מהבקבוק ששמו הערכתם ואישורם של בני אדם, וכך לקבל את מנת הסם הזאת. והם צודקים - ההתמכרות הזאת יכולה להביא את האדם לשיאים חדשים של מאמץ, שקדנות ועשייה.
רק בעיה אחת - זה התמכרות. התמכרות זה רע, רע, רע, רע, רע.
רחמנא ליבא בעינא - ה' רוצה את הלב שלך, זה כל תמצית עבודת ה', ה' לא רוצה שתתמכר כדי לעבוד אותו, ה' רוצה שתרצה לעבוד אותו בלב טהור ונקי מהתמכרות.
תחשבו על מצב בו משחררים גז של סם ברחוב וכל מי שנושם אותו רוצה לפתע נואשות ללמוד תורה בלי הפסקה ולעשות מצוות וכו' - כי בר דעת יבין שלא לזה כיוונה תורה, כי רחמנא ליבא בעינא. אז למה ההתמכרות שונה ? למה היא שונה ?? זה בדיוק אותו דבר כמו הגז של סמים.
מצחיק-עצוב, שלעיתים אומרים למכור לתאווה כעצה של עזרה: "צא החוצה מהתאווה ! צא לבחוץ, תפגוש אנשים, תדבר איתם" והם לא יודעים שהם שולחים אותו מהתמכרות אחת להתמכרות אחרת. (כמובן שעדיף מכור לבני אדם מאשר מכור לתאווה...)
אל תחשבו שהתמכרות זאת לא קשורה לתאווה - כל התמכרות לדעתי, עוזרת להתמכרות אחרת להישאר, וכל עוד אתה מכור לדבר אחד, יש סיכון גדול יותר שתתמכר לעוד דברים - מי שמכור לסמים יש סיכוי גבוה יותר שהוא מכור לפורנו, מי שמכור לסוכר יש סיכוי גבוה יותר שהוא מכור לסיגריות או משהו אחר, כך דעתי.
הערה לסוף - גם אם האיש המכור לבני אדם גרוע בלשתות מבקבוק הערכתם ואישורם של בני אדם, זה לא אומר שהוא לא מכור, פשוט זה אומר שהוא מכור שלא יודע איך לקבל את הסם שלו, אבל עדיין רעב, רעב לסם שלו.
אז מה עושים ?
אם אני מכור לבני אדם, מה עושים ?
דבר ראשון - תבין אם אתה מכור או לא, דרך טובה לגלות את זה תהיה אם אתה עושה החלטות חשובות מאוד בחיים שלך על פי ההתמכרות הזאת - זה יכול להיות החלטות שעשית או שאתה תופס את עצמך עושה לעתיד.
דבר שני - אם אתה מודע לכך שאתה מכור, זה כבר מצוין, כי ההתמכרות הזאת היא קשה לאחיזה. חמקמקה מאוד.
דבר שלישי - תילחם בהתמכרות הזאת, לצורך כך תצטרך לענות על השאלות הבאות, ותצטרך לענות עליהם בכוחות עצמך כדי שזה יהיה יעיל יותר:
1. אם אתה לא קובע את החיים שלך לפי מה שההתמכרות לבני אדם אומרת, לפי מה אתה קובע את חייך עכשיו ?
2. אם אתה דחפת את עצמך להישגים בגלל ההתמכרות לבני האדם, למה אתה דוחף את עצמך עכשיו ?
3. האם אתה פוחד לאבד את ההתמכרות שלך לבני האדם, כי זה נותן לך עוגן יציב לקבוע את חייך ?
4. למה אתה חושב שההתמכרות שלך היא רעה ? אולי היא טובה ? אולי לתורה לא אכפת איך אתה עובד אותה, העיקר עובד ?
השאלות האלה, ועוד שתשאל את עצמך, יעזרו לך להבין במה להילחם, עוד לפני שאתה מתחיל להילחם.
בינתיים שאתה הולך ברחוב, תסתכל סביבך, ודע לך - שאתה הולך בתוך הבקבוק, ותלמד להיזהר להפסיק לשתות.
כי אין דבר יותר קל מלשתות בקבוק, אם אתה כבר בתוך הבקבוק.
בהצלחה.