מרגיש שהשאלה כמה אני מצליח להתמודד ולא ליפול קשורה בשאלה כמה אני חי, כמה הנפש שלי נמצאת במצב אקטיבי, כמה היא מסוגלת להזין את עצמה ולא צריכה לחפש כל מיני עולמות חיצוניים שיספקו אותה.
מרגיש שמעבר לכך שהמסכים השונים עשו את הכל זמין ונגיש ואפשר לחטוא בכל מיני צורות בלחיצת כפתור הם גם הפכו אותי (ואולי עוד כמה אנשים או תרבות שלמה) לכזה שמחפש מישהו או משהו אחר שימלא לו את החיים, אדם פסיבי.
בנפילה האחרונה ממש הרגשתי שאחרי רצף נקיות שעבורי היה מאוד ארוך, לקראת הסוף כבר התחלתי לראות סדרות וסרטים שהתוכן שלהם לא היה אסור בהגדרה אבל כן כבר היו קשורים בפסיביות הזו שבעצם בסוף כבר הביאה לנפילה מלאה.
אשמח לשמוע דעות, מחשבות וכו'
מסכימים שזה עניין משמעותי בסיפור? איך יוצרים חיים כאלה? זה בכלל אפשרי?
כל מה שיש למישהו לומר על זה אשמח לשמוע.
תודה רבה

אתה צודק לגמרי. 

מנסה יותר ויותר להכנס למודעות הזו. המחלה שלי היא בריחה (ואחד הפתרונות שמצאתי הייתה התאווה). כשאני מתחיל לשחק משחקי מחשב, לצרוך אתרי חדשות יותר מדי, לא לקחת דואר בתקווה שלא אצטרך להתמודד עם החשבונות - אני לא מרוכז בהחלמה. 

אוהבים, תודה על התזכורת! 

שלום לא סגור.
המחלה שלי היא ניתוק רוחני. אני פשוט צריך חיבור. 
אני זוכר בעברי הרחוק, שהייתי משחק משחקי מחשב שעות ע"ג שעות. זה חלק מהבריחה שתמיד ברחתי ולא הייתי מסוגל להתמודד עם החיים. 
במקרה בהמשך מצאתי את התאווה ואז היה לי קל יותר לברוח לשם, זמין יותר וכו'.
בתאוריה - אם הייתי מחובר לכוח העליון שלי 24/7, לא הייתי מחפש תאווה/ נופל / בורח לתאווה.

אוהב.

ההבדל הוא שכדי לפעול ולהיות אקטיביים צריך להתאמץ
לקבל חיות ממשהו אחר, אפשר בקלות.
זאת אחת הסיבות שמצב עכב"ר מסוכן עבורי. 

שמעתי פעם הגדרה יפה: 

התאווה (וכל בריחה בכלל) היא כמו אשראי, וההחלמה היא כמו מזומן. 

באשראי אתה מגהץ בלי מאמץ ומיד מקבל את ההנאה שרצית, אבל בסוף החודש משלם בריבית. 
בשביל מזומן צריך לעבוד קשה עד שמשיגים, ורק אחר כך מקבלים את ההנאה שרוצים. 
בעייה מובנית... 

לכן הדרך היא להגביר את תשומת הלב לתשלום בסוף (צעד ראשון) ולהנאה הנקייה שבמזומן (צעד שני), וכמובן להזהר ממצבים שמבלבלים אותנו (כמו עכב"ר שכתבת). והכי חשוב זה שיהיה רואה חשבון טוב לעסק (כמו 12 צעדים ואלוקים). 

תודה על ההחלמה שבשרשור! 

אני חושב שאקטיביות פה זה לאו דוקא כזו שכרוכה במאמץ, היו לי בערך 100+ ימים נקיים שהרגשתי בהם טוב ולא נזקקתי למאמץ תמידי , אני מרגיש שהאקטיביות היא סוג של תודעה כזו שאני אחראי על המילוי של הריקנות שיש בחיים שלי ולא משהו חיצוני. אני מרגיש וחושב שזה סוג של מציאות שאדם יכול לחיות בה ולא כל הזמן צריך להילחם בשביל להגן עליה. סוג של בריאות כזו, להיות שייך לדרך, לכיוון כלשהוא. לא כל כך סגור על זה. (אני חושב שמי שמציע את 12 הצעדים קצת מדבר על זה, יש דרך שהחיים הם לא במאבק ומאמץ תמידי והחיבור למשהו גדול וממלא פשוט שומר עליך מהריקנות שמובילה לחיפוש מילוי חיצוני). מה אתה אומר?

פעם ישבתי וניסיתי להבין מה אני מחפש בתאווה - עשיתי זאת על ידי כתיבה על דף.
מה שיצא לי היה תיאור של כל הקשיים בחיים, הרגשיים ההישגיים והפיזיים ואז לסיכום כתבתי: "פורנו זה דבר הרבה יותר מושך והרבה יותר מעניין!"