וזו התפילה (מנוקדת, בנוסח אשכנז, ההערות שלי ללא ניקוד):
לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי , וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, וְיַשְׁכֵּם וְיֹאמַר:
- התכנית דורשת קודם כל כנות. להכניס את אלוקים ולהרגיש את הנוכחות שלו בכל רגע, ולשאול כל הזמן לרצונו. להיות ירא שמים לא רק בגלוי, אלא גם בסתר. בכל רובדי הנפש, כנות מלאה. לא לרמות לרגע, גם לא את עצמנו.
הכנות נצרכת קודם כל כדי להודות במצבנו (צעד 1):
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, לֹא עַל צִדְקוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים.
אני נוטה לייחס את ההצלחות שלי לעצמי, ולחשוב שזה אומר שאני בסדר ולא צריך עזרה. האמת היא שאין לי שום צידקה עצמית. אני חייב להשען לגמרי על רחמיך. ומזל שהם רבים. באמת רבים, כי זה שאני עומד פה, עם נקיות, אשה אוהבת, ילדים אהובים, עם התחלה של לקיחת אחריות על החיים - זה רחמים רבים.
מָה אָנוּ, מֶה חַיֵּינוּ, מֶה חַסְדֵּנוּ, מַה צִּדְקֵנוּ, מַה יְשׁוּעֳתֵנוּ, מַה כֹּחֵנוּ, מַה גְּבוּרָתֵנוּ?
מה אנו? מכורים.
מה חיינו? ברחנו מהחיים... אין לנו חיים.
מה חסדנו? אני מלא ברחמנות עצמית והתמסכנות.
מה צדקנו? מלאים הצדקות לסטיות ולמצב שלנו...
מה ישועתנו? מעצמנו לא הצלחנו להושיע את עצמנו.
מה כוחנו? הצלחתי לפעמים להחזיק שבוע, שבועיים, אפילו חצי שנה. אבל לא יותר.
מה גבורתנו? גבר לא הייתי, בטח לא גבור. לא יכולתי להתמודד עם שום סיטואציה רגשית או אחריות שנופלת עלי.
כל זה כשאני לעצמי. אז מה אני?
מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ, ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הֲלֹא כָּל הַגִּבּוֹרִים כְּאַיִן לְפָנֶיךָ, וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ, וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע, וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל, כִּי רוֹב מַעֲשֵׂיהֶם תֹּהוּ, וִימֵי חַיֵּיהֶם הֶבֶל לְפָנֶיךָ, וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל:
ההצלחות שלי הם בעצם מתת אלוקים. אני כשלעצמי אין לי שום גבורה, ה"שם" החיצוני שלי באמת לא שווה שלום, כשאני יודע את נפשי הפנימית הבודדה, המסוכסכת והקרועה.
"חכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל" - ידע אף פעם לא היווה עבורי כוח. גם לא הניסיון שלי. ידעתי לתת עצות ושיעורים, אבל לא לעצמי.
"כי רוב מעשיהם תוהו וימי חייהם הבל לפניך" - לפני שהכנסתי את אלוקים, אבא האוהב לתוך חיי, רוב מעשי היו תוהו והבל. לא ידעתי בכלל מה זה חיים.
"ומותר האדם מן הבהמה אין" - כשאני חושב על הימים המשומשים בהם רק רדפתי תאווה וישבתי בעיניים מזוגגות מול המסך שעות על גבי שעות, לא קמתי מהמיטה, וכשקמתי זה היה לאונן - אני באמת מתקשה להבין מה מותר האדם מן הבהמה... אם כבר היתרון שלה זה שהיא לא רואה פורנו...
אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהַבְךָ, שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה; זֶרַע יִצְחָק יְחִידוֹ, שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ; עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ, שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ, וּמִשִּׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ בּוֹ, קָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן:
זכינו לדרך, שכוללת בתוכה את הכניעה על כל החיים (עקידה), ומאידך יש לנו אבא אוהב שאיתנו תמיד.
לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְךָ, וּלְשַׁבֵּחֲךָ וּלְפָאֶרְךָ וּלְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ וְלִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לִשְׁמֶךָ. אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ;
אני צריך להודות בלי סוף, להחיות באסירות תודה אינסופית, כי שום דבר לא מובן מאליו בחיים שלנו. "מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו". החיים היום טובים לאין ערוך, כשאני יודע מה יעזור לי, כשהתחלתי לקחת אחריות ולתקן.
אַשְׁרֵינוּ, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים עֶרֶב וָבֹקֶר ואוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד.בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
קבלת עול מלכות שמים - רצונך יעשה.
אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַתָּה הוּא לָעוֹלָם הַבָּא.
קַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ, וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בְּעוֹלָמֶךָ, וּבִישׁוּעָתְךָ תָּרִים וְתַגְבִּיהַּ קַרְנֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּרַבִּים:
א-לי ,אני מעמיד עצמי לרשותך - לבנות עמי ולעשות עמי ככל שתחפוץ. שחרר אותי מהכבלים של עצמי כדי שאוכל להיטיב למלא את רצונך. הסר מעליי את הקשיים שלי כדי שהניצחון עליהם יהווה עדות לאלו שאעזור להם, לכוחך לאהבתך ולדרך חייך. מי ייתן ואעשה את רצונך תמיד.
