פתחתי במקרה במהר"ל, בספרו "אור חדש" על פורים, וזה כ"כ התאים לי עם התכנית, בצורה מדוייקת, ואני רוצה לשתף אתכם:
"אבל ימי הפורים עניין אחר,
כי הש"י הציל אותם מהמן בשביל שאין אדם נחשב לדבר מה ואין לו עזר מצד עצמו.
וכיון שאין האדם נחשב לדבר מה, קיום שלו הוא מן הש"י.
ומה שאין האדם נחשב לדבר מה - דבר זה הוא מצד הגוף.
ולפיכך צריך לבסומי בפורים,
וכאשר הוא מבוסם ואין ידוע בין ארור המן ובין ברוך מרדכי.
אז מה האדם נחשב כאשר מסולק ממנו השכל?!
וכיון שאין נחשב לכלום, לכך מצד הזה הש"י מקיים ומעמיד אותו.
ולכן בימי המן שהיה רוצה לכלות את ישראל ולאבד את גופם, ולא היה להם עזר רק מן הש"י, אשר הוא מקיים האדם מצד שאינו נחשב לכלום מצד עצמו, רק כי קיומו הוא מצד הש"י.
ולכך חייב לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, ואז אין דבר באדם.
וכאשר אין האדם נחשב לכלום - קיומו הוא מן הש"י.
ומעתה התבאר כי ימי הפורים יש בהם משתה ושמחה - שכל אשר יש לו משתה ושמחה יותר אינו נחשב לכלום.
ואינו דומה ליו"ט שהם זמני שמחה, כי אין השמחה רק שיהיה כוח לנפש, לא לבטל השכל ממנו.
אבל בפורים - כל אכילה ושתיה הוא הסרת השכל, וזהו ביטול האדם עד שאינו נחשב דבר מה.
ודי בזה למבינים,
דברים שהם עמוקים מאוד מאוד".
במילים אחרות (מה שאני הבנתי):
בפורים אנחנו נזכרים שאין לנו שום דבר מצד עצמנו. אנחנו חסרי אונים לגמרי. גם השכל שלנו לא שווה כלום, כי כשאנחנו משתכרים - הוא נעלם, ואנחנו מאבדים שליטה.
ואז אנחנו מוכרחים את אלוקים, ומבינים שכל הקיום שלנו מגיע רק ממנו, כי אנחנו בעצמנו - אין בנו כלום.
ודברים אלו - הם סוד גדול מאוד, שיבואו כמה שיכורים - ויגלו אותו...
פורים שמח!
