צריך גם לחשוב מה לעשות בדקות ובשעות הראשונות של הנפילה.
זה מה שאני חושב:
מי שמכיר, יש קטע כזה בסרטים בהם מישהו מתנפל על הגיבור, והגיבור משתמש בתנופה של ההתקפה של הרשע, לא כדי לעצור את התנופה של ההתקפה, אלא כדי להמשיך אותה.
למשל, הגיבור סוטה הצידה, והרשע מתקדם מהר מדי ומתנגש במשהו, או שהגיבור עושה תנועת קרטה ומעיף את הרשע בזכות הכוח של התנופה של ההתקפה של הרשע.
אני לא ניסיתי את זה, אבל אני חושב שזה יכול להיות יעיל לתאווה.
כי כשאני נופל, אני יכול להעריך במספרים ולומר שב-99% מהפעמים שנפלתי, הרגעתי את עצמי ואמרתי לעצמי שאני אומנם יאו' (יאונן), אבל אני לא יוציא זרע.
ורק ב-1% מהפעמים, ואפילו לא 1% אלא אולי רק 0.5% או פחות, רק אז האמצע או ההתחלה של מעשה התאווה היו במחשבה ברורה שאני הולך להוציא זרע בסופם.
בכל שאר הזמן, אני הרגעתי את עצמי שאני לא יעשה את זה.
ולמה הרגעתי את עצמי ככה ?
כי לאו' זה "נעים וזה טוב".
אבל להוציא זרע - זה חוויה הרבה פחות נעימה.
שאני חושב על החוויה של להוציא זרע, אני לא חושב על החלקיק שנייה הראשון שהוא נעים, אני חושב על כל החוויה של השעות לאחר מכן, שהיא לא נעימה.
מה אם אני יחליט, וירגיל את עצמי בלב, שאם אני נופל, אז אני נופל תיכף ומייד, ומוציא זרע תיכף ומייד ?
מה שאני מנסה להגיד זה, שאני אישית, תמיד הפרדתי בין הוצאת הזרע, לבין האו', מבחינתי שניהם נמצאים בעולמות שונים.
אני חושב, שדווקא החיבור ביניהם, הוא זה שמאפשר פתאום להוריד את המסך.
אני מהסס לומר שזה כתוב בתנ"ך, אבל זה אולי ההבדל בין יהודה ליוסף.
יוסף הוא אדם מאוד נקי, מאוד מאוד נקי, הוא איש יפה מאוד, אבל בנות מצרים לא זכו לגעת בו, אשת פוטיפר הייתה מקרה אחד ויחיד במשך המון שנים.
כתוב שיוסף היה אצל אשת פוטיפר במשך חודש או שנה, אני לא זוכר כמה זמן, ובמשך כל הזמן הזה היא הציקה לו לשכב עימה.
אז יוסף, במשך חודש שלם, התענה בפנטזיות, מחשבות והתלבטויות. כל הזמן.
והמוח שלו כל הזמן חשב על זה, חשב מה היא תגיד מחר, מה היא אמרה אתמול, מה היא תעשה מחר, מה היא עשתה אתמול.
לעומת זאת, יהודה, הוא איש פשוט יותר, שהוא רואה מישהי בצד הרחוב (שהייתה כלתו שרצתה ילדים), הוא לא הסתבך, הוא ישר נפל. תיכף ומייד. בלי שום אפשרות להמתין. כי ההמתנה יוצרת מחשבות ופנטזיות ודימיונות, שיהודה לא רצה בכלל שיהיו לו.
אפשר לחשוב שיהודה פשוט חסר שליטה מיוסף, שהוא עם הארץ, בעוד יוסף הוא מורם מעם. אבל יכול להיות שיהודה לא כל כך פשוט כפי שחושבים עליו.
כי אפשר ללעוג לדרך של יהודה.
אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה הבאה:
מי שהולך בדרך של יוסף, ייאבק במשך שעות עם עצמו תוך כדי או' לפרקים, תוך כדי שהוא רואה פוי' (פורנו), במשך שעות. או במקרה של יוסף עצמו - במשך חודש שלם הוא ייאבק בפנטזיות.
ומי שהולך בדרך של יהודה, ייראה במשך חמש דקות מקסימום, יוציא זרע מהר, וייברח מהר.
אז במקום שאתה מנסה לעצור את ההתקפה של מישהו שמסתער עלייך בשיא המהירות, אתה עושה להיפך - אתה מקבל את העובדה שהוא מסתער עלייך, ומשתמש בעובדה שהוא מסתער עלייך כדי לתת לו להפיל אותך ואותו לקרקע, אבל אתה בתנועה חכמה, תדאג שייכאב לו הרבה יותר ממך שהוא נופל, ולא לך.
קוראים לזה להשתמש בכוח של האויב כנגדו.
מה שיפה פה, הוא שהדרישה היא איננה להפסיק ליפול באותו רגע של חולשה - שזה קשה מאוד.
הדרישה היא הפוכה - להמשיך ליפול, במהירות רבה מאוד, כמה שיותר מהר, הכי מהר. כדי לסיים את הנפילה.
וזה הרבה יותר קל למכור לעשות.
