דוד המלך ע"ה, לימד אותנו כוחה של תפילה, כל התהילים שחיבר, זה מיקבץ תפילות על כל קושי שעבר עליו. גם אנחנו יכולים לחבר את התהילים הקטן שלנו, של ההתמודדויות, הוא מחולק לכולם, כל אחד והתפילה שלו, הנה אני יתחיל עם פרק א' שחיברתי, ואתם בבקשה תוסיפו פרקי תפילה שלכם.
התהילים המחולק של חברי פורום "שמור עיניך"
פרק א:
מזמור ליהודה מ, אלוקים אתה עניתני, ממעמקים רוממתני, הייתי במצולות ים, נברתי באשפתות, ואתה דילתני. ממחשכים וממחשבים משכתני, ממבטים והצצות כיסתני, בצל כנפיך אסתתר, כי אתה ידעת כלימתי. אויבי רדו בי, מכרוני לשטויותיהם, הפילוני לבורות עקרבים, ואתה שמרת עיניי וליבי. אודך ה' כי גדלת מאד ואני קטונתי, ימים עשרה ואחד עטפתני, מלאכים עזרוני, ל"שמור עיניך" דחפוני, כמצוותך עשיתי. ראה עוצב בי, ונחני כך לעולם.

פרק ג:
אלוקי, ממעמקים קראתיך, שמור נפשי מנפול ביד אויביי, שנים עשר ימים שמרתי, וכמעט חדלתי. בעוברי אורח, ראיתי מחלצות, בהביטי במחשבים, פיתוני המראות. לא סרתי ממצוותיך, רק לא שמרתי רעיוניי, ולא כיסיתי עיניי בצילך, כי אמרתי לא נוראות.
האצל עלי מקדושתך, משכני אחריך ארוצה, פדה את תאבוני, ברגש אמיתותך, החלף רצוני, בהשקט מכונך. אתה אלוקים עזרתני ונחמתני

פרק ד:
אודך ה' כי שמרתני, רק ליומי ליוותני, שמחתי בעצמותיי, אספת חרפתי, תכף אישן ואעירה, עוד יום בזרועך, לא אמוט בתאוות, לא אביט בצורות, אם נסחפתי, אתה משכתני, אם התפעלתי אתה הרגעתני, טוב לי עוד יום בחצריך, משפוך זרע בחוצות, טוב לי עוד ימים, מלזנות ביצרים, כי אתה ה' השפלתני, ואתה ה' רוממתני. 

פרק ה:
שיר למעלות ולא לירידות, בעודי במחשבים, לא במחשכים כי אם בכשרים, נשים אפפוני, חרדות הם לדבריך, אבל יפות לשיגיוני, ליבי בער בקרבי לרגע, אמרתי הזון מיפת הוד מראיתם, בשערה כמו רגע, באמת מידתם, ואתה אמרת לי בינה, ומה אתבונן על בתולה, חלף כמו חלום, אשאר בניקיון.  

פרק ו:
מה אהבתי קדושתך, ימים ארבעה עשר אפפוני, נפחדתי מנפול, מעוד טעום, כי כלו ימי ריגושיי החדשים, מאז שבעתים ימים, ואומר אולי אחזור, לגמוע מהמים המרים, חלל מוחי וריקני, אהבת נשים משכתני, ואתה אמרת, היטב היטיב, ואם לאו לפתח חטאת ירבוץ, טוב לי במחציתך מאשה אלף, טוב לי בגלימתך מגלימת שמלות ונוצצים, באור פניך אהלך ולא בפני הבתולות,לרגלך אשתחווה ולא לרגלי הצועדות, כי אליך אלוקים אתפלל.

פרק ז:
אודה לפניך ולא אבוש, לא סר אוני, אבל כשל כוחי, מן העץ אכלתי, נחמד למראה, טוב למאכל, ואדע כי ערום אנוכי, שטני גבר, עוררני בפיתיוניו, דמיתי בקודקודי, נסיכת מערומיו, נתתי הנחה, עשיתי אנחה, ללא עזרתך כמעט כיליתי, לולא שמרתני כי אז זרעתי, שומרה נפשי כי חפץ אנוכי, כי אתה לעולם חסדי. 

פרק ח:
לב טהור חדש בקרבי, וברוח שליט נחני, יופי בני אנוש ניצוצותך, אוכל לפי במשורה, דמיונות אתה יצרת, ובהם אתהלך עד מטי, רצונות אתה עוררת ובהם בורות נפלתי, מחשבותיי נווט בל אמוט, מאויי עדן בל אבוש, כי בצדקתך חסיתי.

פרק ט:
על משכבי בלילות, אחזתני בלהות, אתן תנומה אמרתי, אך ראשי כבד עלי, עד מתי אהיה כציפור נודדת, לאין קץ רוגשת, בסערה כמו הרוח, בישולי כה רותח, אבקש שקט לנפשי, רוגע באוהלי, אך אתה אלוקיי, נשמה שנתת בי, שלך היא, אתה בראתה, לרעש יצרת, בוא אלי בגעש, בוער באש כסנה, בזה חפצתי, שליחות נתתי, ואני הרכנתי ראש, רצונך עשיתי.

פרק י:
אמרתי אתן תנומה לתאוותי והיא רדפתני, גאלתני ממצולות וכעת מריגושים, חנני ה' כי אין תכלית, ואתה תראה בעוניי, אתה אמרת מעץ הדעת אל תאכל, ואני אמרתי רק אטעם, אדע כי ערום אנוכי ממצוות, ואתה תאזרני ותעזרני. אם תצא אש זעירה, גם היא תאכל קוצים, תהפך לתבערה, תגדל עד שמים, עור אלוקים ועוררני, כי ליבי אליך.

פרק יא:
יום חדש על ציון תאיר, תן בי הכוח בך, אשירה ואספרה גבורתך, אני כמעט כליתי, מתהומות דליתני, בטני לא שבעה, זוכרת ימי טומאתה, חבלים היו לי בנעימים, עת בדימיונות סבבתני, תאב אני לרגע קט, לחוות מחלתי, אתה לא נתת בי מוח, מדמויי תאווה הוצאתני, סייע לי ממרומים, לא ארצה עוד אונן ואור של גזמה, כי ליבי אחד איתך, אלוקים שאהבתי. 

פרק יב:
למנצח בשופר מזמור, תקע אלוקים לתוך ליבי, הריע לאבן ליבי, שברים אספתי חבורבורות, הובילני בנתיבות, אמרתי לא לעולם חוסן, בטפטפות יבוא הנחל, אירא פן אטבע במהמורות, אם לא אתקע בשופרות, תקיעה גדולה וחזקה, עד בוא הגואל במהרה.

אשא עיניי למרומים, לרצות גם אני פלל, תיקנת תפילות שלושה, ארגנת מנינים בעשרה, אך בי אין כוח, וגם לא מוח, לא סבלנות ובלי רצינות, התפלל אל השכינה, כבדה עלי המשימה, ואתה יודע מה, פתח ליבי אליך, הכניסי להיכלך, אולי גם קולי יבוא אליך, אולי עוד תתגעגע, לשמוע אל הרנה והתפילה.

אנא ה', עם חבריי לא אריב, כי הם קרבוני, מאשפות הרמוני, מפח יוקש היצלוני, טובתי ידרשון יום יום והם אהבוני, בחרצובות לשוני אשנון, ממעמקי ליבי עלי כתב, נבהלו נחפזו, שמא הפכתי להם פניי, אם הפניתי עורף, אבל אתה ידעת, כי תמים אנוכי אלך, במסילה אעלה, אם יאמרו נטיתי, פיהם לא מריתי, כי הם מוריי, הם נתיבותיי.