אני לא מאמין ברפואה הקונבציונלית. אני כן מאמין בידע של הרופאים ובאיבחון. אבל ממש לא בשיטות הטיפול - מי שיש לו חיידק - מקבל אנטיביוטיקה; מי שלא רואה ברור - מניחים לו משקפיים על האף; מי שיש לו סרטן - חותכים לו את הגידול; חולה סוכרת - מקבל אינסולין; לחום - קדימה, משכחי כאבים.
במה אני כן מאמין? ברפואה מונעת, באורח חיים מאוזן, בשינוי הרגלים רעים. מי שלא רואה טוב - צריך לשנות את הרגלי הראייה שלו. יש חום חיידק וכדו' צריך לחזק את הגוף ומערכותיו. סרטן, סוכרת, וכדו' (אחרי שכבר הגיעו ל"ע) צריך לשנות הרגלים מהקצה.
וכמו ברפואת הגוף, כך גם ברפואת הנפש. אני לא מאמין ב"זבנג" וגמרנו, לא בטיפול מהיר כזה או אחר, לא בשום "אקמול" לנפש. רק ברפואה מונעת, בשינוי הרגלים רעים, בעבודה עצמית, באורח חיים נפשי מאוזן. לא רדיפות אין סופיות אחר תאוות העולם. לא ריצה אין סופית אחר עבודה, לימודים, שינה, אכילה, ועוד פעם עבודה, ועוד פעם לימודים, עד האין סוף. אני מאמין באיזון נפשי, בשלווה פנימית, ברוגע. אני לא מדבר על עצלות חלילה. ודאי שמה שצריך לעשות עושים בלא שהיות. רק לא הלחץ הנפשי שכ"כ מאפיין את החברה המערבית. מה כבר נפסיד מקצת פחות ריצה?! יהיה חסר לWHATAPP את העדכון תוכנה הכי אחרון בשוק?! זה כל ההפסד?! אחרי מה אנחנו רצים כל היום?! פוגעים בנפש במכוון?!
מה שגם בגלל הריצה האין סופית, אנשים מחכים רק הזדמנות להתפרק, לחיות עם עצמם, להעצים את האגואיזם. אין זמן לחיי משפחה, להיות עם ילדים/חברים/הורים. רק להספיק עוד סידרה, עוד סרט, עוד משחק, עוד בליינות.
בתקווה שנזכה לחיות את החיים הנכונים.
נ.ב. רציתי להוסיף גם על צורת החיים ברוחניות. רק שבזה אני פחות מתיימר לומר את דעתי הענייה.
