לפעמים במלחמה עם היצר נדמה לנו שנצחון של היצר מבטל את הניצחון הקודם שלנו.
אבל אני חושב על הביטוי "לכבוש את היצר" ופתאום עולה לי תובנה.
כל קרב מול היצר, אם ניצחתי, אז כבשתי עוד שטח.
(אני לא אומר שהיצר לא יכול לכבוש אותו חזרה)
בקרב הבא אני כובש עוד חבל ארץ, ולא משנה כמה נפילות היו לי באמצע.
החיים שלי מלאים יעדים. אני צועד במסע של החיים וכובש עווד פסגה ועוד פסגה. אז יש פסגות שלא כבשתי. לא נורא.
יש קרבות שמראש נכנעתי. גם קרבות שהובסתי, נפצעתי, גססתי וכמעט הושמדתי.
אבל בסוף קמתי, וכבשתי עוד פסגה.
אתם יודעים לצה אני לא סופר את הנפילות? כי גם היצר לא סופר אותן. אין ביטוי כזה "היצר כובש אותך". היצר אולי מפיל אותך. היצר לא כובש לך פסגות, ולכן אין מה לספור, כי נפילה יש רק אחת. היא מתאפסת כשאני קם ממנה.
כבשתי המון פסגות! הידד!
מאחל לכם שלא יהיו לכם קרבות רעים בחיים, אבל אם יהיו, ממתין לראות אתכם מנופפים לשלום ולניצחון מהפסגה הסמוכה!
