השאלות הן די דומות בבסיסן, לצערי אין לי בזה 'מסורת', ולכן הנני מבקש את עזרת הציבור בזה (בפרט אם יש כאלה שיש להם נסיון אישי עם ילדיהם, נא לשתף, וכמו"כ אם יש מקורות כתובים בנושא, נא להפנות.)
א. בני הוא בערך בגיל 10, רבות אני מתלבט האם לא היה יותר ראוי שאסביר לו בעצמי כל מיני עניינים הקשורים בלימוד בענייני צניעות (כמובן באופן כללי ולא פרטני), או שמא כדאי להמשיך להתחמק מכך ולחכות שאיזה ילד מהת"ת יספר לו הכל (כפי שקרה לי כשהייתי בגילו)? וגם אם ההמלצה היא להמתין, איך מומלץ להגיב כשהילד יבוא וישאל אותי (בהנחה שיהיה מספיק פתוח עמי): האם מה שסיפרו לו נכון?
ב. כידוע ישנן שתי גישות: 1. (אקרא לזה הגישה הליטאית) דוגלת לא לדבר עם הילד מאומה בעייני קדושה, אם בכדי לא לעורר אצלו את היצר, ואם בכדי שמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. 2. (אקרא לזה הגישה החסידית) דוגלת בדיבור עם הילד והזהרתו מנגיעה ומהסתכלות (ואולי אף מעבר לכך).
כמובן שבכל גישה יש מעלות ומגרעות, מצד אחד אם לא ידברו עם הילד, יכול הוא לעבור על איסורים חמורים (אולי אף להגיע למשכב זכור) בלי לדעת שהדבר אסור (בילדותי אמרתי לילד אחר שדיבר עמי על נושאים אלו שהדבר אסור, והוא אמר לי שאיני צודק ואין בכך כל איסור), לעומת זאת ברור שאם ידברו עם הילד, עלולות להתעורר אצלו שאלות, מדוע זה אסור וכו', דברים שיגרמו לו לסקרנות ובירור מעמיק שימשכו אותו לכיוונים שליליים, ולכן שאלתי: מה נכון יותר לדבר או לא לדבר, ואם לדבר איך לדבר ומה לומר?
תודה רבה לכל העוזרים והמסייעים!