חלק א' - ציטוט מתוך פורום אוצר החכמה

יש דבר שמפליא ומטריד אותי הרבה זמן. בספרים והלכות תשובה לא רואים [לכאורה] התייחסות לכך שיש חטאים ממכרים. התמכרות כפשוטו. שבה המוח משתנה, מרכז העונג משתנה/גדל וכו', רף העונג המסוים הזה שהאיש הזה צריך ל"חיותו" [הרי כל חיות שהיא משודרת מהמוח] היא שונה מאשר מעיקרא, הוא באמת ובתמים "צריך" את זה, הגוף שלו סובל מצוקה כשלא, המוח שלו "רעב" כמו לאוכל שצריך, ולא משנה כמה שאדם "יעבוד על עצמו" - הוא נשאר "מכור" לכל החיים, עם צורך וניסיון קשה רק מעצם זה שהוא מכור פיזית. ומה שכתב הרב ספראי הוא דוגמה לזה. תשובה ואיפוק של עשרים שנה לא הועילו, והאיש תמיד בסכנה, שאם יבוא לפניו מסוג החטא שהוא מכור אליו - ההתמכרות תתפרץ ותשלוט עליו. [לענ"ד גם במקרה האחרון וכל כיו"ב - רואים את כל הסימנים של התמכרות. אנשים שמסכנים הכל ממש, עבור הנאות של רגע, ולא מסוגלים להפסיק, ובנושא ההתמכרות שלהם הם מתנהגים כאדם/חיה אחר].

המדובר הוא בחטאים שאדם שנה בהם זמן [אם כי סמים למשל ממכרים (במידה שגוררת את הפעם הבאה עכ"פ) כבר מהפעם הראשונה, וכך כל הנאה עוצמתית, ויל"ע], זה ממש "קשורה בו ככלב", וזה מתאים מאד עם "עבר ושנה נעשית לו כהיתר", מדברים על הבחינה הנפשית/נשמתית שבזה, אבל אני מדבר על כך שהאיש נעשה מכור ולא שולט בעצמו, וכמו דברי היתר שהוא חייב - כך את האיסור הזה הוא חייב, וכמו בדברי היתר הוא לא "שולט" על עצמו - כך באיסור הזה הוא לא שולט על עצמו.
קל וחומר אם מדובר ב"התייצב על דרך לא טוב".

זה מסביר לי את הגישה של רבינו יונה בשער א' לתשובה, שבאמת נראה שם שחוטא הוא בניסיון קשה כל חייו, ותמיד עליו לדאוג שיפול שוב. לא רואים שם הרבה "אמון" בשב [בניגוד אולי לרמב"ם?].
אבל עכ"פ - "עבודת התשובה" יכולה למחוק/לרפא התמכרות?
למשל מי שהיה מכור לסמים. עבודה אישית מסוג "תשובה" על כל חלקיה - יכולה לרפא את ההתמכרות שלו?
וכאן הנקודה: יש חטאים שגורמים להתמכרות ממש.
איפה/מה ההתייחסות לזה?

לכשעצמי הענין הזה הסביר לי את המובא בספרים [רבינו יונה שם, אגרת התשובה בתניא] שלא כזה פשוט למחוק חטא לגמרי שיחזור להיות כבראשונה [כמדומני בדעת הרמב"ם רואים לא כך], ורישום/רושם החטא נשאר, ואחרי הסליחה צריך גם פיוס וכו' וכולי האי ואולי לחזור להיות כמו קודם.
ואמנם איני יודע כיצד זה בעולמות עליונים ואצל הקב"ה, אבל עכ"פ רואים בעולם העשיה הלזה דוגמתו, בכך שהאדם משתנה בחטא, המוח משתנה, חומרים וקשרים עצביים וכו', ובאמת לא פשוט כלל וכלל - וכולי האי ואולי - לעקור ולהחזיר כבראשונה.

רבינו יונה מאריך שם בעיקר של היגון, וכותב שהוא עיקר התשובה, וכגודל היגון כך גודל מחיקת החטא. ולהאמור, עכ"פ כלפי הפן הארצי שבזה כנ"ל: השינוי המוחי שגרמו החטאים - אולי עומק היגון מהפך את העונג ליגון, ונוצרת התניה עמוקה בין אותו דבר ליגון - תחת העונג שהוא סיפק בעבר, וממילא בכך נעקרת ההתמכרות. כלומר, במקביל לרובד הרוחני שרבינו יונה מדבר עליו שם - במקביל ממש, בדמותו כצלמו - אולי כך הוא בחלק הגופני המושך לחטא, שהוא המקביל/משקף לרוחני.

בקיצור, אני מציע כאן קריאה של הלכות תשובה כריפוי מהתמכרות, והזמנה לעיון בנושא החטא והתשובה מהפן הזה, שלדעתי הוא חשוב ביותר.
חוטאים רבים מתמודדים עם כישלון לשוב תשובה גמורה, וכל החיים הם [אנחנו?] בחטוא ושוב, ולא לוקחים בחשבון שלמעשה הם מכורים לאותם הדברים, וצריך להתייחס לזה כהתמכרות ממש, על כל המשתמע לכל ענין ופן.

אני חייב לתת עוד דוגמה, שיובן מה מציק לי כל כך כאן.
אין מי שלא מכיר המון אנשים, המוני המונים, שכל החיים מנסים לרדת במשקל ולא מצליחים. רובא דרובא כך. לא עומדים בשום דיאטה, או שהגוף מתרגל ולא מושפע וכו'.
נו, אז אוכל רגיל זה היתר, ו"בסך הכל" מדובר על הבריאות שלנו, מילא.
אבל האם מה שרואים כאן - כתופעה, כמציאות, כעיקרון - אינו מרעיש ומרעיד?
הרי לנו דוגמה כמה קשה עד בלתי אפשרי להשתנות בענייני תאוה שהגוף התרגל / התמכר / אכילה רגשית / הורמונים וכיו"ב סיבות גופניות.

חלק ב' 

למה שבחטא זה יהיה אחרת?
בגלל שזה "אסור"? ולכן מה? ולכן הגוף לא בנוי ומגיב באותה הצורה? ולכן פתאום כאן כן תספיק "עבודת תשובה" נפשית-הכרתית והחלטות שונות [ואפילו בלי "דיאטה" מתאימה ותוכנית מסודרת ומודרכת וקבוצת תמיכה].
אולי זה ככה אצל מי שעבורו "אסור" זה "מוות במקום" בחוש ממש. אבל מי כזה.
למה כלפי חטאים מצפים מהאדם שישתנה ו"יקבל על עצמו מכאן ולהבא" - והופ - הוא לא חוטא יותר. ועכ"פ שבשעת הקבלה יעיד עליו וכו'. מה שווה הרצון הזה - הרי זה בדיוק כמו הרצון של המתמודד עם אכילה שלא לאכול יותר, שהבטיח זאת לעצמו אלפי פעמים - ויודע מראש שלא יועיל ולא יציל.
אני לא שואל שאלה של מיניה וביה מתחום התשובה ממה שראינו כבר מניסיון וכו', שזו שאלה נפוצה מאד. אני שואל מהפן הגופני, מדוגמה שכולנו מכירים, ששם איש לא מעלה על דעתו להסתפק ב"עבודת תשובה" של "חרטה, עזיבה, קבלה לעתיד, ווידוי". שם כולם מבינים שנדרשת עבודה קשה מאד מאד של "להשתנות" - עבודה מסודרת ומודרכת ועם המון תמיכה - וכולי האי ואולי.
כל ההסתכלות שלנו על תשובה לדעתי לא מתחשבת במציאות הזו כלל, ומכאן נובעים לדעתי הרבה בעיות ותהיות בנושא.

לא פלא שככלל נראה שאנחנו כיחידים וכחברה מיואשים לגמרי מהנושא הזה של "תשובה". עושים תשובה מכל הבא ליד בזמני תשובה, שם "מתניעים" במלוא הכוח את ה"מנוע" של "עבודת התשובה" - ואחר כך שוקעים חזרה למוכר, בתקוה ש... קצת תנודות לכאן ולשם, עד הפעם הבאה, וחוזר חלילה.
לא רואים שעסוקים ב"פרוייקט" של "תשובה", כפרוייקט רציני, מקיף - ובעיקר: אמיתי, כן, אחראי, בתוכנית מסודרת ויעד ברור ושאיפה חזקה להיות "בעל תשובה גמור".
וכי מישהו מאיתנו לא צריך פרוייקט כזה?

וסימנך: סוגיית החטא, עונשי שמים, ותשובה - מאד מאד עמומה.
תשובה היא מצוה. יש לה הלכות. הרמב"ם אסף וסידר, רבינו יונה אסף וסידר, המאירי אסף וסידר.
כמה ספרים בני זמננו יש שלקחו על עצמם כפרוייקט לסדר משנה ברורה/סדורה בהלכות תשובה?
כמדומני [עכ"פ מה שאני מכיר] נספרים על כף יד אחת.
וזה בהלכות של המצוה הכי נוגעת לכולנו ממש בלי יוצא מן הכלל - כסדר.
מה זה אומר?
שאין ביקוש/התעניינות/עסק בהלכות האלה.
למה?
כי גם ככה התשובה נראית לנו רחוקה מאיתנו לגמרי, גם ככה ויתרנו על הפרוייקט הזה מראש, ממילא מה יש לברר ולהשקיע? רק אדע יותר כמה אני גרוע. עזוב. נעשה מה שכולם עושים וה' יעזור.

אמן שה' יעזור.

חלק ג

מובא בשם הרבי מקאצק זצ"ל על הפסוק 'הנחש השיאני ואכל' שעל זה אמרו חז"ל במדרש 'אכלתי ואוכל עוד'. והקשה, היתכן לדרוש כזאת על אדם הראשון יצירכפיו של הקב"ה שיעיז כל כך כלפי מעלה. ואמר, שהקב"ה שאל את אדם הראשון בניחותא, האם על כל פנים הוא מכיר את עצמו באיזו בחינה הוא עומד כעת, האם לכל הפחות כבר פעל בעצמו איזה נטייה לטוב שיהיה מהיום היצר כבוש תחתיו. והתנצל אדם הראשון לפני בוראו שלא נזדכך כלום, כי לא התחיל עדיין להתיש כוחו הרע ומסור עוד תחת ידו, ועלול הוא לאכול עוד היינו לחטוא.
'וזאת היא השכלה גדולה מאוד לאדם, שיכיר את עצמו בבחינתו ובצורתו ואל יהיה נבער מדעת לצאת מאותה בחינה שנמצאת אתו'. עכ"ל ספר אמת ואמונה בשם ספר רמתיים צופים, מערכת הרבי מקאצק אות י"ט.

ובספר שם משמואל עה"ת פרשת ויצא (תרפ"א) על הפסוק 'וידר יעקב נדר לאמר' שמבואר במדרש שיעקב נדר מפני שהצדיקים מתייראים מפני החטא. וז"ל:
"ונראה דוודאי הא דצדיקים מתייראים כל כך שלא יבוא חטא על ידיהם אף שצדיקים ליבם ברשותם. מכל מקום באשר האדם הוא בעל שינוי עלול הוא לחטא, וצא ולמד מאדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה.. ואף על פי כן נתפס בפח והלך אחר דעתו של נחש, מה גם אחרי החטא של אדה"ר שנתערב טוב ברע אם כן הוא בעל שינוי ביותר.. ואחר החטא נמי אף כי חסיד גדול היה (כדברי המדרש) היה אומר 'אכלתי ואוכל עוד' כבמדרש.. כי מאחר שנשתנתה דעתו תיכף שרה בו כוח אחר זר שמשכהו לחטא שוגג, ואחר כך בשביל שהניח דעתו של הקב"ה והלך אחר דעתו של נחש ונסתלק ממנו העניין האלוקי לגמרי, שרו עליו כוחות חיצונים עוד יותר עד שתקפו עליו בכוח שלא בטובתו והרגיש בעצמו שעוד אין כוח בידו ואמר 'אכלתי ואכל עוד', ולאו דרך מרידה אמר כן אלא דרך התאוננות ומר נפש.. ודוגמת זה היא יראת כל הצדיקים שמא יגרום החטא, שמאחר שהאדם בטבעו הוא בעל שינוי ואפילו לשעתו על כל פנים, שוב יש חשש שיפול ברשת החטא על ידי כוח זר שישרה בו במקום סילוק ההארה האלוקית ושמירתה, ואז יש חשש לסילוק העניין האלוקי לגמרי וישרו בו כוחות רעים ביותר עד שיוכלו להביאו לחטאים גדולים. ובזה יובן שיעקב אבינו נתיירא שלא יבוא בבית לבן לעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכת דמים, ואף שהאבות לא שלט בהם יצר הרע וכמעט שעברו רוב שנותיו כשהלך לבית לבן שהרי היה אז בן ע"ז שנה וכל שנותיו היה קמ"ז, מכל מקום חשש מטעם הנ"ל.
"ומעתה יש לומר שזו הייתה עצת יעקב שקפץ לנדרים.. (ע"כ לענייננו).

ובספר 'מי השלוח' (איזביצא) כתב גם כן על תועלת הנדרים להציל האדם מן העבירה. וז"ל (ח"ב פרשת מטות ד"ה איש כי ידור'):
"הנה מצינו במסכת אבות (פ"ב מ"א) 'רבי אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה, דע מה למעלה ממך' וגו'. וכן (פ"ג מ"א) "עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת' וגו'.
'וכל אלה הדברים המה עצות קודם התגברות התאווה שלא יבוא לידי עבירה, אבל מה היא העצה להאדם בעת שחס ושלום מתגברת עליו פתאום התגברות התאווה אשר אז 'בעידנא דיצר הרע לית מאן דמדכר ליצר טוב' (נדרים לב:)? על זה נתנה התורה עצה 'איש כי ידור נדר לה'', היינו 'חי ה' אם אעשה זאת לעבור על רצון השי"ת חס ושלום! וכמו שמצינו בדוד המלך ובועז שליצרם נשבעו כדאיתא במדרש (רבה, פרשת אחרי, פכ"ג-יא).
'וכמו שאיתא בש"ס (נדרים ט:) 'אמר שמעון הצדיק, מימיי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד, פעם אחת בא אדם אחד נזיר וכו' וקווצותיו סדורות לו תלתלים, אמרתי לו מה ראית להשחית שערך זה הנאה? אמר לי [וגו'] ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עליי יצרי וביקש לטורדני מן העולם. אמרתי לו וכו' 'העבודה שאגלחך לשמים'! וכו' אמרתי לו, בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל.. עליך אמר הכתוב 'איש.. נזיר להזיר לה'', עכ"ל מי השלוח שם.
וכן כתב בפרשת מסעי וז"ל:
"שענין נדרים הם עצה לאדם בכל עניין שיאונה לפניו, שבכל מקום שהוא מפורש לאדם שרוצה לילך ולכנוס למקום הצריך שמירה ויודע מאיזה דבר נצרך שם שמירה, כגון במקום שיש שם חסרון בכעס, צריך לזכך ליבו מקודם בעניין כעס שירחק ממנו מידת הכעס, וכן בתאווה" וכו', ע"כ.

ומבואר יוצא מכל זה שבאמת מי שנכשל בעבירה רח"ל כמה פעמים בוודאי צריך לישועה גדולה וזהירות וזריזות יתירה אם בקבלות או בנדרים ובלימוד מוסר וכדומה, ועל כולם הוא מה שמתפלל אדם מעומק ליבו להשי"ת שיעזרהו ויסעדהו ובפרט קודם שיוצא לדרך או למקום של ניסיון. כמו דאיתא בגמרא יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו וכו' וזה באדם שלא נכשל עדיין בעבירה זו מכל שכן למי שנכשל כמה פעמים עד שנעשית לו כהיתר חלילה ויצרו מתחדש בכל פעם. וכבר מובא בשם הגר"ע ז"ל שכנגד יצר הרע אין עצה ואם אדם כל ימיו לא יצא מפתח ביתו וישמור עיניו, הרי כשיצא פעם אחת כל שכן שיבער בו יצרו ביותר ח"ו טפי. אלא העצה רק תפילה ותחנונים להקב"ה ואז תתחזק ותתרפא והייתה לו שמחת עולם.
וכל שכן אם מקבל על עצמו חו"ק ולא יעבור, היינו ח'רטה וו'ידוי ק'נס כדברי הספרים הקדושים, או מקבל על עצמו קנס באם יעבור, ובוודאי אם מגלה נגעי לבבו לחכם ומקבל עליו תיקונו באהבה שזה בוודאי סגולה שיישמר מכאן ולהבא.

לסיום הך מילתא מן הראוי לצטט דברי קודש מהגאון בעל 'שבט הלוי' בתשובתו הרמה בחלק ד' סימן נה מה שכותב בעניין הנזכר וזה לשונו:
"אשר שאל אודות בעל תשובה אחד שחזר בתשובה וזכה לשקוד על דלתי תורה ויראה תוך ד' אמות של הלכה, וכבר בנה בית וזכה לבנות שנולדו בקדושה.. וכב' ביקש שאסדר לו 'תשובת המשקל'. היות כי עד גיל שנת הח"י לא שמר כלום שהוא נולד במשפחה הרחוקה מן הדת לגמרי ולא ידע מאומה.. והעיר מתשובת נודע ביהודה קמא חלק או"ח סימן לה, שאף על פי שמקל מצד אחד למי שעסקו בתורה תמיד, מכל מקום מחמיר מצד אחר דלא סגי בלא סיגופים ותעניות, וכן כתב בראשית חכמה דהא בלא הא לא סגי-ובאמת קשה הדיבור בזה ומי ומי יכול לסדר כהיום 'תשובת משקל' מי זכה לעשות תשובת משקל סיגופים נגד פגם הברית ואוי לנו מיום תוכחה, והדור חלש בגוף ובדעת. והמעיין בספרי הקדמונים בזה תסמר שערות ראשו, ואם כן יפה שתיקתנו והקב"ה מקבל שבים והוא מרחם עליהם להורותם דרך תשובה.
"איברא, מאז מצאתי מרגלית טובה בהקדמת ספר הקדוש 'ישמח משה' חלק ג' (י"ח) י"א מכ"ק הגה"ק הנ"ל (וז"ל) "ביום ר"ח אב קדמ"ת לפ"ק ואני בחלומי ואלי דבר יגונב, אם כל ימיו עשה עבירה ונשתקע בה ובאחרונה כשעשאה נתחרט והלך וטבל ובכה בכייה רבה בחרטה ועזיבה לגמרי שלא יעשה עוד, מוחל לו, ואף שאם עשה רק פעם אחת עבירה לא די לו בזה וצריך תשובת המשקל שיסבול צער נגד ההנאה שהיה לו, הכא עדיף טפי, דהתם כיוון שלא נשתקע בה לא הוי הפרישה לו צער כיוון שלא הורגל בה, לכן צריך לעשות צער אחר, מה שאין כן זה שרגיל בה מאוד וכו' אין לך תשובת המשקל גדול מזה שזובח יצרו כמה פעמים ומחשב לו הצער נגד ההנאה, ועל כזה נאמר 'כולו הפך לבן טהור הוא' וכו' יעו"ש עוד.
"ונידון דידן ק"ו הוא מזה, דהא הגה"ק הנ"ל מדבר במי שיודע שחטא אלא שנשתקע בעבירה אחת, אם כן מכל שכן תינוק שנולד מהורים חילונים לגמרי ולא ידע כלום מדת תורתנו הקדושה, ונשתקע בלא יודעים בכל עבירות שבתורה, והוא כעין תינוק שנשבה בין הגויים או שנולד שם.. ואם כן כאשר אחר כך שעבר עליו רוח טהרה והרים עצמו משאון מצולת החטאים עד שזכה ללכת ממדרגה למדרגה עד שהגיע לשבת באהלה של תורה ולהתייגע בה, ולהעמיד בית קדוש בישראל ולדקדק במצוות וללחום למענם, הא גופא נחשב לתשובת המשקל גדול מאוד על פי בחינת הגה"ק הנ"ל [=בעל ישמח משה]... ואף על פי שאין למדים מדברי חלומות להלכה, העניין מצד עצמו ייראה אמתי.. והיה מקום אתי להאריך בעניינים אלו מדברי ש"ס ורז"ל בכמה מקומות, אך בכוונה הריני מקצר כי אימה ופלצות אחזתני בדברי על תיקונים על פוגמי עוונות, ה' הטוב יראה ליבנו הנשבר והרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם יזכנו לשוב בתשובה שלימה לפניו. הכ"ד ידיכם דוש"ת באהבה (חי"ק).

חלק ד - תגובה להנ"ל

בגמ' קשה עונשן של מידות מעונשן של עריות (קאי על מידות ומשקלות), ראיתי פעם בספר א' דיש כאן רמז על המידות רעות שיש בנפשו של אדם שקשה מאד לשוב מהן כי זהו דבר שמתרגל בו. והרמב"ם בח' פרקים מבאר דיש דרך אחד לתקנו והוא ע"י שילך לקצה השני וירגיל עצמו להיפך עד שיעקור ממנו הדרך הרעה שיש לו ואח"כ יחזור לדרך הממוצע, וכמובן שזהו הדרך של תשובה מדבר שהתמכר לו גופני ונפשי. וכן הוא הדרך לתקן עצמו בכל התמכרות גם בלית בי' עבירה.
אמנם כידוע שהדבר הזה לא עובד לא בדייטה ולא בסיגריות ולא ב... ומאד מאד קשה לאנשים הדבר הזה, והסיבה הוא פשוטה כי ההרגל של ההתמכרות נעשה ע"י רצונו ותאוותו, ולהתרגל עצמו להיפך הרי הוא הולך נגד רצונו וצריך גבורה עילאה לעמוד בזה להתרגל עצמו נגד רצונו. ולפעמים כל פעם שמתגבר מקרב הוא את עצמו לידי כשלון, ומשום דבכל התגברות חושב יותר ויתר על רצונו העז להתאוה ההיא עד שהרצון מתגבר בו כ"כ עד שנשבר בקרבו.
ולכן העיצה היחידה לדבר זה הוא כשישנה רצונו ושינוי זה צריך להיות כ"כ חזק עד שהוא יותר חזק מהתאוה והרצון שהיה לו ושיש בטבעו. עד כדי שכל פע שהוא מתגבר במקום שיהיה לו הרגשת חסר מזה שלא נתמלאה תאותו יהיה לו הרגשת סיפוק מזה שנעשית רצונו החדש ושהצליח להתגבר על יצרו, ורק כך יוכל להתרגל בו.
עד כאן דברים פשוטים ומושכלים, וכבר רמזת לזה בדבריך.

והנה בכל האשכול היה חילוקי דעות בענין בעל תשובה אם היינו מקבלים אותם בחברה או לא, אמנם באמת לא היה כאן חילוקי דעות אלא שיח חרשים. ואבאר דברי.
בתשובה יש ב' דברים חרטה ועזיבת החטא (ונכלל בו קבלה על העתיד), וודאי דעיקר התשובה הוא העזיבה והקבלה ובזה נחשב שב וצדיק, אבל תשובה שלימה אינו אלא בחרטה, וחרטה פירושו הידיעה הפנימית כי רע ומר לו שעבר על דברי בוראו, וכל שיוסיף בחרטה ויגון תשובתו יותר מתקבלת. כל זה כמבואר ברבינו יונה ושאר ספרים.
ורוב התשובה שלנו גם בבעלי תשובה ובעיקר אצל חרדים הוא רק עזיבת החטא וחרטה מקופיא אבל ליכא חרטה פנימית ביודעו כי רע ומר הוא שחטא כי זה מוליד יגון ואין לנו כח להיגון הזה ובכלל מי הוא אשר אמונתו שלימה שמרגיש באמת שהוא רע ומר לעבור על דברי הבורא. ותשובה כזו אינה מתקבלת בחברה כי יודעים אנו תוכן פנימיותו וכמו שכתב הרב ספראי ושישוב לחטוא מהרה, ובכלל כל מטרתו בתשובתו לפעמים הוא רק להיות מקובל בחברה ואין כאן אפי' המינימום של חרטה (ובזה שונה הוא מבעל תשובה שעזב את כל הסביבה שלו וכל החיים שלו ועשה שינוי דרמטי והקריב בשביל זה ובודאי כונתו אמיתית ורצויה).

ובזה באנו להנידון שלך כי תשובה כזו לא נשתנית רצונו ואין שום סיכוי שיוכל להתגבר אבל מי שיש לו חרטה אמיתית והכרה גמורה שרע ומר היה חטאו יש לו ממילא רצון חזק לעשות הפוך וסולד מחטאו וממילא דבכל התגברות יתמלא שמחה ולא ירגיש יגון מזה שלא היה יכול למלאות תאותו ויוכל לדשוב גם מהתמכרות והדומה לו.
ובקוצר אמרים תשובה רפויה לא יכזור להתמכרות אבל תשובה אמיתית שנשתנה גם רצונו יעזור וגם יעזור.
אקוה שהובנתי.