ברוכים הבאים,
אורח
|
|
|
חלק א' - ציטוט מתוך פורום אוצר החכמה יש דבר שמפליא ומטריד אותי הרבה זמן. בספרים והלכות תשובה לא רואים [לכאורה] התייחסות לכך שיש חטאים ממכרים. התמכרות כפשוטו. שבה המוח משתנה, מרכז העונג משתנה/גדל וכו', רף העונג המסוים הזה שהאיש הזה צריך ל"חיותו" [הרי כל חיות שהיא משודרת מהמוח] היא שונה מאשר מעיקרא, הוא באמת ובתמים "צריך" את זה, הגוף שלו סובל מצוקה כשלא, המוח שלו "רעב" כמו לאוכל שצריך, ולא משנה כמה שאדם "יעבוד על עצמו" - הוא נשאר "מכור" לכל החיים, עם צורך וניסיון קשה רק מעצם זה שהוא מכור פיזית. ומה שכתב הרב ספראי הוא דוגמה לזה. תשובה ואיפוק של עשרים שנה לא הועילו, והאיש תמיד בסכנה, שאם יבוא לפניו מסוג החטא שהוא מכור אליו - ההתמכרות תתפרץ ותשלוט עליו. [לענ"ד גם במקרה האחרון וכל כיו"ב - רואים את כל הסימנים של התמכרות. אנשים שמסכנים הכל ממש, עבור הנאות של רגע, ולא מסוגלים להפסיק, ובנושא ההתמכרות שלהם הם מתנהגים כאדם/חיה אחר].המדובר הוא בחטאים שאדם שנה בהם זמן [אם כי סמים למשל ממכרים (במידה שגוררת את הפעם הבאה עכ"פ) כבר מהפעם הראשונה, וכך כל הנאה עוצמתית, ויל"ע], זה ממש "קשורה בו ככלב", וזה מתאים מאד עם "עבר ושנה נעשית לו כהיתר", מדברים על הבחינה הנפשית/נשמתית שבזה, אבל אני מדבר על כך שהאיש נעשה מכור ולא שולט בעצמו, וכמו דברי היתר שהוא חייב - כך את האיסור הזה הוא חייב, וכמו בדברי היתר הוא לא "שולט" על עצמו - כך באיסור הזה הוא לא שולט על עצמו. קל וחומר אם מדובר ב"התייצב על דרך לא טוב". זה מסביר לי את הגישה של רבינו יונה בשער א' לתשובה, שבאמת נראה שם שחוטא הוא בניסיון קשה כל חייו, ותמיד עליו לדאוג שיפול שוב. לא רואים שם הרבה "אמון" בשב [בניגוד אולי לרמב"ם?]. אבל עכ"פ - "עבודת התשובה" יכולה למחוק/לרפא התמכרות? למשל מי שהיה מכור לסמים. עבודה אישית מסוג "תשובה" על כל חלקיה - יכולה לרפא את ההתמכרות שלו? וכאן הנקודה: יש חטאים שגורמים להתמכרות ממש. איפה/מה ההתייחסות לזה? לכשעצמי הענין הזה הסביר לי את המובא בספרים [רבינו יונה שם, אגרת התשובה בתניא] שלא כזה פשוט למחוק חטא לגמרי שיחזור להיות כבראשונה [כמדומני בדעת הרמב"ם רואים לא כך], ורישום/רושם החטא נשאר, ואחרי הסליחה צריך גם פיוס וכו' וכולי האי ואולי לחזור להיות כמו קודם. ואמנם איני יודע כיצד זה בעולמות עליונים ואצל הקב"ה, אבל עכ"פ רואים בעולם העשיה הלזה דוגמתו, בכך שהאדם משתנה בחטא, המוח משתנה, חומרים וקשרים עצביים וכו', ובאמת לא פשוט כלל וכלל - וכולי האי ואולי - לעקור ולהחזיר כבראשונה. רבינו יונה מאריך שם בעיקר של היגון, וכותב שהוא עיקר התשובה, וכגודל היגון כך גודל מחיקת החטא. ולהאמור, עכ"פ כלפי הפן הארצי שבזה כנ"ל: השינוי המוחי שגרמו החטאים - אולי עומק היגון מהפך את העונג ליגון, ונוצרת התניה עמוקה בין אותו דבר ליגון - תחת העונג שהוא סיפק בעבר, וממילא בכך נעקרת ההתמכרות. כלומר, במקביל לרובד הרוחני שרבינו יונה מדבר עליו שם - במקביל ממש, בדמותו כצלמו - אולי כך הוא בחלק הגופני המושך לחטא, שהוא המקביל/משקף לרוחני. בקיצור, אני מציע כאן קריאה של הלכות תשובה כריפוי מהתמכרות, והזמנה לעיון בנושא החטא והתשובה מהפן הזה, שלדעתי הוא חשוב ביותר. חוטאים רבים מתמודדים עם כישלון לשוב תשובה גמורה, וכל החיים הם [אנחנו?] בחטוא ושוב, ולא לוקחים בחשבון שלמעשה הם מכורים לאותם הדברים, וצריך להתייחס לזה כהתמכרות ממש, על כל המשתמע לכל ענין ופן. אני חייב לתת עוד דוגמה, שיובן מה מציק לי כל כך כאן. אין מי שלא מכיר המון אנשים, המוני המונים, שכל החיים מנסים לרדת במשקל ולא מצליחים. רובא דרובא כך. לא עומדים בשום דיאטה, או שהגוף מתרגל ולא מושפע וכו'. נו, אז אוכל רגיל זה היתר, ו"בסך הכל" מדובר על הבריאות שלנו, מילא. אבל האם מה שרואים כאן - כתופעה, כמציאות, כעיקרון - אינו מרעיש ומרעיד? הרי לנו דוגמה כמה קשה עד בלתי אפשרי להשתנות בענייני תאוה שהגוף התרגל / התמכר / אכילה רגשית / הורמונים וכיו"ב סיבות גופניות. |
נערך לאחרונה: לפני 3 שנים על ידי דייב 2.
|
|
חלק ב' |
|
|
חלק ג |
|
|
חלק ד - תגובה להנ"ל אמנם כידוע שהדבר הזה לא עובד לא בדייטה ולא בסיגריות ולא ב... ומאד מאד קשה לאנשים הדבר הזה, והסיבה הוא פשוטה כי ההרגל של ההתמכרות נעשה ע"י רצונו ותאוותו, ולהתרגל עצמו להיפך הרי הוא הולך נגד רצונו וצריך גבורה עילאה לעמוד בזה להתרגל עצמו נגד רצונו. ולפעמים כל פעם שמתגבר מקרב הוא את עצמו לידי כשלון, ומשום דבכל התגברות חושב יותר ויתר על רצונו העז להתאוה ההיא עד שהרצון מתגבר בו כ"כ עד שנשבר בקרבו. ולכן העיצה היחידה לדבר זה הוא כשישנה רצונו ושינוי זה צריך להיות כ"כ חזק עד שהוא יותר חזק מהתאוה והרצון שהיה לו ושיש בטבעו. עד כדי שכל פע שהוא מתגבר במקום שיהיה לו הרגשת חסר מזה שלא נתמלאה תאותו יהיה לו הרגשת סיפוק מזה שנעשית רצונו החדש ושהצליח להתגבר על יצרו, ורק כך יוכל להתרגל בו. עד כאן דברים פשוטים ומושכלים, וכבר רמזת לזה בדבריך. והנה בכל האשכול היה חילוקי דעות בענין בעל תשובה אם היינו מקבלים אותם בחברה או לא, אמנם באמת לא היה כאן חילוקי דעות אלא שיח חרשים. ואבאר דברי. בתשובה יש ב' דברים חרטה ועזיבת החטא (ונכלל בו קבלה על העתיד), וודאי דעיקר התשובה הוא העזיבה והקבלה ובזה נחשב שב וצדיק, אבל תשובה שלימה אינו אלא בחרטה, וחרטה פירושו הידיעה הפנימית כי רע ומר לו שעבר על דברי בוראו, וכל שיוסיף בחרטה ויגון תשובתו יותר מתקבלת. כל זה כמבואר ברבינו יונה ושאר ספרים. ורוב התשובה שלנו גם בבעלי תשובה ובעיקר אצל חרדים הוא רק עזיבת החטא וחרטה מקופיא אבל ליכא חרטה פנימית ביודעו כי רע ומר הוא שחטא כי זה מוליד יגון ואין לנו כח להיגון הזה ובכלל מי הוא אשר אמונתו שלימה שמרגיש באמת שהוא רע ומר לעבור על דברי הבורא. ותשובה כזו אינה מתקבלת בחברה כי יודעים אנו תוכן פנימיותו וכמו שכתב הרב ספראי ושישוב לחטוא מהרה, ובכלל כל מטרתו בתשובתו לפעמים הוא רק להיות מקובל בחברה ואין כאן אפי' המינימום של חרטה (ובזה שונה הוא מבעל תשובה שעזב את כל הסביבה שלו וכל החיים שלו ועשה שינוי דרמטי והקריב בשביל זה ובודאי כונתו אמיתית ורצויה). ובזה באנו להנידון שלך כי תשובה כזו לא נשתנית רצונו ואין שום סיכוי שיוכל להתגבר אבל מי שיש לו חרטה אמיתית והכרה גמורה שרע ומר היה חטאו יש לו ממילא רצון חזק לעשות הפוך וסולד מחטאו וממילא דבכל התגברות יתמלא שמחה ולא ירגיש יגון מזה שלא היה יכול למלאות תאותו ויוכל לדשוב גם מהתמכרות והדומה לו. ובקוצר אמרים תשובה רפויה לא יכזור להתמכרות אבל תשובה אמיתית שנשתנה גם רצונו יעזור וגם יעזור. אקוה שהובנתי. |
|
|