לפעמים אנחנו נסדקים
נסדקים מבפנים החוצה
הכאב חותך בבשר
ומתפרץ לו החוצה
והכל כואב
הסדק מרגיש כמו שבר
הכל מרגיש כמו המרווח הפצוע שבין החלקים השלמים
תחושה ששום דבר לא יעזור שהשבר הזה הוא אנחנו
ושהלב לעולם לא יתאחה
מה אנחנו צריכים במקום הזה?
אנחנו צריכים עיניים טובות
עיניים שיסתכלו עלינו באהבה
בהכלה ובחמלה
עיניים שיקבלו אותנו בכאבנו
בלי לרחם עלינו
בלי לצפות שנו ויאאלה כבר, זוזו
בלי לברוח מעוצמת הכאב והשבר.
רק להיות איתנו בכאבינו
העיניים הטובות האלה מאפשרות לנו החלמה
נותנות לנו כח להיות בכאב שלנו בכל עוצמתו
לשהות בו לבכות אותו לכאוב אותו
גם כשהוא גדול יותר מאיתנו
גם כשהוא מצית בתוכנו את כל כאבי וסדקי העבר
וגם כשהוא מחזיר אותנו לטראומות הילדות שלנו.
העיניים האלה יראו אותנו, את ליבנו את אורנו ויופינו
וכשנסתכל בעיניים האלה.נוכל לראות את עצמינו משתקפים בהם.
ולאט לאט
לקבל ולהזכר
שאנחנו לא רק השבר
אנחנו לא רק הסדק
אלא יש בנו משהו נוסף
הניצוץ הזה שאנו רואים בעיניים הטובות.
הניצוץ הזה מחזיר לנו אותנו.
ולאט לאט אפשר לחזור לנשום קצת
לקבל הפוגה לרגע
ואז שוב
להרגיש את השבר
לכאוב אותו
לבכות אותו
ומדי פעם לחזור אל חוף המבטחים
אל העיניים הטובות
אל הניצוץ של ההוויה שלנו שמשתקף בהם.
ואיך זה פוגש אותי בקליניקה?
בטיפול הפרטני אני מיצגת את העיניים הטובות.
אני רואה את הנשמה היפה את האור את הניצוץ שנמצא שם מתחת לכל הכאב.
אני יכולה להכיל את הכאב שלהם ותת להם לנוח קצת.
להרגיש שמישהו נמצא שם איתם.לא מפחד לא נבהל לא מתפרק לא מתקן, אלא נוכח.
ומה קורה כשהשבר מגיע למפגש הזוגי?
אנחנו לומדים לחמול ולקבל אותו.
להיות בו ולהכיל אותו.
אנחנו לומדים איך להכיל האחד את השני.איך להניח לרגע את הפחדים וההתנגדויות שלי ולראות את השבר של בן זוגי.
איך לשהות איתו בחמלה במקום הזה .
איך לשהות ביחד בחמלה.
בהדדיות, האחד נמצא שם עבור השני.
ללא תנאים ללא שפיטה רק בהוויה.
ולנוח שם, בשקט, לתת לריפוי מקום.
מודה אני גם על השברים
כי מהם אנחנו גדלים וצומחים
מעמיקים ומתרחבים
