אתמול חל יום השנה לפטירתו של הרב עובדיה עליו השלום, הוא היה צדיק וגדול בישראל, כל עם ישראל הכיר בגדולתו וצדקותו.
השתתפתי בלוויה שלו שהיו בה קרוב למליון איש כמו שאמרו אז.
אני חושב שהיה בו משהו מיוחד, הפשטות, הוא צמח מתוך עמל ועבודה עצמית רבה, שקיעות בתורה ומצוות בלי חכמות וניצול כל הכוחות.
נראה לי שאנחנו יכולים ללמוד ממנו לאן יכול להגיע יהודי שעושה את רצון הבורא כראוי, הסיבה שאנו נמנעים מהתאווה אינה רק כי אנחנו מבינים שזה לא טוב, אלא כי התורה אוסרת את זה ('אל תאמר אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי ואפשי ומה אעשה שבוראי גזר עלי' אני מעוניין להסתכל בכל מיני דברים ומה אעשה שבוראי גזר עלי), וכשמקיימים את רצון הבורא מגיעים רחוק.
