בס"ד                                                   
לימדוני שלא כדאי לשמור לעצמי את הטוב שהבורא חנני,  שהוא ישאר אצלי רק אם אחלוק אותו עם אחרים... והנני תקווה שיהיו הדברים הבאים לתועלת. חזרתי לא מזמן מתפילת הושענא רבה מרגשת, מרוב התרגשות התפללתי שמונה עשרה של שלוש רגלים... עליתי על טעותי רק כשהחזן סיים קדושה והתחיל אתה חונן לאדם דעת... להבדיל מפעמים אחרות בהן לא ידעתי את ההלכה ופסקתי לעצמי, הפעם, פניתי ליהודי תלמיד חכם, בלעתי את גאוותי, התעלמתי ממה שחשבתי שעלול הוא לחשוב, ובהלל זכיתי וצינורות השפע נפתחו.

אהבתי (מאוד) כי ישמע ה'... את קולי תחנוני, כי הטה אוזנו לי... אפפוני חבלי מוות ומצרי שאול מצאוני, (אוהו, ועוד איזה שאול ומוות) צרה ויגון אמצא... אנא ה'. מלטה נפשי. געיתי בבכי של תודה. זכרתי מהיכן באתי. המילים, חנון ה', שובי נפשי למנוחיכי, כי חלצת נפשי ממות, את עיני מדמעה, את רגלי מדחי. קיבלו משמעות חזקה ביותר, כשנזכרתי.

ביום האחרון של ימי הדין, היום בו נכתבה 'הפתקא'. זהו היום בו לפני תשע שנים חציתי גבול נוסף בדרך לשאול, אביזרייהו עם א"א ל"ע. תוכ"ד אבא שלי התקשר לאחל לי פתקא טבא... ואני אדיוט שכמותי חשתי על גג העולם... אני לא יודע להסביר את זה עד הסוף, אבל היה משהו מרגש ומטריף במיוחד, להיות במצב בו הייתי ולדבר עם אמא שלי על עניני החג... סוג של מרד. כילד קטן המוציא לשון...

רעדתי מהתרגשות במה אשיב לה', חשתי בצמרמורת מחיה נפשות כשנהמתי מעמקי ליבי את 'הפתחת למוסרי',  החזן מזייף במרץ, ולא מעט מהמתפללים פורצים בצחוק למראה הנענועים המשונים שלו, בי, ההתרחשות לא נגעה, התעופפתי למעלה, מוריד את הד' מינים לארץ ומרגיש את חסדו יורד עימם. אכן, יסר יסרני י'ה ולמוות לא נתנני. אודך ה' כי עניתני ותהי לי לישועה.

גם בהושענות, התרגשתי והרגשתי, לא ראיתי דבר מלפני, הדמעות טשטשו את האותיות, המילים קפצו לי ולא אחזתי בקצב הציבור, אבל לא היה לי אכפת, הייתי מתחת לטלית עם מציאות חדשה, כל הקפה הרגישה כקליפה נוספת שנושרת, תפדנו מכל נגע ומחלה... לקחתי את הערבות ובקשתי רחם נא קהל עדת ישורון, וחשבתי על אחי למחלה ולפתרון הזקוקים לישועה, שמעתי את החזן זועק מבשר ואומר, וידעתי שאמת הוא אומר. אכן, אומץ ישעך בא.

גם אחרי שהייתי נקי, בהחלמה, היו שנים שהתפללתי בהושענא רבה בבית. חובט ערבותי בעצבות בסוכתי. מבוייש ממעשי. רק כל יכול מסוגל להוציא איש כמוני מהמקום בו היה, אין ביכולת האנושית להכהות את הטירוף ולגרום לשכמותי להופיע ביום כזה בתפילה כזו. תודה לך אבאל'ה יקר שפתחת לי אוצרך הטוב, את שערי דמעה. ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה', קרובים אל ה'... יומם ולילה, לעשות משפט עבדו... דבר יום ביומו...

יהי רצון... שתסיר מחיצת הברזל המפסקת ביני ובינך.

אסירות תודה יקירינו
מדהים! ואו, ה' גדול! רק חברה שכמותך מבינים באמת מה המשמעויות של "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" "חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו"...
ה' יברכך שתמשיך לספר את סיפורך ולהאיר את עיננו
הרבה ימי נקיות, שפיות וחיבור אמיתי, כל יום מימי חייך

חברים, לא מובן מאליו. גם היום, השנה זכיתי לקירבתו של אבאל'ה אוהב.
שרתי לאדון המושיע. שבלתו אין להושיע.  למען תפדנו מכל נגע ומחלה.
למען הירהר עשות רצונך. למען אומרי יגדל שמך. ותתעורר האהבה ביניהם...
ולברך את כל מעשה ידיך. תודה אבא על מתנת נעימות בימינך נצח.

תודה רבה!

אצלי היה יום הפוך. הפוך על כל הראש.
הסתפקתי האם לנתפלל עם האדמור שלי או עם הקהילה שלי. כשקמתי ב10:30 הבנתי שלאלוקים יש תוכניות אחרות עבורי.
משום מה פתחתי את הבוקר עם חדשות.  קראתי על המקרה המזעזע עם האמא... זה גמר לי את המצבר. היה עצוב לי.
נדדתי עד שמצאתי מניין צפוף ומקרטע. מלמלתי את המילים. נענעתי את העלים. הסודני זרק לי לפח את קופסת האתרוג והלולב כשהוא ניקה את הסוכה. סיימתי את התפילה רוקד בין 2 מניינים. צברתי 2 קדושה 2 ברכות כהנים. כל אחד ממנין אחר...
אבל,
רצונו נעשה. אני לא ישב ויאכל תלב על זה שלא היו לי אורות. רצונו נעשה. זה האור הכי חזק.
אני לא כועס לא רוטן. רק מודה להשם הטוב על כל הטוב. המשפחה בריאה. אני בהחלמה - שפוי.
תודה לך אבא שלי על כל הטוב. 

אני יודע שיש חברים שעברו חוויות של חיבור חזק ויש כאן כאלו שבדיוק היום חוו ניתוק חזק. אני מאמין שאלוקים יודע מה טוב לכל אחד. כל שעלינו לעשות זה לקבל את מלכותו ברצון ובשלווה.

ומלכותו ברצון קיבלו עליהם.... אז מגיע בשמחה גבה ואמרו כולם...

הלילה נזכה לרקוד עם כל עם ישראל  גם עם אלו שהם ספרי תורה כשרים. וגם עם אלו שנראים כספרי תורה פסולים.
את כולם אבא אוהב. את כולם הוא מחבק.
שנזכה להתחבר לחיבוק הזה. לפחות היום.

אוהב
הושיעה

הושיעה יקר, אשריך שאתה יכול לראות את הטוב שביום כזה. הפוך. היו לי כפי שכתבתי - גם בהחלמה - הושענות רבות שלא שמעתי קדושה והקפתי את שלוחן הסוכה והרגשתי ביריחו טרום רחב...

אוסיף דובדן לקצפת לקראת שמחת התורה הבעל"ט  - קיבלתי מחבר בסמס..

יהודי שלא היה מלומדי התורה הגיע לבית הכנסת להקפות, עצר אותו יהודי 'למדן', ושאל אותו – אני כאן חוגג היום כי כל השנה למדתי תורה, אני באמת שמח היום בסיום התורה, אבל אתה? מה הקשר שלך לשמחה הזו?  ענה לו אותו יהודי, כשאח שלי מחתן את הבת שלו אני מגיע לחתונה גם אם היא לא הבת שלי.. אתה אח שלי, ואתה שמח עם התורה שלך... אני בא לשמוח איתך.

סיפרו את הסיפור הזה לאחד מגדולי ישראל, הוא אמר, התשובה יפה, אך אינה נכונה. התורה היא לא בת של אח שלו. התורה היא הבת שלו. של כל יהודי. השאלה היא רק מהי רמת הקשר שלך עם הבת שלך... יש אבא שיש לו קשר יותר טוב וקרוב עם הבת שלו, ויש אבא שפחות, אבל בכל מקרה התורה הזו שייכת לכל אחד מאיתנו, ולחתונה, כולם מגיעים.

שנרקוד בחתונה. חג שמייח.

אצלי כל שנה בהושענא רבה כבר ב-3 שנים האחרונות הייתי נוסע שעתיים למירון מתפלל בנץ כ-3 שעות ،
עוד שעתיים נסיעה הביתה ולישון עד הצהריים.
לפני שנתיים אפילו נסעתי עם האוטו בלי מספיק כסף לדלק ובחזור קבצתי טרמפיסטים בתשלום כדי לממן את הנסיעה הביתה.

השנה לא ראיתי טעם "לברוח" עד למרון כדי להתפלל.
וגם ליד הבית לא הרגשתי מסוגל ללכת בגלל פלונטר עם ארבעת המינים (איני יודע היכן ומה מצבו של הסט שלי).

ב"ה, אני מרגיש עם זה טוב -בלי הלקאות עצמיות והתבוססות בבוץ - פשוט זורם !!!
מתפלל להתקדמות גם בתחום הזה.

בהחלמה.

פתקא טבא לכולם. אסירותודה על התפילה הזו. על היכולת לצעוד, להקיף, לשיר בבכי של תודה: תפדנו מכל נגע ומחלה... תעטרנו באהבה כלולה.. תשמחנו בבית התפילה... תנהלנו על מי מנוחות סלה... תחננו ברחמים ובחמלה.. תגדלנו ביד הגדולה.. תביאנו לביתך ברנה ובצהלה... אמן.

תודה ענקית, אין מילים.

למען טובך. למען נצחך. אדון המושיע בלתך אין להושיע. 
תודה אבא על עוד יום שנתת לי להיות קרוב אליך.
אסירותודה.

עוד מעט מתחילים להתפלל.. נזכרתי בפוסט הזה.. בתפילה של שנה שעברה.. ובזו שקדמה לה.. בשנים עברו. פתאום שמתי לב שיש לי ציפיות גבוהות. שגם השנה.. שיפלו החומות שיסורו המחיצות.. מתפלל להיות. שלא אחשוב על ההרגשה שאחרי.. שאקבל את המציאות. שלא תהא התפילה מאולצת. שאהיה קרוב לאבשלי.

אסירתודה, היה. נפלא. 
תודה אבאל'ה.

מקפיץ