ברשותכם אחזיר את הדיון למה שכתב סוד, אכן מי שמחפש פיתרון דתי לבעיה רפואית, שוגה, ובאופן חמור כי הוא לא מחפש את הפיתרון במקום הנכון. האבידה אינה מתחת לפנס...

מי שמכיר אותי ואת מה שאני אומר בעל פה וגם כותב כאן יודע שאין לי כל ספק שאני איש חולה. מאוד. הפיתרון שלי הוא פיתרון רוחני - 12 הצעדים.

העקרונות הללו נמצאים ביהדות. לא מדובר בתחליף.  ולכן אדגיש - מי שחש שהדברים 'מקררים' לו את החיבור לתוכנית מתבקש 'לדלג' מעל הפוסטים הללו. שיקראם לכשיבשיל אצלו התהליך.

ולמען הסר ספק: בלעדי תוכנית 12 הצעדים לא הייתי מסוגל להתבונן בתורה באופן הזה, מסטול הייתי מכדי להבחין בין מחט לשחת. גם אם היית מכה על קודקדי בפטיש חמש קילו.

יפה מאד,הקב"ה נתן לך כישרון לך בכוחך זה והושעת את עם ישראל המכורים

המאמר בן שנתיים, אבל עבורי הוא אקטואלי גם היום. יום ללא נתינה הוא יום מת. בשבילי זו סכנת נפשות ממש. כיון שאין אצלי ריק.  בנפש שלי אין וואקום. גם אחרי זמן בהחלמה. המרווחים הללו מולאו תמיד על ידי משהו. בדרך כלל תאווה. שיהא לתועלת.

תודה על ההקפצה. ושיתוף החדשים מקרוב באו בתובנות המדהימות.

כבר בן שלוש.. עודו אקטואלי. לטעמי מאי פעם. החידוש השנה הוא סביב הנתינה עצמה: "אני יכול לתת גם לעצמי". לא, לא טעיתם. זה לא לקחת. זה לתת. לי. מה?! כן, לנשמה שלי. כמה צער וסבל גרמתי לה. והיא, כל כך זקוקה לחיים. היום אתן לה צ'אנס. אעשה משהו למענה. למען החיים. מגיע לה. לא?!