בס"ד                                               
במשך זמן הייתי משוכנע שההתמקדות בהיום היא בלוף, סוג של קונץ' חדש בו אני עובד על עצמי, הרי המציאות היא שיש לי מחשבות הלאה, יש דברים המצריכים תכנון מוקדם, אבל כל פעם ששאלתי את הספונסר שלי שאלה שנגעה למחר, הוא אמר לי – על מחר נדבר מחר...

נודניק אמיתי, אני, ישבתי וחשבתי אלו שאלות יש על מחר שחייבים לענות עליהן היום... דברים אמיתיים, מה יקרה אם... לא עזר לי, הוא קורץ מאותו חומר (משובח) כמוני, חייך ואמר, לא יודע מה לומר לך, לא מבין בזה, אולי תשאל מישהו אחר...

התרגלתי לזה לאט, הפסקתי לשאול אותו שאלות שלא קשורות לכאן ועכשיו, בהתחלה רק כי הוא לא היה עונה, בהמשך כי באמת נצמדתי לעובדות היום, ניסיתי לא לחשוב על המחר, זה הצליח לי, אבל הפנמתי באמת את הרעיון כדרך חיים רק כשנתקלתי במשל הבא, אקווה שיהיו הדברים לתועלת.

המשל - לראש הממלכה היה מלאי בלתי מוגבל של אבנים טובות גולמיות, חילק המלך את האבנים הלא מעובדות לאומנים רבים וביקשם שישייפום ויעבדום, יכינום לכתרו, הבטיח המלך שהזריז יצא נשכר, כל אומן קיבל מספר לא מבוטל של אבנים, והתחייב בפני מלכו שבכל יום ישייף וייפה אבן אחרת, ישבצה זהב...

משנמלאו הימים אסף המלך אבניו והנה לא די שלא נעשתה בהם מלאכת הנקיון והיופי, האומנים החזירו את האבנים במצב גרוע משקיבלום. לאחר שכילה זעמו בעבדיו, העמיד המלך אמנים אחרים, גם הפעם נתן להם אבני מחצב שאינן מעובדות, אך משהבין שהמלאכה כבדה על אמניו, החליט לקצוב כמות האבנים, ובכך הקל על נתיניו.

יכלו הם להתקדם בעבודתם, לנקות וללטש יהלומים כשגם ביום לא מוצלח, כשלא הספיקו לעמוד בנטל, עדיין יכלו להציג יהלומים לטושים לרוב, הפעם כשנאספו האמנים אל מלכם, הביאו עימם מלוא חופניים יהלומים מלוטשים, בוהקים ביפים. לפי קצב עבודתם.

הנמשל – כל יום הינו יהלום. גולמי. חלק נשמה, בימים הראשונים שעל פני האדמה, חיו כאן ענקי רוח, נשמות אדירות, אם נחשבן את ימי אדם הראשון נמצא יותר משלוש מאות אלף. יהלומיו ניתנו לו לפי רום דרגתו, ש-ל-ו-ש. מ-א-ו-ת. א-ל-ף.

אך גם בדור נמוך שכמונו, החיים כשבעים שנה, קיבלנו כתר, יש לנו מספר לא מבוטל של יהלומים, בערך כ"ה אלף ימים, במעשינו נקבע האם יפינו אותו, ליטשנו כפי יכולתנו, שייפנו את היהלומים כיאות, בנינו משבצות כראוי לו?

נזכור שכל יהלום שזכינו בו הוא יום הרחוק מהפסד.

נשייף. נלטש. כל יום ויהלומו. 

-- - - - - - -
מקור – אור החיים הקדוש בראשית מז' סט'.

אכן גם אל מוחי התגנבה מחשבת כפירה,
כל הקטע הזה של רק להיום! מה זה רק להיום?
הרי בטח שלכתחילה המטרה היא להיות נקיים לכל החיים.
טוב, בגלל שאני חולה, אז נתנו לי פתרון פסיכולוגי לחשוב רק על היום.
אבל את האמת אני הרי יודע. רק להיום?
עד שבסייעתא דשמיא הבנתי את הנפק"מ בין מבט של "רק להיום" לבין המבט של "לכל החיים".

מי שמחפש להיות נקי לכל החיים, הוא מחפש סטטוס. (מוכתר בתואר הנקי)
מי שמחפש להיות נקי רק להיום, הוא מחפש עבודת ה'. (לא מתעניין במדרייגה או בהשגות, אלא בעבדות עצמה)

האם המשרתת הפיליפינית צריכה לתכנן ולספור את כמות הימים בהם היא תנקה את הבית??
אלא מה? זו המטלה להיום. זה התפקיד להיום. וגמרנו....להיום....

יפה מאוד!!
תודה.

בוקר טוב.
ברצוני להוסיף את הגוון שאני מזהה איתו בתוך הביטוי 'רק להיום'.
כמו חברי, אשתמש במשל  חריף (שיחות הר"ן, טז')

"ששכרו אנשים למלאת חביות והחביות היו נקובים וכל מה שהיו שופכין לתוך החביות נשפך לחוץ והטפשים אמרו, הואיל וחוזר ונשפך לחוץ, למה לנו ליגע ולמלאת מאחר שאחר כך נשפך?! אבל החכם אמר מה לי בזה? הלא פורעין לי על היום, ושכרי לא יקופח מכל יום ויום, כי אני מושכר לימים ומה לי אם נשפך?"

אני לא שואל את עצמי מה יוצא. אני לא שואל את עצמי לאן אני הולך, האם אני משתפר. אני עושה היום את החלק שלי.

חז"ל אומרים: צדיקים נדמה עליהם כחוט השערה, רשעים נדמה עליהם כהר גבוה.
כולם מתמודדים כל החיים. הצדיקים מתמודדים כל יום עם אותו יום, והרשעים כל הזמן חושבים על כל החיים.
אף אחד לא יכול להתמודד היום עם כל החיים. רק עם היום. גם היום זה הרבה מדי בדרך כלל, עדיף להתמודד רק עם עכשיו.

תודה רבה לכל המגיבים,  הושיעה, משה ח"ח, נתן והיהודי השמח, לפני זמן סוד הכניעה כתב שהפוסטים המערבים תורה והחלמה יפים אך עלולים להיות למוקש ומכשול. לא סברתי כמוהו, מנקודת מבטי הדברים אמורים להשתלב. זה מה שקרה - קורה אצלי.

מדי פעם חלקתי כאן את הגיגי, שיתפתי ברעיונות הצעדים שמצאתי בתורתינו הקדושה, לא שמתי לב שיש מי שלוקח את הדברים למחוזות אחרים. שונים ממה שנתכוונתי, ממה שלימדוני שנכון לחיות לפיו, כל מי שלא קיבל את מחלתו, התנהל לפי המצופה והצפוי לחוטא לא נשאר נקי.

התגובות כאן ובפוסטים נוספים שלי ושל אחרים, גרמו לחשוב פעם נוספת, אני מוצא עצמי מתחבר למה שסוד כתב יותר, למרות שבאופן אישי יכולתי למצוא את עקרונות ההחלמה גם בתוך דברי התורה, כנראה שיש חברים שלא, כדאי להיות ער גם למה שמתרחש אצלם, אם יש אי מי שקורא לעצמו רשע, ואפילו לפרקים, מבחינתי עדיף לו לפוסט שלא נכתב.

כתבתי זאת לא פעם ואכתוב שוב, בקצרה, איני רשע. אני חולה. אני אמור לעשות תשובה ככל יהודי על כל מיני ענינים, ובס"ד עשיתי ואמשיך לעשות. אבל לא על עניני התאווה המוטרפים שעשיתי, שם ברור לי לחלוטין שאני חולה, אין גרם של חטא במעשי החולים. כמו שלא אצפה להכאה על חטא אצל אוטיסט שחילל שבת. 

לא אחליט לבד, אתייעץ.

אני לא מעוניין "להדליק" אותך,
אך אני חייב לשאול מי אמר שאני לא חוטא,
אז התשובה המיידית היא: אף אדם נורמלי לא היה מכאיב לעצמו כ"כ מבחירה, נכון! אני מסכים.
אך בהתחלה, לא היה לנו שום בחירה?
אמנם היום כבר איבדתי שליטה, אך זה לא בא ברגע, זה תהליך של שנים, אז יתכן שהחטא והמחלה משמשים בעירבוביה,  [יודעין רשעים שדרכם למיתה...]   
ועדיין זה לא עושה אותי רשע!
אין דרך תשובה טובה ומעולה מ12 הצעדים, אם אני חולה שיהיה תרופה, אם אני חוטא שיהיה תשובה.

החפץ בחיים היקר, לא הדלקת אותי, לא אמרתי שאתה אינך חוטא. יתכן שכן. כתבתי שאני לא. אני איש חולה. נקודה. לא בחרתי להיות מותקף מינית. לא בחרתי להיות משותק מאימה. מבלי יכולת לשתף. על הצד שהיתה לי כן בחירה, מחלת הנפש שלי נטלה ממני אותה, בהחלמה למדתי שגם כשחשבתי שיש לי בחירה התברר לי למפרע שזו היתה עוד תחבולה של מחלתי הערמומית.

נסיון של שנים עם מכורים הוכיח שלוקח זמן עד שהם יכולים להבחין במה שבאמת הם חוו, מי שהתרגל לחפות על מעשיו ולכסות ולהתנתק מרגשותיו לא יכול להתבונן במציאות נכוחה. הנסיון שלי ושל קודמי הוכיח שברוב מוחלט מהפעמים הבחירה היתה מאיתנו והלאה.

הדרדרנו בתהליך, נכון, וכרגע נראה לך שהיתה לך בחירה, ביחס לדברים של אז, היום נראה לך שיכולת, ומה אז? בתחילת הדרך, מה גורם לך לחשוב שכן יכולת? אתה זוכר במדוייק מה היה שם?

מה עדיף? לייסר את עצמך בתיאורי עונשים מרטיטים? בסיוטי אלף לילה ולילה של בשר חרוך וזעקות שבר ששום סתימת אף לא מונעת מלהריח, ושאין די פקקים באוזניים היכולים להחריש?

טוב לך לחשוב שאתה רע רשע מושחת ומנוול? זה מקרב אותך לאביך שבשמים? בהצלחה. לי לא. אותי ואת מי שהכרתי זה הפיל.

לסיום קראתי שהרב אבינר פסק שיש לברך 'ברוך דיין האמת' על הולדת ילד תסמונת... זה שאין לי עיניים מלוכסנות וכרומזום חסר או נוסף לא הופך אותי לנורמלי.

ברוך שעשני כרצונו, יהי רצון שאעשה רצונו.

קראתי את הפוסט עכשיו. אני מרגיש מרוענן...
זה באמת נותן לי מבט נכון על הענין.
תודה חברים.

אני לא חוטא אבא למה הם מנסים להפריד ביני ובינך
אני חולה, ואתה הרופא שלי.
אני  יודע שאם היום אני טוב זה לא משנה מה עשיתי אתמול. וזה לא ישנה מה אני יעשה מחר.
עכשיו אנחנו אוהבים.
הבן שלך.

בע"ה
צר לי על ההקשרים השליליים שלבשה הדוגמא שלי.‏ לא התכוונתי לכך כלל,‏ למרות שכשאני קורא שוב אני מבין מה אתה אומר.
בשבילי,‏ רשע או צדיק הם מצבים נפשיים,‏ שאדם עובר ביניהם כל הזמן,‏ מיוחד בתוספת מצב הבינוני של  התניא כשאני אומר שרשע חושב כך וצדיק אחרת,‏ מה ‏ שזה אומר לי זה דרך חשיבה שכדאי להחזיק אותה ודרך חשיבה שלא כדאי.
‏ אי"ה אשתדל להימנע משימוש במושגים כאלו בעתיד,‏ אם זה גורם עגמת נפש לאחרים.‏ ‏

יהודי שמח ומשמח. אין לך על מה להצטער, לי לא גרמת שום עוגמת נפש, מותר לך לכתוב ולחשוב כרצונך. כתבתי את תחושותי ביחס למה שנגרם כתוצאה מכתיבתי, אני רואה בשהותי כאן שליחות ושירות וחשוב לי לעשות את חלקי באופן הנכון.

משה חפץ חיים,

כפי שכתבתי לפני כמה ימים - נמאסו עליי הדיונים האינסופיים בנושא הזה, אז אכתוב רק כמה מילים.

התחלתי לאונן בגיל 10 (אולי 11), מבלי שאף אחד לימד אותי, לפני שידעתי איך נראית ילדה, וכמובן מבלי לדעת איך מביאים ילדים לעולם.

עד גיל 15 כבר הספקתי לפנטז על כל סוגי הקטגוריות שגיליתי רק שנים לאחר מכן באתרי הפורנו.

חולה או חוטא?

גם אני חולה, ואני צריך להזכיר את זה לעצמי.
אני מכור לתאווה, מכור לאקטים של השפלה עצמית.
רבים מהדברים שעשיתי לעצמי לא ידועים לי כחטאים. מעולם לא שמעתי שהם אסורים.
אבל ברור לי כשמש שהם מעידים על מחלתי.

אסירות.

לא אכניס ראשי בין ההרים (שעלו על הרכבת לפני) אבל לא אמנע מלחווה דעתי.

לדעתי העניה (אוי כמה שהיא עניה) לא גרמת לאף א' לחשוב עצמו לחוטא. כל א' מהחברים כאן מרגיש את הרגשתו לפני קריאת הפוסט הנפלא. והחדשים, בד"כ, מגיעים לפה למטרת "תשובה". גם אני הייתי בטוח שאני חוטא. גם אני לא הבנתי שילד שהותקף איננו ילד שהזמין התקפות. הוא לא ילד שגירה את המבוגר וגרם לו הרהורים רעים עד כדי התקפה. עד שהגעתי לפה. כאן קלטתי זאת. לא מעט בזכות פוסטים שכאלו.

המשך בשליחותך. ישנם עוד אנשים שזקוקים לשמוע זאת. רבים צריכים לו.

תודה.