יוסף יהודה היקר
פתיחות ונכונות הבנתי -
פתיחות יש לי הרבה -כל אחד יעשה כרצונו
נכונות -אין לי משום שזה לא מתאים לי ( אני לא רוחני כנראה)
האם יש לך נכונות לעשות דברים שלא מתאימים לך?
כנות לא הבנתי בדיוק -ואם אתה מתכון כנות בלהודות שאני חסר אונים
מול התאוה -אז אני כנה לפני חצי שנה הייתי חסר אונים כל פעם
שהגיעה -היום המצב שונה ואני רק לפעמים חסר אונים
ובתקוה שעוד שנה שנתים -התאוה תהיה חסרת אונים מולי
אשמח לענות לך על כל שאלה
לפי הבנתי הדלה ובלי להסתמך על הספרות (כך שתקח את דברי בערבון מוגבל), הכוונה בפתיחות, כנות ונכונות היא זו-
פתיחות- לדבר על עצמך בצורה פתוחה בלי להסתיר דבר (והכוונה במעט פתיחות היא לגלות את סודותיך, גם אם לא את כולם).
כנות- לדבר בתוכנית רק את האמת ואת כל האמת, בלי לסלף ולא לשנות דבר.
נכונות- להיות מוכן לעשות הכל בשביל לצאת מהמצב הזה. כן, הכל. כולל לקפוץ מהגג. גם אם זה לא מתאים לך. הרי מה מתאים לנו? מתאים לנו יופי לשבת לאונן, כל דבר אחר פשוט לא מתאים לנו. אז אם נעשה רק מה שמתאים לנו- רק נאונן כל היום.
הספרות אומרת שכל אחד יכול להתחבר לרוחניות של התוכנית, כל עוד הוא לא בא עם דעות קדומות.
גם לי היו הרבה בעיות עם הרוחניות של התוכנית, אבל ב"ה נכנסתי לתוכנית דרך שמור עיניך שבו חלק נכבד מההתעסקות זה באיך הרוחניות של התוכנית מסתדרת עם היהדות, כך שפתרתי את הבעיות הללו עוד בהתחלה.
בכל מקרה, הרוחניות של התוכנית לא דורשת מהאדם להאמין בשום דבר, לא בה', לא בכוחות רוחניים, לא בכך שקיים משהו מעבר לחומר- כלום. הרוחניות היא יותר בכוונה של חיים מאושרים ושלווים שמסתדרים עם המוסר האנושי הבסיסי ביותר, לכן אני לא מאמין שקיימים אנשים בעולם שלא יסכימו עם הרוחניות של התוכנית. אם אתה למרות כל זה לא מתחבר לרוחניות של התוכנית, מאוד מעניין אותי לשמוע מה הפריע לך בה.
נפלתי היום פעמיים. אני עכשיו מרגיש לא חסר אונים, לא בא לי את זה יותר. אם באמת אחשוב שזה הוכחה לכך שאני לא ממש חסר אונים ויש לי סיכוי- אני אבוד. זה שאני לא צורך את הסם שלי 24\7 לא מוכיח דבר, אפילו אם אני נזקק לסם שלי רק פעם בחודש, אני עדיין יכול להיות מכור כבד. זה לא העניין של התדירות של השימוש, זה עניין של ההתמכרות. זה עניין נפשי, בעיה נפשית שגורמת לנו לברוח. הבעיה זהה, אז מה זה משנה אם אני רואה אותה על פני השטח פעם בחודש או פעם ביום? זה אותו הדבר.
כמו שני אנשים עם סרטן בראש, אחד סובל כל יום מכאבי ראש חזקים והשני רק פעם בחודש. מי במצב יותר טוב? לפי דעתי, כנראה האדם עם כאבי הראש היומיומיים (בהנחה שמצב המחלה זהה) במצב יותר טוב, כיוון שהוא מרגיש פחות טוב וילך לטפל בעצמו ביותר רצינות וביות הבנה שהוא חולה. האדם שרק פעם בחודש זה מציק לו- אולי בכלל לא ילך לבדוק (רק 12 ימים בשנה הוא סובל מכאב ראש, לא כזה נורא, לא?) וגם אם יגלה את המחלה, ייתכן שיתיחס לזה פחות ברצינות כיוון שהוא לא מרגיש את זה באופן יומיומי. לכן דווקא האדם שסובל כל יום הוא בעל הסיכויים הטובים יותר להחלים.
אותו הדבר בהתמכרות, כאשר אנחנו לא נופלים כל יום ויש לנו תקופות כל פעם שאנחנו מחזיקים לבד ללא התוכנית, זה לא בעזרנו, להפך, זה תורם להכחשה שלנו (שהיא חלק חשוב מאוד במחלה). אנחנו פחות רוצים לטפל בעצמנו ויותר מאמינים שזה לאט לאט יעבור מעצמו. כך אני באופן אישי מאמין, למרות שכל העובדות מראות אחרת. למרות שהמחלה רק מחמירה לאט לאט ומתגברת ולמרות שאני יותר ויותר מאבד שליטה ולמרות כל הסיפורים של החברים על איך הם חצו עוד ועוד קווים אדומים, בכל זאת אני מאמין שאולי אם לא אעשה דבר ואמשיך להאמין שאני יכול לבד בלי התוכנית- זה יעבור מעצמו.
פעם נוספת, אני חושב שהבסיס למחלוקת שלנו הוא אחד- האם ההתמכרות היא הבעיה או לא.
לפי דעתי זו לא הבעיה אלא הפתרון ולפי מה שהבנתי מדבריך אתה חושב שזה הבעיה. לפי דעתי, מה שהוביל אותנו להתמכרות, המצוקה הנפשית זו הבעיה ולא המעשים עצמם.
) אני פה, בין שיעור לשיעור ברגע שיהיה זמן אמשיך לכתוב, ומקווה מאוד שלא די בפורום הזה.
