תחשבו על זה - למי שנופל רק לעיתים ואינו מרגיש מכור - הוא לא רואה כצורך עליון את הניקיון המוחלט
אבל המכור - ממנו ממש נדרש להיות הצדיק הגמור - לא ליפול ולהשאר נקי כל הזמן בכדי שלא יתמכר שוב!
כלומר שהשם רוצה מאיתנו המכורים - ואנחנו זוכים ממש להרגיש את זה -  להתנקות ולהיות טהורים ממש - צדיקים גמורים - וזו דרישה שלא עולה אצל כל אחד.
הייתי ברור?

שלום וברכה ניו ביי. אציג לך את מחשבותי בנושא. האדם הבריא כשרואה תאווה באופן אוטומטי הוא מסובב את ראשו. יתכן ופה ושם יהיה לו "תקפו יצרו" אך לא מעבר לכך. המכור, לעומתו, בתקופת השימוש הוא יסובב את ראשו לכיוון התאווה. בתקופת ההחלמה (לפחות בתחילתו. אין לי נסיון על החלמה ארוכת-טווח) הוא "ישתגע" למה הוא לא יכול למהשיך להיות חולה! למה הוא "חייב" להבריא!

שלום, וברוך הבא!

ממש נוטה להסכים איתך, אבל (לי לכל הפחות) חשוב מאד לדעת שלהיות צדיק גמור זו עבודה אינסופית המגיעה עד פרטי הפרטים הקטנים ביותר. והתחושה כאילו הקב"ה דורש ממני לא פחות מ-100% דביקות בו ית', אחרת אין לי חיים, ולכן אני כאילו שווה יותר...
החשבה הזו מרחיקה אותי מ-100% דביקות, נותן שמחה לרגע, ומחסלת לי את החיים.
(כמעט?) כמו התאווה...

ואגב, לא, אני לא שווה יותר בפני הקב"ה... "מה אנו, מה חיינו" וגם "מה חסדנו מה צדקותנו" - אפילו צדיקים אינם "נחשבים" יותר בפניו ית'. מה שנותן לנו ערך הוא המשך התפילה "לבד הנשמה הטהורה..." ועוד יותר מכך (מה שלא הושמט באף נוסח) "אבל אנחנו עמך, בני אברהם... יצחק... יעקב" ורק "לפיכך אנחנו חייבים" וכו'.

אלא שצדיקים מגלים את שמו ית' כאן, בעולם הזה. לפניו ית' אין שום הסתר, ממילא אין שום גילוי ע"י צדיקים...

לדעתי, המחשבה שלך היא נכונה מאד, שים אותה במקומה, וצא (או המשך...) בדרך הפרטים הקטנים!

רוב ברכה והצלחה!

ויש גם מכורים תקופתים
כלומר, כמות השימוש לא מגדירה את עצם ההתמכרות

זה יותר ברכה מאשר כל משהו אחר.
הנקודה היא, שרק המכורים באמת יודעים ומבינים את חומרת התועבה, ולכן הם רוצים לצאת ממנה לחלוטין.
למכורים יש הרהורי חרטה אמיתיים, מנגד יש לו את הקושי שלו בהיותו מכור.
אבל למעשה, מי שמצליח להתמודד באומץ הוא זה שחווה את החיים האמיתיים יותר מכל אדם אחר, ויותר מאדם שנופל מידי פעם.
הדברים שאמרת הם בהחלט נקודה למחשבה..

צודק בהחלט אך.דע לך שככל שהעבודה קשה יותר השכר גדול יותר,
ויתרה מזה הקירוב לה' גדול יותר מאשר יש לצדיקים, הדבר דומה לחבל שבמידה וישנה נפילה
הוא נקרע, וכאשר עושים תשובה הוא נקשר באמצעות זה שלוקחים את שני הקצוות הקרועים
ועושים איתם קשירה ייחד, בצורה כזאת שהדבר שהיה בקצה החבל נמצא קרוב יותר אל ראשיתו

כאשר אני קורא את הפוסט כאן, אני חושב לעצמי מה הסיבה האמיתית שבגללה אני לא רוצה להמשיך ליפול. לו יצוייר שמחר בבוקר משה רבינו יורד מהר סיני והוא מודיע לנו שהכל בסדר ומותר לאונן חופשי וגם פורנו זה בסדר גמור. מה אז? או מכיוון קצת שונה: האם אני רוצה להיות נקי רק כדי לגרום לה' נחת ולהיות צדיק ולקבל שכר גדול והרבה גן עדן או שזה משהו אחר?

בפורום באנגלית יש חבר יקר בשם דוב (נקי כבר 15 שנים) והוא חוזר כל הזמן על כך שהסיבה לכך שהוא נושם זה לא בגלל שזאת מצוה גדולה אלא בגלל שהוא לא רוצה למות. אף אחד לא צריך להכריח אותו לנשום, והוא לא מחפש לקבל שום שכר גדול בשמים על כך שהוא עמד בנסיון בגבורה ולא הפסיק לנשום... גם קשה לי להאמין שאדם שבאמת רוצה להתאבד לא יעשה את זה רק בגלל שזה אסור. בדרך כלל מי שמשתמש בתירוץ הזה הוא מי שלא באמת רוצה למות.

וגם אני לא רוצה למות ולא רוצה ליפול, לא בגלל שזה אסור או מותר אלא בגלל שאני לא רוצה ליפול. כי אם אני משווה את המצב שלי למצב של האלכוהוליסט, מסתבר שאנחנו בדיוק תאומים מבחינת המצב שלנו, למרות שהוא לא עושה שום דבר אסור. האלכוהול שהוא שותה זה בהכשר הבד"צ של העדה החרדית, והוא מקפיד לברך שהכל לפני שהוא מתחיל עם הלגימה הראשונה שתוביל אותו לבולמוס, והוא הפילו ביקש ממישהו שיאמר איתו מילה במילה ברכה אחרונה בסיום ההילולא, אבל זה לא משנה את העובדה שהוא לא רוצה ליפול, בדיוק כפי שאני לא רוצה ליפול.

יותר מזה. האלהוכוליסט הזה לא מוכן לטעום אפילו מעט 'לחיים' בחתונה של חבר, ואפילו קידוש הוא לא עושה בעצמו כי הוא לא יכול לטעום מהיין של הקידוש. למה? כי אם הוא נוגע באלכוהול - הוא לא יכול להפסיק לשתות, ואם הוא שותה - הוא הורס לעצמו את החיים. נכון שלנו הסקסוהוליסטים זה נראה רחוק ולא מובן מה כל כך רע בקצת אלכוהול, אבל זה אותו דבר.

אז לא, אני לא חושב שאני עושה נחת רוח לאלוקים בזה שאני נשאר נקי כי זה בכלל לא הענין. הענין הוא שהחיים שלי הפכו בלתי ניתנים לניהול וכבר לא יכולתי לסבול את הכאב מהשימוש בתאווה, אז אם אני רוצה חיים שפויים - אני צריך להפסיק את כל העסק הזה, בין אם הוא מותר ובין אם הוא אסור.

וכל הענין הזה של השכר והעונש והתשובה והכח להתגבר והעוונות שנהפכים לזכויות, לא רק שהם לא עוזרים לי אלא שהם בדרך כלל מפריעים לי, כי הם מבלבלים אותי ומשכיחים ממני למה באמת אני כאן. והסיבה האמיתית היא שאני כאן כי אני לא מוכן להמשיך לסבול. אני מבין שיש גם הרבה חברים אחרים, כאלו שלא באמת מכורים אלא פשוט חברים שמפריע להם שהם עוברים על עבירה והם לא רוצים לעשות את זה יותר, אבל אני שונה. זה כמו ההבדל בין אדם שרוצה לעשות דיאטה כי הוא חמש קילו מעל המותר ומפריעה לו הכרס שמבצבת, לבין אדם שמכור לאכילה וכל פעם שהוא בבולמוס אכילה - הוא סובל באמת. אני מהסוג השני.

מרתק..
לאן אני שייך?  השאלות מראות שאני מכור אמיתי אבל לפעמים כשאני משווה למה שאני
שומע פה אז זה נראה אחרת.
אולי זה יצר הרע או הצאווה שמנסים להגיד לי שליפול פעם בכמה ימים או שבוע זה נורמלי.
אני לא רוצה ליפול בכלל והכאב וההפסד הכללח וודאי גדולים מנשוא אבל..
גם להיגמל כואב.האם זה עובר אי פעם ? האם כשהתאווה תתקוף עוד שנה(ם אשמור על נקיות)
זה יהיה קל יותר ? פשוט יותר ?
האמת היא שלפעמים אני פשוט מתגעגע,התחושה היא אכן טובה וממכרת מכיוון
שזה יצר החיים. והכנעתו והכפפתו לרצוני זוהי משימה שלטווח הארוך נראית בלתי אפשרית.
אני נקי 52 יום ולא נפלתי פעם אחת מאז שנכנסתי לאתר לראשונה והחלטתי להתחיל
את המסע של ה90 יום. מה יקרה כשאגיע ל 90 ?אקבע כללי נפילה.
ככה עשיתי עם סיגריות לפני שנים וזה עבד.
החלטתי שבוע בלי והצלחתי חודש והצלחתי וכך הלאה.
בסוף החלטתי להפסיק לגמרי והצלחתי.. אבל עישנתי כמה סיגריות במהלך השנים
האם עשרים סיגריות בעשר שנים זה הרבה ? זה שובר נקיות ?
האם נפילה אחת בשבוע זה הרבה ?
האם אני מכור אם זאת התדירות ?
אשמח לשמוע דעות ותגובות..
נמשיך לחשוב,בהחלמה:-)
טובטוב

טובטוב.
טוב, אני אחלוק איתך את מה שלימדו אותי.

אני גם חשבתי כל הזמן שאני לא באמת מכור, וההוכחה לכך היא שלא הגעתי למקומות שהמכורים והמחלימים הגדולים הגיעו אליהם, להיפך במשך כל שנותי צמצמתי את פעולותיי המיניות למינימום על ידי חסימות וכל מיני עכבות טכניות, שיעכבו אותי לא ליפול. אז אולי אני לא מכור?.

אז אותי לימדו שמכור לא קשור בכלל לדרגת הקושי של ההתמכרות. ההגדרה של מכור הינה שיש דברים שאני רוצה להפסיק אותם ואני לא יכול.

אני רוצה להפסיק אם התשוקה שלי למין בגלל: שזה לוקח לי המון זמן מהחיים, בגלל שאני לא שולט בעצמי - מישהי אחרת שולטת בי ואני לא מסוגל לקחת אחריות על החיים שלי כל זמן שלא אני הוא זה ששולט בחיים שלי. זה מאיים על חיי הנישואין המאושרים שלי, זה מפריע לי להיות בן אדם שפוי ורגיל ולהינות מן העולם, זה גורם לי לריכוז עצמי גבוה ולברוח מכל הסובב אותי. וכולי וכולי. זה מכור.

אם תצליח לעשות עם הנפילות כמו שעשית עם הסיגריות, לקבוע מסת נפילות לחודש, ולהוריד את זה הדרגתית, אשריך!, אז אתה פשוט לא מכור, אבל אני כבר קבעתי שאני מפסיק, כבר קבעתי מליון הגדרות מתי אני גולש והיכן, וגם כשאין לי מחשב, גם כשאני במרפסת אני פוזל כל הזמן לעבר הנשים היפות והצנועות (צנועות באמת... צניעות לא מונע ממני לפנטז שאני אפעל איתן - פשוט המנגנון בראש שלי מקולקל ומופרע), אני לא יכול להפסיק בכוחות עצמי, פשוט לא יכול! ועל כן ההגדרה שלי היא:

אני חולה מין, אני סקסוהליסט, אני מכור לכל מיני תמונות של נשים חשופות, וגם לכאלה שלא... (אם אין לי מהחשופות), אני מכור לסקס עם עצמי, ואני לא יכול להיפטר מזה בכוחות עצמי. אנא אלוקים, קח ממני את התאווה, ותשאיר אותי נקי להיום.

אוהבים אותך

אוהב