לפני כשלושה שבועות שמעתי שיר מתוך האלבום החדש של אביתר בנאי, מאז הוא לא מרפה ממני.
משהו באיך שהוא דרש איזה סיפור של ר' נחמן מתאר בדיוק אבל בדיוק את מה שעברתי בנערותי, אביא את המילים, (ממליץ מאוד לקנות, הביצוע שורף וכואב וכנה עד דמעות)ואדרוש עליהם את סיפורי האישי
***
תמניד אני צריך להיות הכי חשוב בכיתה
כל הענוה הזאת היא רק כדי להוסיף כבוד
כשאהיה גדול אהיה הכי גדול מכולם
אני אראה לך להם לכם לכולם
אכנס בכל החלונות
אכנס דרך הקירות
עד שאהיה קיים אהיה קיים
הכי קיים בעולם
      ג-נ-ב
ילדים מהכיתה מסתכלים על תמונות
במחשב בהפסקה
אני עושה את זה גם עושה את זה גם
וזה מרגיש לי רע
לאהוב לאכול זה לא לאהוב
לאהוב לאכול זה לא אהבה
פשוט לועס דורס הורס נועץ נואף
לועס ובולע
ג-נ-ב
העולם הזה
האדום האדום הזה
***
הפיזמון גנב אביתר שר בצעקה,
רק כיום, אחרי שנה וחצי בתוכנית אני יכול להבין את הקישור הזה.
לא סוטה , לא רשע, לא מגעיל: ג-נ-ב.
הריכוז העצמי שלי מוציא מכל אחת את כל מה שאנושי בה, את כל הצלם שבה, ו'גונב' אותו אלי. שואב, שותה, לועס, דורס,
לאכול זה לא לאהוב. קישרתי בין סיפוק לקשר. נכה אהבה.
וכדי לפצות - רציתי להיות הכי חשוב בעולם. אוהו, הייתי עניו, אבל זה היה חלק מכרטיס הביקור שלי, עמוק בלב העצמי הגרנדיוזי שלי ניסה לפצות ככל יכולתו על שפלות הרוח והנפש. הייתי חייב לפצות.
ידעתי שיש עוד ילדים שמסתכלים על תמונות, אפילו ידעתי שהחבר'ה הפחות דוסים מעבירים דיסקים שלא היה לי קשה לנחש מה תוכנם (אם כי הייתי תמים בגיל ההוא ואכן לא ניחשתי מה זה באמת 'לא צנוע'), והנה אני עושה את זה גם עושה את זה גם עושה את זה גם עושה את זה גם, (והקול המונוטוני של 'עושה את זה גם' מתאר את ההיסחפות הזו, הנגררת), וזה מרגיש לי רע.

***
משהו בקישור שנעשה בשיר הזה, בין גניבה לבין פורנוגרפיה עורר בתוכי משהו. בדרך כלל אני חשבתי שאני עובר על לא תנאף, לא על לא תגנוב. החטא קושר לסיאוב של התחושה, לקהות החושים של החיפוש, לטינוף של חציית הגבולות. אבל מה עם הדבר הפשוט ביותר - גניבה. אקט של לקיחה, וכפי שנאמר בפתיחת כל קבוצה 'לקחנו מאחרים על מנת להשלים את עצמנו, בבקשה התחברי אלי ועשי אותי שלם',
יש משהו בשיר הזה, שהצליח לגעת בצעד הראשון שלי בדרך שלא הכרתי לפני כן.
בדרך כלל, שרתי שירי תקווה, 'גיא צלמוות', 'טהר ליבנו', השיר הזה משום מה, פרץ אל תוך הלב שלי בזעקה אנושית פשוטה הרבה יותר - לאכול זה לא לאהוב, לאכול זה לא אהבה.

בהחלמה
נתן במתנה

תודה. מקסים. למעשה בדבריך הסברת את המשפט הלא ברור בספר הגדול (עמ' 58) -
"לעיתים אנו חושבים שצריך למיין פחד עם גניבה"..
אוהב.

מאוד התחברתי.
תודה מתנה יקרה.
הרבה פעמים כשאני מגניב מבטים לעבר זוגות שעוברים ברחוב, אני בהחלט מרגיש גנב.
אני מסתכל על הגבר ומרגיש אשמה, הרי אם הייתי יכול הייתי מעיף אותו לכל הרוחות ומנכס את אשתו לעצמי.
המונח גנב פשוט מתאים לכאן.
ישר כח שחיברת
אוהב.

חזק מאוד
החיבור בין הגניבה לענווה, פשוט מדהים.
נזכרתי מיד בציון דרך שלך
תודה

.
מזדהה לאללה. שמעתי את זה גם ככה

וואי שמעתי את זה גם וזה מיד עלה לי בכיוון שלך.
אהבתי.
בשמחה 46.

אולי הוא גם מ...  ; ???