לפני שאתחיל אזכיר כי אין לנו מושג באבות הקדושים ובאמהות הקדושות ובמעשיהם. לא אוכל להסביר למה הם עשו את אשר עשו. ברור שהיו להם סיבות עמוקות לכל מעשה ומעשה. יחד עם זאת תורה מלשון הוראה. התורה לא כותבת סתם סיפורים. זה הוראה לדורות.
אנסה לדלות מעט ממעשיהם לראות מה אני יכול ללמוד מכך.
מצאנו בפרשתינו עובדה מאוד מעניינת. לבן מרמה את יעקב, משנה את תנאי-עבודתו, מעקב את משכורתו 100 פעם. והקב"ה נגלה אליו ואומר לו שהגיע הזמן לזוז. אבל כשיעקב מדבר עם רחל ולאה הוא מספר להן את כל ההיסטוריה. איך שלבן מסתכל עליו בעין צרה. איך שהוא עבד את אביהן "בכל כוחי" . איך שלבן היתל בו והחליף את משכורתו 100 פעם. איך שהקב"ה היה זה שהציל אותם. ובסוף בסוף הוא גם אומר להן שהקב"ה נגלה אליו ואמר לו לחזור הביתה. משונה, לא? מה זה כל האריכות הזאת? למה הוא לא ניגש ישר לענין ואמר להן את ציווי ה'? יתירה על כך זה גם מתמיה שבתשובתן ליעקב הן חזרו על כך ואמרו קודם כל איך שאביהן מכר אותן במקום לחתן אותן בכבוד ואיך שהוא אכל את כספיהן. ורק לאחר מכן אמרו לו לשמוע בקול ה'! תימה גדולה!
אני רואה מספר נקודות. (אין מוקדם ומאוחר בתורה. סידרתי באופן אקראי) ראשית כל בשביל לשנות כיוון יש צורך להגיע לתחתית. אבא גנב. א"א לסמוך עליו. אז הבה נשמע לקול ה' למרות הקושי להתרחק מפה.
דבר נוסף שראיתי פה איך שכל א' מתרכז בצד שלו. יעקב על מה שלבן גנב אותו ורחל ולאה על איך שלבן מכר אותן. כל א' וההחלמה שלו. הצד שלו. לא לבדוק מה קורה אצל השני.
וכמובן שיש כאן צעדים 1-2-3 "אנו חסר-אונים מול אבינו - כח גדול מאיתנו הציל אותנו מלבן - אנו מוסרים את חיינו ורצונינו להשגחת אלוקים"
שיהיה לנו בהחלמה!