קיבלתי מהחבר המכונה רק אחד
כפרה או ריצוי
במשך תקופה מאוד ארוכה התבלבלתי לחלוטין בין שני המילים "כפרה וריצוי" או ליתר דיוק התבלבלתי במשמעות של המילים האלה. הייתי בטוח שכפרה זה לרצות את השני. שזה אומר שהפקוס לא צריך כ"כ להיות במעשים שלי כלפי אותו אדם שפגעתי בו , אלא בתוצאה של העניין כך חשבתי . במילים אחרות מה שאני צריך לדאוג זה שפלוני יחשוב עלי דברים חיוביים, ובשביל זה כדאי ו'רצוי' שאני יעשה כל מה שביכולתי בשביל להיות בטוח שפלוני אכן חושב עלי דברים חיוביים ולא חלילה ההפך ה' ישמור ויציל. ואם נהיה עוד יותר מפורשים זה אומר שאני מבחינתי יכול להמשיך לרכל וללכלך מאחורי הגב של אותו אדם כל עוד הוא לא יעלה על זה. ומה שגיליתי הוא ההפך הגמור. שלא רק שאני לא אמור להתמקד במה אותו אחד חושב עלי, אלא שזה לא אמור להעסיק אותי כלל ועיקר. ושכל מה שכן אמור לעניין אותי זה האם אני 'מתנהג' בישרות ובכנות כלפי אותו אדם. שזה אומר שאני חושב עליו חיובי מבלי לשפוט אותו, ולא רק לחייך אליו כלפי חוץ ובפנים לקורע אותו לגזרים מרוב טינות ושיפוטיות כלפיו.
כפרה היא הרבה מעבר לבקשת הסליחה מהאדם שפגעתי בו. כפרה היא שינוי בגישה שלי ככלל וכלפי אותו אדם בפרט. כפרה היא לא משהו חד פעמי שאני מעביר כרטיס וגמרנו, אלא תהליך מתמשך של שינוי וגדילה, ובעיקר תרגול. אז אם לדוגמא ישנו אדם ששפטתי אותו, או קנאתי בו. אז אני מכפר בזה שכשכל פעם שעולה בי המחשבה השלילית כלפי אדם כזה או אחר, אני מיד מחליף אותה במחשבה חיובית כנגדה. במקום לשפוט-אני רואה את הטוב באותו אדם, במקום לקנאות- אני מפרגן וכו' וכו' על זה הדרך.
וזה עניין שדורש המון תרגול ובמיוחד סבלנות. מכיוון שהרגלתי את עצמי מזה שנים לחשוב או לדבר או אפי' לפעול בצורה שלילית, ולכן ייקח לי זמן לתרגל אחרת.
ויהיו רגעים מתסכלים שבו נרצה לגרום או לנבט את המחשבות של אותו אדם שפגענו בו שיחשוב עלינו את מה שאנו רוצים שהוא יחשוב. אבל כיום זה כבר פחות ופחות מעסיק אותנו מה 'ההוא' חושב עלינו, ויותר ויותר מעסיק אותנו מה אלוקים חושב עלינו.
כי כפרה אמיתית נובעת מהמקום הטהור שבלב שמחובר לאלוקים, המקום שבו שוכנים ענווה וטהרה. הריצוי לעומת זאת מגיע מהמקום האנוכי והאגוצנטרי שבי שעטוף בפחד מאחרים ורחוק מאלוקים.
וכשאני נמצא באותו מקום חופשי, חופשי מלרצות אחרים, משוחרר מכל מיני אלילים שהייתי בטוח במשך שנים שהם אלה שמגדירים את ערכי. אני חווה חופש אמיתי . מקום שרק כשחווים אותו ולו רק לכמה ימים, שעות, או אפי' רגעים . יודעים למה לייחל ולקוות.