בימים החשוכים של המחלה הייתי בורח לכל מיני שירי רגש עם טקסטים דתיים.
בתחילת ההחלמה פתאום שמתי לב שזה לא מדבר אלי יותר, ודווקא מצאתי את עצמי מתחבר לשיר הנפלא של אודי דוידי "אפשר לתקן" זה סימל אצלי את תחילת התהליך.
בימים האחרונים התחברתי פתאום לעוד שיר של אודי דוידי "בן אהוב".
אני מרגיש ממש שיש לי קשר עם המילים, ואני חושב שזה אצלי מסמל חלק מהתהליך, בלי קשר נהייתי מכור לסגנון שלו
פשוט החלטתי לשתף אתכם בזה, אולי זה יכול לעשות פה לעוד מישהו מה שזה עושה לי.
נופל וקם
ומחדש נדהם
איך את הכוח מגלה
ממש כמו סולם
ניצב מעל כולם
ועל שלביו אני עולה
ותמיד זוכר
כשהייאוש עובר
שמישהו כאן מכוון
כי כל זמן שיש
על הפתיל קצת אש
אפשר לתקן
כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן
כל זמן שהנר דולק אתה יכול לתקן
אחרי חצות הליל
יש עוד תקווה בלב
כמו סנדלר לאור הנר
שואף רק לתקן
שואף רק לכוון
טוב עכשיו - ויהיה טוב יותר
נר ה'
נשמת אדם
וכל זמן שאני קיים
כל זמן שיש
בנשמתי עוד אש
אפשר לתקן
כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן
כל זמן שהנר דולק אתה יכול לתקן
_____________________________________
מבוהל, מפוחד שוב חזרתי אליך
מאויים מעצמי, לא רוצה להביט לאחור
לא תמיד כשנפלתי ידעתי לבוא אחריך
כמו בן שב אל אביו ממסע מהכפור
הדפוני השומרים
דלתך לא פותחים
נאבק בכל כוחי לבוא אליך
ועכשיו אני כבר כאן
מתחנן נאמן
הוא מאש - ואני בשר ודם
נשמתי שקפאה, וגופי שרתח כמו נער
ובגדי השחורים, מיוזע, חוזר מהקרב
כמו פצוע נדחף מהחוץ טרם נעילת שער
מתחנן לאביו, שיביט שוב אליו
הדפוני השומרים...
כשהקיץ ייסוג לאחור, ובגדי שוב ילבינו
אז אשמע את קולו של אבי שקורא לי לשוב
כשהמלך יצא לשדה לבניו יחכה הוא
שוב ארגיש בליבי כאותו בן אהוב
הדפוני השומרים...