שלום לכל החברים היקרים.
במסכת עבודה זרה יז. נאמר שמי שאביק בעבירה טובא (דבוק בחוזקה בעבירת הזנות) אין לו אפשרות להתנתק מזה בלא שימות, וכתב שם רש"י שאם ינסה לשוב ימהר למות מתוך צרה וכפיית יצרו, ועל זה נאמר כל באיה לא ישובון, ו(אם ישובון) לא ישיגו אורחות חיים.
וצ"ע וכי תוכנית 12 הצעדים או כל מה שדומה לזה, שבסיסם הם עקרונות יסוד ביהדות - הכרה שאין ביכולתינו לצאת מזה אלא בשיתוף הקב"ה (יצרו של אדם מתגבר עליו ואם אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לו) ההתבטלות בפניו, התפילה שישחרר אותנו וכו' וכו' - האם זה לא היה ידוע בזמן חז"ל? עקרונות שאמורים להיות פשוטים לכל מאמין אמיתי, וקבוצת גויים לפני כמה עשרות שנים גילו אותם מעצמם, וכי חז"ל לא ידעו את זה.
כמובן שכולם יענו שבגמרא מדובר על חוטאים ולא על מכורים, אך השאילה היא וכי יש הבדל בין חוטאים למכורים בעניין 12 הצעדים?, הרי ברור שההבדל ביניהם הוא רק באשמה על מה שהיה, אך לגבי העתיד, וכי חוטא שינסה להשתחרר ע"י 12 הצעדים לא יצליח?, ומלבד זאת, הרי פעמים רבות ההתמכרות נוצרת אחרי שימוש רב של פעמים, כמבואר בתחילת הספר הגדול (שעכשיו התחלתי לקוראו לראשונה ובמאמר המוסגר אציין שהוא עושה עליי רושם חזק מאד), וא"כ יש מכורים רבים שבתחילת דרכם היו חוטאים, וכי הם לא יצליחו לצאת ע"י 12 הצעדים?
ומלבד כל הנ"ל אציין שמתיאור דמותו של רבי אלעזר בן דורדייא (שעליו נסוב הדיון בגמ' שם) עולה דמות שהרבה יותר קרובה למכור כבד מאשר לחוטא והרי תיאורו כמובא שם בגמ':
א] לא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה!!!
ב] פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים!!!
ג] והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה!!!
ד] נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות!!!
וכי מכל הנ"ל לא עולה דמות של מכור כבד באופן מיוחד???
ובכל זאת נאמר עליו שם כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים.
אז איך בכל זאת התוכנית עובדת?

הרוצה בתשובה ידידי, אני נוטה להאמין שאין אפילו בינינו אדם מכור ברמה של רבי אלעזר בן דורדיא, ואפילו הוא, זכה לעולם הבא. אל לנו להתעלם מהפואנטה-"בכה רבי ואמר:יש הקונה עולמו בשעה אחת".
על ר' אלעזר בן דורדיא מסבירים המפרשים שהיה כלכך עמוק בחטא, ברמה שגם יום אחד לא יכל להחליט במודע שהוא נמנע מללכת לזונה. ואותו ר' אלעזר בן דורדיא מת כיוון שאם היה ה' מניח לדעתו להתקרר מהסערה שהתחוללה בו על הפסד העולם הבא-הוא לא היה עוצר את עצמו וחוזר אליה. אבל כיוון שראה הקב"ה שהרצון שלו אמיתי, עשה עמו חסד ולקח אותו בתשובה כצדיק וזכה אותו לחיי העולם הבא.
כל מה שה' מצפה מאיתנו זה הפגנת רצון, זה לחימה באויב שבפנים למען אהבתנו את ה' ואת הטוב. ה' רוצה שנבחר בחיים והבא להטהר מסייעין בידו-בכל דרך שתתאים לו!!אפילו אם זה לקחת אותו כמו אצל רבי אלעזר. אנחנו נסתפק בפחות..ואכן ננצח את היצר!

רש"י אומר שהמיתה היא לא חסד הבורא כדי שלא ימשיך לחטוא, אלא "שממהרים למות מתוך צרה וכפיית יצרם", דהיינו שאין להם את האפשרות להתחיל לחיות חיים נורמליים, כיון שהם קשורים בעבירה כ"כ בחוזקה, ונסיון לחיות בלעדיה יגרום להם למות מתוך צרה, אך בכל אופן אני מקבל שיכול להיות שזה אמור רק על מכורים ברמה כבדה מאד כמו ר"א בן דורדיא.

שלום לרוצה בתשובה (גם אני רוצה!)


יש לענ"ד כמה רבדים לתשובה:
א. אם זה עובד, אז זה עובד, ולא תמיד אפשר להבין הכל, לעיתים נסיון לגמד דברים להבנה שלו רק מקטינה אותם ומסרסת את כוחם. צעד I הוא הודאה בחוסר אונים: לא יודע, לא מבין. לפעמים הנסיון לדעת ולהבין מעכבת את ההחלמה (גיליתי את זה על בשרי בחודשיים האחרונים!...).


ב. מבלי לגרוע מ-א', אני יכול להעיד שוב בעיקר מנסיוני שלי, ומהתורה שזכיתי ללמוד: לאחר שז"ל כל מה שרציתי זה שוב, ושוב, ושוב... עשרות פעמם ביום, ולא ידעתי שובע ): זה החייה אותי? עשה לי משהו טוב? זה הרג אותי! כל נסיון לעשות משהו שקשור לחיים לווה ביאוש מוחלט! אני עדיין זוכר את הסמי-טריילר שחלף לידי, והצטערתי שלא הסטתי את ההגה אליו, או העיקול שלא הבנתי למה כ"כ התאמצתי שלא להתהפך בו... זה הצעיד אותי אל המות, וגרם למוות להיות שאיפה שלי... חי נמצא בתהליך של צמיחה והתחדשות, מת בתהליך ריקבון והתפרקות. אני הייתי בסוג השני של התהליך.
אז איך אני חי? נס! "אתה גיבור לעולם ד', מחייה מתים... מלך ממית ומחייה!"
חס ושלום, אינני קובע לאיש אם הוא צדיק או ח"ו רשע (ובכלל זה אני), אך אם צדיקים אף במיתתם קרויים חיים, ורשעים אף בחייהם קרויים מתים, נראה כי מושג החיים והמוות בש"ס אינה הגדרה רפואית בלבד. אז איך מת חוזר לחיות? זו שאלה למחיה המתים ב"ה וברוך שמו.


ג. מקווה מאד שהגיגיי בסעיף ב' הם רק פתח לסעיף א': ישנם עניינים ששכלנו רק מקטין, ואם ננסה להתקדם לפיהם לא נתקדם. פשוט נשאר במיץ של עצמנו. אני מעדיף את נסיונם המוצלח של אחרים. ואת ישועתו של מלך ממית ומחיה כפי שהוא בוחר לשלוח אותה אלי. או שלא.

רוב ברכה!

שלום וברוך הבא. אומר משהו מהניסיון שלי.
לדעתי חז"ל ראו את היצה"ר מול עיניהם ולכן אמרו שקשה ויש למות וכו'...
אני היום מבין שלא היצה"ר הוא הבעיה אלא הוא זה שגורר אותי לפתרון לבעיה עמוקה שנמצאת בי... יש לי חסרון גדול בפנים, אני רוצה למלא אותו ואז היצר נכנס ומציע לי משהו שיכול ברגע למלא אותו אז למה לא!.
התוכנית לימדה אותי שני דברים- 1-זה רגעי ולא פותר כלום לא כדי לך זה הורג. והרגשתי זאת על עצמי גם. 2- למלא את הריק באלוקים. ככה אני לא מרגיש צורך במילוי אחר והיצר הרע שותק. לא מפריע.
נכון אולי הוא מחכה לשעת כושר אבל גם אני לומד להכין את עצמי אליה. וכשהיא תבוא (בתקווה שלא תבוא אבל אם..) אני מוכן לקראת עם כל הכוח. איך? כי יש לי חברים ויש לי את אלוקים.
אוהב. מקווה שדברתי את הדברים הנכונים.
אבא מבקש עוד לילה של נקיות.
אח.

שלום, נכתב על כך לא מעט בעבר, אתה מוזמן לקרוא גם כאן. רק אוסיף בקצרה, שהגם שהשאלות אמיתיות ונכונות, לא בטוח שזה הזמן שלהן להישאל.. בנוסף, גם אם התשובות לא מתיישבות, עדיין כדאי להישאר עם פתיחות ביחס לרעיונות המוצאים, בדיוק כפי שאדם ההולך לרופא שיניים לא בודק את מרכיבי כל חומרי ההרדמה והסתימות, למרות שהוא שומע את זעקות 'הקורבן' שהוזמן לפניו על 'כיסא העינויים' הוא מתיישב עליו בהגיע תורו. או בגלל שתכל'ס שיניו כואבות, או מחמת שהוא פשוט נותן אמון בדוקטור...

בהחלמה.

אגב, למתעיננים, שיעור בעניין, שנהנתי ממנו


השורה התחתונה: "הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו[/size]" [/size]אף אם בחייו אין דבר טוב, עדיין יש בו יסוד טוב, נשמה אלוקית ששוכנת בקרבו. חייו לא מאפשרים לה להתגלות, היא יכולה להתגלות רק במקור של חייו - בזמן היותו עובר.[size=78%]
[/size]"ראשו בין ברכיו" - תנוחה עוברית.[size=78%]
[/size]תוספת שלי: יש תקווה, גם אם האדם לא יכול להגיע אליה בחייו. יביא אותו אליו ה' במה שמעבר לחייו - בכח שלא נמצא בחייו, בחוסר האונים שבו. [size=78%]

[/size]מבלי לגרוע מסעיף א' דלעיל...[size=78%]

[/size]אסירות - תודה על הפוסט בהפניה, הוא נפלא![size=78%]

אחחחח. . . רבי אלעזר בן דורדיא, כמה מתוק, כמה מתוק.

זה הגמרא שהתענגתי עליה, תמיד אמרתי לעצמי "אתה רבי אלעזר בן דורדייא, ואתה תראה אתה עוד תכנס כמוהו לגן עדן"

ביום שהצטרפתי לתוכנית, שמעתי מעין קול של כוח עליון שאומר לי "רבי אור בקצה המנהרה, הנך מוזמן לחיי עולם הבא"

תודה על התזכורת.

עד כמה שזכור לי כל באיה לא ישובון מדובר על מינות או ע"ז ולא על עריות.

תגובה ליוסף הייליג
הגמרא שם אומרת במפורש עבירה (זנות) - כיון דאביק בה כמינות דמיא.

ידידי, לא הבנתי, מכאן אתה בא להסיק שמי שכן הצליח לו, מי ששב - ואני מכיר עשרות רבות -מי שכן השתלב באורחות החיים, הוא חולה ולא חוטא...?

לא באתי להסיק מכאן כלום. רק לשאול שאלה על הגמרא.
אינני מפקפק בהצלחתה של התוכנית, שהרי איך אפשר להכחיש את החי, ועינינו הרואות את עדויותיהם האישיות של כל המחלימים בחסד עליון.
רק שאלתי, כיון שידוע לנו שיש אפשרות לצאת מזה, גם למי שאביק בה טובא, למה בגמרא נאמר שאין אפשרות.
והוספתי שלא מסתבר שמה שנאמר בגמרא הוא רק על חוטאים, כפי שהוכחתי מדמותו של רבי אלעזר בן דורדיא.
יש לי אפשרות ליישב את זה בדוחק אך לעת עתה די בזה.

פלפול יפה


אין ספק שהמוכשרים הגדולים, איתנו.