מאז שהצטרפתי לפורום ול-SA ראיתי את 12 הצעדים וכל התפאורה בכל פינה ושעל, שיעורי מחשבת ואמונה, ושיעורי תנ"ך ומשנה, ושיעורי גמרא והלכה,, SA נובעת כל כולה מהתורה, אני יכול כמעט להישבע, אם היה אפשר, שאין דבר ב-SA שלא מופיע כבר בעולם כבר 3500 שנה. על כן, היום, בשיעור תורה (אני בשמינית) למדנו רמב"ם בנושא מלחמה, והנה רמב"ם בהלכות מלכים ומלחמותיהם פרק ז' שמדבר על הצעד הראשון, אולם בנגלה על מלחמת ישראל, אבל מי לא נלחם נגד היצר?
"מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו. שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה. ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה. וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה. שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם. ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו. ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו. הרי זה כמי ששפך דמי הכל. שנאמר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו. והרי מפורש בקבלה ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם. וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד. מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה. ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא. שנאמר כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך וגו' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך:"
"הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבר ונופת צופים". ממש הצעד הראשון! קודם כל, מי הוא זה המכור? "שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה", מלחמה במי? ביצר. הוא נישא הכל! בחרב, לא עבד, בחץ וקשת, לא עבד, אפילו לסגת לא עבד! אבל מה אנו יכולים לעשות שאנו מכורים וכן במלחמה עם היצר? "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה", תרגום: אנו מוסרים את רצונותינו ואת עצמינו לכוח העליון שמעלינו, פשוט צעד ראשון, אבל השאלה זה כמובן איך? "וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה". כלומר, אנו צריכים לדעת, והרמב"ם דייקן. מה זה דעת? חוכמה זה אינטלקטואליה, בינה זו הבנת דבר מתוך דבר, אבל דעת, זו מעבר לשכל, כמו "וידע אדם את חווה אישתו", אדם שעובד במקצוע מסויים, "יודע" אותו. אז עכשיו מה? האדם צריך לדעת שבכח ה' הוא עושה מלחמה! בכוחו של הכח העליון שלו הוא עושה מלחמה ואין לו לעצמו שום כח! ומה זה לשים נפשו בכפו? זו ההתמסרות! על כן לא נחשוב על כלום, לא ניפחד, נבטח. ומה אם לא יעשה כן? הרמב"ם עונה: "וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה". מה זה "לא תעשה", דבר שלא יעשה, לא בגלל שאתה תיענש, כי פשוט לא תצליח ותיפול, אין פה איזה אל אכזר שרוצה לנקום בך. ועכשיו מה אם בכ"ז, לא מצליח, מה קורה? יש עוד השלכות? "ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו", מאי משמע? זה מדבר על הקבוצה, איך היא תתנהל ותתחזק אם כולם נופלים כל הזמן? אלא צריך לראות את זה כפריאורטי שלנו שלא ניפול כי אחרים תלויים בנו וגם הנפילות של אחרים תלויים בנו, שאנו צריכים לחזק איש את רעהו.ואז "אם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו הרי זה כמי ששפך דמי הכל", כאילו מה אתה משחק אותה? אתה רוצה להחלים או לא? ועוד מוסיף הרמב"ם "הרי מפורש בקבלה ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם", כלומר, שמי שמרמה את עצמו, הוא מקולל, לא שמישהו מקלל אותו, אלא שהוא עלול לטבול ושרץ בידו ולחשוב שהוא טהור וימשיך! צריכים להילחם בכל הכח! וזה בהתמסרות מלאה, של רצונינו, לקיים את רצונו. אז כל זה יפה, אבל מה קורה למי שמנסה (תמיד זה תלוי בלנסות, גם אם תיפול אלף פעם, אם ניסית להיחלץ כל פעם אז זה שווה משהו)? "כל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד (לעשות את רצונו ולא להשביע את תאוותינו) מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה (כי הכח העליון תגן עליו) ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם (ובאמת, תאמרו אלי כל הנשואים למיניהם? זה ממש נכון, הלא נכון?) ויזכה לחיי העולם הבא", ומי יכול להגיד לי שהתפכחות זו לא כמעין עולם הבא?
אני באמת חושב שזה כדאי פעם לכתוב ספר על "תורה ו-SA"
לילה טוב!