כמוני כמוך סוד, ותודה על הדברים, אינני מחפש אשמים אלא רוצה לטפל בעצמי, וחלק מהטיפול (לפחות בשבילי) הוא הימנעות מהסתכלות בנשים, ובאמת הצלחתם להסיט את הנושא כי המסר שלי היה לשמוח בכך שאני גבר ולא אשה - לא שוביניזם - אלא שגם בענייני הקדושה אין אנחנו פחותים מהן.
במקרה שלי זה אף פעם לא היה מוגזם, משחר ילדותי כבר נחשפתי לגישה החילונית שזה תקין אם זה לא בא על חשבון החיים הרגילים ועוד כמה כללים שעמדתי בהם - והיום אני רוצה להיגמל טוטאלית מסיבות דתיות בלבד.
ולעצם הנושא שכתבת למעלה וגם בתגובתך שקדמה לה - אני חושב אחרת, ובהזדמנות הבאה אשתדל לפרט יותר.

אני ממשיך להמתיק סוד (: מקוה שיהיה מתוק גם עבורך - ולמרות שאני סולד מנקודת המבט של ״מלחמת״ ה״יצר״, זה קורה לי שוב ושוב, אך שווה את המסר (לפחות להבנתי)
ובכן, ידועה הטקטיקה של העברת שדה הקרב אל שטח היריב. אצלינו, שטח היריב הוא כשהתאווה מזמזמת שם בחוץ, ״וברגליהן תעכסנה״, עוד לא ממש בתוך המוח שעדיין נקי ממחשבות כלשהן.
כששדה הקרב עובר לבית, דהיינו כבר התבוננתי בפיתוי ולהט החרב כבר מתהפכת, זה כבר קרב בלימה קשה, ולפעמים נגמר בכישלון חלקי - בחלום בחזיון לילה, בנפול תרדמה על אנשים.
העולם ״התקין״ שתיארת, היה ועודנו קיים (לפחות כלפי חוץ) בתרבויות מסויימות. ואז ההתמודדות קלה יותר, כי יש לך שכבת הגנה מרחבית, אתה עדיין!! צריך לעבוד אבל זה קל לאין ערוך מאשר כשהמחשבות כבר מתרוצצות ומחפשות פורקן.
״ולפרמט״ את המוח הרבה יותר קל מלפרמט דיסק למצב שלא יישאר שריד לנתונים שבתוכו. קצת זמן, וקצת אירועים אחרים, והתמונה הבעייתית שהיתה ״חקוקה״ תחלוף כלעומת שבאה.

שלום חבר יקר,

בתהליך האישי שלי לא הצלחתי להחלים. עד שלא הבנתי שאני בעצמי "רוצה את התאווה". אני אוהב תאווה. זקוק לאהבה. מקבל הרבה ערך מנשים. מרגיש שלם יותר כשהם לא לבושות. זה אני. נכה אהבה. חולה תאווה. מכור. סקסהוליסט.
בדיוק כמו שהמכור לאלכוהול משוגע על וודקה.

כשקיבלתי שאני רוצה תאווה, רק אז נהייתי בעל בחירה להפסיק לרצות.

האם אתה מכור לתאווה? האם אתה מודה שאתה "אוהב" תאווה?

העובדה שאני כאן מוכיחה שכן... הייתי מגדיר שאני אוהב, או חומד, כמו שאני אוהב וחומד כסף או רכוש של מישהו אחר. בינתיים התמקדות והבנה של התוצאות ההרסניות מספיקה לי, אני חושב שזה עניין אינדיבידואלי ולא כל אחד מכור, או בדרגת התמכרות כמו האחר