...ולפעמים קשה לי מאוד להודות בחוסר האונים שלי (אם אני אכן חסר אונים טוב נו שוין), שזה צעד #1. לא רק שאינני הולך לעשות שום פעולה מהשפה ולחוץ, אלא אני לוקח את כל ישותי ומחשבותי עמוק פנימה.
האמת, שלעתים רחוקות אני כן מרגיש את זה, ואז כולכם שומעים את הצעקות שלי כאן. אבל גלגל חוזר הוא המוניטור, ואם בשלבים הקשים מספיק לי השיתוף בפורום, אולי זה כל מה שאני צריך ולא יותר?
אני כנראה לוקח את דבריך למחוזות אחרים לגמרי, אבל עד שנכנסתי לכאן, ניהלתי ביני לבין עצמי את כל המערכה, היה אצלי בראש אגף סודי לטיפול בבעיה, וכי עם מי אפשר לדבר על זה? ואילו, בנושאים הרבה פחות חשובים ברור לי שתמיד טוב לשמוע מה חושבים אחרים, אולי ההסתכלות שלי חסרת תוחלת, והתמודדותי חסרת תועלת.
כולי תקווה שאמשיך לקבל פה את העידוד למרות שזה מרחיק אותי מביצוע הצעדים,
ו-סליחה שרק עכשיו אני מסיים את התגובה, בפעם הקודמת נגעתי בטעות (זה היה סמארטפון) ב"שליחה", ורק עכשיו שאני מול מקלדת גדולה ורחבת ידים אני כותב שוב.