בס"ד
הלם. לפני שניה הם עוד היו באמצע הסוגיה - עד היכן מגעת ההשתדלות, וכשהכריעו שקידוש ה' מצריך מסירות נפש של התערבות גשמית הם שילמו בחייהם, שני גדולי הדור מוטלים על הקרקע, הרגע הם עלו בסערה השמיימה לעיני כל ישראל ובכללם אביהם הגדול הממרר בבכי (הרמב"ן) גופם הקדוש טרם התקרר, ומשה רבינו היה עסוק כבר בנחמה – "אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך". מיד וידום אהרן.
במבט אנושי, דברי "הנחמה" של משה לאהרן לאחר מיתת בניו הגדולים, משונים ותמוהים, במקרה הטוב. יש שיגידו שאלו המילים האחרונות שאב שכול יכול וצריך לשמוע - מה הטעם להגביר לו את עוצמת הכאב ולחדד לו את גודל האובדן. המיליטנטים יאמרו שזו לא נחמה זו גרימת צער ברשלנות. אלו מילים שעלולות לרסק כל אדם שפוי – מה שנלקח ממך היה 'הטוב ביותר'.. הפלא הגדול יותר הוא שזה עבד. אהרן התנחם. לא סתם שתק. נדם. מה יש בהם, בדבריו של משה שהשקיטו את כאבו של אהרן, ניחמוהו והרגיעו את בכיו.
רבי מאיר יחיאל הולשטוק זצוק"ל – הגאון מאוסטרובצה (היארצייט שלו חל היום, ביט' אדר) מסביר שלא לחינם נקטה התורה דווקא בלשון 'וידום'. שימו לב - בבריאה יש למעשה ארבע דרגות, מדבר חי צומח ו.. נכון, דומם. 'כשהמדבר' נפגע הוא עלול להשיב בפגיעה בחלק החזק שלו, דיבור. 'החי' לא יגיב בדיבור, אבל הוא עלול בהחלט לפגוע בחזרה. הוא גם יכול לברוח, לזוז. 'פגיעה' ניתן לראות גם על הצומח (יש צילומים המוכיחים את 'הכאב' של עץ שכורתים ענפיו) שונה מהם הוא הדומם. עליו לא רואים כלום. אין עבורו הבדל בין שמחה לכאב.
אהרן שהיה בדרגת מדבר חי וצומח, חש את 'הפגיעה' ולכן הוא בכה. תגובה הולמת לרעה שפקדה אותו במיתת בניו, כתוצאה מדבריו של אחיו הגדול אהרן טיפס ועלה בתגובתו לנעשה לדרגה הגבוהה ביותר. מבחינתו לא היה כלל רעה. מה שקרה הוא הדבר הטוב ביותר שיכול היה להתרחש. דומם. קיבל עליו את מציאותו יתברך. האמין לחלוטין שהבורא הינו טוב ומטיב בכל.
'החתם סופר', מסביר שבכיו של הכהן הגדול היה בכלל על אהרן... הוא לא התלונן לרגע על מידת הדין החמורה שפגעה בצדיקיו. כשראה את עונשם החל מייסר עצמו. משוכנע היה שבשל חטאיו מתו. לדוגמא, העגל שיצר והחטיא רבים מישראל. זו גם הסיבה שהזדרז משה 'לנחמו', לומר לו - "הוא אשר דיבר ה' בקרובי אקדש" – הבית צריך להתקדש על ידי הקרובים לו, צדיקים. לא בגלל חטאים כאלו או אחרים. אם תמשיך לבכות ותראה שמחמת חטאיך מתו, תוכיח שעדיין לא נתקדש הבית... ואז יצטרך הבית להתקדש בי או בך... מיד וידום אהרן...
חברים, אנחנו קרובים. ממיודעיו. ביתו מתקדש בנו. הבכי מזיק... נפסיק לבכות, נחדל מליילל בשל חטאינו, נזכור שאין לנו באמת ידיעה מה קורה בשל מה. איננו רוצים להוכיח שביתנו עוד לא התקדש... נידום. נברך על כל הטוב שמגיע אלינו. הוא תמיד טוב.