בס"ד
גם אם הוא המומחה מספר אחד בעולם בתחומו, טיפוס מבריק ביותר ששמו הולך לפניו כמי שאין שני לו בדיוק האבחון ובהתאמת הטיפול לדיאגנוזה שנתן, 'כשזה' נוגע אליו, הוא לא רלוונטי. הוא יכול לאבחן את עצמו מבוקר עד ערב, אין לזה כל משמעות. או יותר נכון לומר, אם ינהג כך ישגה בהתאמת הטיפול לדיאגנוזה שלו... גם הוא יודע שעליו לפנות לאבחון וסיוע חיצוניים.
כהן "ותיק" שיודע את כל דיני הנגעים על פה. שמזהה את ההבדלים בין גווני השאת והבהרת במהירות שיא, אמור לדעת שאת נגעיו יצטרך להראות לעמיתיו, עליו להביא לזולתו. הוא לא יכול "להסגיר" או "להחליט" את עצמו ולעצמו, גם אם יושיב גופו בדד (!) מחוץ למחנה תוצר פסיקתו שהינו טמא (...) עליו לדעת שאינו מבצע כראוי את תפקידו. כמומחה הבקי בדיני הנגעים הוא הראשון לדעת שעל אף מומחיותו רק גורם חיצוני לו יכול להכריע בנגעיו. שהרי לא לחינם נאמר - "והובא אל כהן"...
וכעסקי הרוח עסקי הגוף, המצנתר המיומן ביותר יודע שאם חפץ הוא להמשיך בצינתוריו עליו להניח את צינתורו שלו לאחרים. את הידע הוא יכול ורצוי שיספק, בחירתו את 'איש המקצוע' שיטפל בו מתקבלת על הדעת, סביר שעזרתו בתיכנון דרך טיפול בבעייתו תתקבל בברכה, אך את הצינתור עצמו הוא לא יעשה. כך גם ביחס לעניני 'הראש' - נוירוכירורג שנזקק לניתוח ראש אישי לא יהין לנתח את עצמו, גם אם ידו היא המיומנת והיציבה בתבל, הוא יכול לתאר את הנזק העשוי להתרחש למוחו טוב מאחרים, גם אם בסופו של דבר הוא 'יצליח' לתפקד תחת הרדמה מקומית.
מן ההיגיון יהא לומר שאת אותו עיקרון רצוי ליישם גם בעסקי הנפש. פסיכולוג המפסכלג את עצמו יזדקק בסוף לפסיכיאטר... ופסיכיאטר הרושם לעצמו כדורים (כדאי לקרוא את הסיפור המקסים בספר הגדול - רופא אלכוהוליסט מתמכר) נמצא בסכנת חיים, גם הוא לא היה רוצה לקבל רצפט מרופא הנמצא תחת השפעה של כדורים...
אותם הדברים אמורים במי שמנסה להצעיד את עצמו ללא ספונסר... אולי זה לא יראה לו כך בתחילה, במיוחד אם הוא איש מוכשר היודע לנתח 'ולהזיז' דברים. הוא עלול להסתנוור 'מהצלחותיו', מבסוט מהמחשבה שהצליח לנצח את 'השיטה'... ימשיך להתנהל מתוך מחשבה שהוא מפוכח, יחשוב שדרכו 'הרוחנית' מקרבת אותו לאביו שבשמיים, מי שאמר שחייבים ספונסר? ומה עשו המחלימים הראשונים?! בכלל, חוץ מהתאווה לא צריך לעשות שינוי כזה גדול, 'לדעתי' גם לא חייבים לרוץ ולספר לכולם... אני ההוכחה שזה עובד מצויין בלי זה... עד שהוא נעלם, פתאום אתה שם לב שהוא לא מופיע כמחובר תקופה, 'הניק' שלו שומם, גם להודעות בפרטי הוא לא מגיב...
יש גם כאלו המספנסרים אחרים, שמציעים הצעות מבלי להתייעץ, או אפילו כאלו ששואלים למחצה שליש ורביע, לפרק זמן מסויים זה יכול יעבוד, שוב תלוי בכישרון הטבעי, עד שמגיע אירוע שמשנה את כל התמונה, סיטואציה שיש בה נגיעה אישית, מבלי משים היא מונעת את היכולת לראות את המציאות נכוחה, תגרום למציע להציע באופן שגוי, לצערו לא יהיה לו מושג שעצתו לא נכונה, או שהיא יצרה סופה זוטא, והמייעץ? הוא ימשיך 'לייעץ', ימליץ לקבל את המציאות...
לעיתים הוא יחשוב לנסות שוב, רק עוד אביסל'ע השתדלע'ס... הרי הוא 'יודע' שהינו שליח הכח העליון... משוכנע שרצונו נעשה בחייו... או שבענווה ובהכנעה יצדיק ויקבל על עצמו את התרחשות והדין... בטוח ברעיונו, הוא עשוי להסביר את הכישלון בק"נ טעמים וסיבות כולל שורת המחץ – "כך רצה אלוקים שיקרה" מבלי לענות על השאלה - ומה אלוקים רצה שתעשה...
חברים, לאורך זמן לא הצטערתי שהתייעצתי, במבט לאחור תמיד הרווחתי כששאלתי והפסדתי כשעשיתי על דעת עצמי. היציאה החוצה פשוט מצמצמת את הטעויות, כולנו זקוקים לעצה חיצונית, מי יותר ומי פחות, יש כאלו שמצבם ואופיים מאפשר קשר מינורי, אחרים זקוקים לתקשורת עם זולתם בתדירות גבוהה יותר, אבל כל אחד מאיתנו זקוק לספונסר, במיוחד במקומות שאנו נגועים בהם אישית.