לה' או לעזאזל

פרשתנו מסתיימת בפרשת איסורי העריות, שמן הסתם צבטה לאורך השנים את ליבו של כל אחד מאתנו (ובייחוד כאשר נקראה במנחה של יום הכיפורים). אף על פי כן, ברצוני להתייחס הפעם לשני העניינים האחרים שבפרשה...
לפני פרשת העריות, מופיעה פרשת "שְׁחוּטֵי חוּץ". בפרשה זו מזהירה התורה, שאין להקריב קרבנות מחוץ למשכן. התורה מתייחסת למעשה זה בחומרה רבה. היא מזהירה שאדם העושה זאת נחשב כרוצח - "דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ", והעונש על כך הוא כרת - "וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ".
בהמשך מסבירה התורה את הסיבה לחומרת העניין. בני ישראל היו נוהגים בזמן שהיו במצרים, לעבוד עבודה זרה, ולזבוח זבחים לַשֵׁדִים ("לַשְּׂעִירִם") בשדות הפתוחים ("עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה"). התורה מבקשת למנוע את המשך המנהג הקלוקל, ולכן היא אוסרת אפילו הקרבת קרבנות לשם ה' מחוץ למשכן ("שְׁחוּטֵי חוּץ").

בחיינו, אנו יכולים לבחור בין שני מסלולים של "שחיטה", של מסירת החיים:
אנו יכולים למסור את חיינו לשליטת התאווה, שהינה בעלת מרחבים פתוחים ללא גבול, בבחינת שדה פתוח, בבחינת "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". כתוצאה מכך, נישאר בתחושה מתמדת של קֶרַע ופיזור.
לעומת זאת, אנו יכולים "למסור את רצוננו ואת להשגחת אלוקים" (צעד שלוש). הכוונתו של אלוקים היא ממוקדת ואחדותית, בבחינת בית ומשכן. כתוצאה מכך, תהיה לנו תחושה של השלמה ואחדות, תחושה ש"יצרנו קשר אמיתי. הגענו הביתה" ("הפתרון").
איננו יכולים להרשות לעצמנו לנסות דרך אמצעית, בה נשלב בין ההתמסרות לתאווה לבין ההתמסרות לה', בבחינת "שְׁחוּטֵי חוּץ" שאסרה התורה. במקרה כזה, באופן ודאי, ניגרר אחר התאווה.

אותן שתי אפשרויות מוצגות גם בתחילת הפרשה, בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. בעבודה זו, כידוע, ישנם שני שעירים. אחד מהם מוקרב לה', והוא מוקטר בשלימותו על המזבח כקרבן עולה לה'. השני מוקרב, כביכול, לשעירים (ראו רמב"ן טז,ח), והוא מושלך ממרומי הצוק במקום פתוח ושומם, ושם הוא מתפרק לחתיכות - "וְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אֵבָרִים אֵבָרִים" (מסכת יומא ו,ו).
יהי רצון שנבחר כולנו בדרך האחת, דרך האחדות, ולא בדרך השנייה, דרך הַשְׁנִיוּת, הפיזור והפירוד.

"א-לי, אני מעמיד עצמי לרשותך, לבנות איתי ולעשות עמי ככל שתחפוץ. שחרר אותי מכבליי, כדי שאוכל להיטיב למלא את רצונך. הסר מעליי את הקשיים שלי, כדי שהניצחון עליהם יהווה עדות לאלו שאעזור להם, לכוחך , לאהבתך ודרך חייך. מי ייתן ואעשה את רצונך תמיד" (תפילת צעד שלוש)

מאוד מעניין, ישר כוחך! בפעם הראשונה שנפגשתי עם הפסיכיאטר שלי הוא שאל אותי אם אני רוצה שליטה בחיים, אם אני רוצה להיות "במושב הנהג", עניתי לו שלא והסברתי לו את המשל שלי שאני מאוד אוהב וגם הוא קיבל אותה. הרי ה' והיצר הרע שניהם חזקים ממך. ה' חזק ממך כי "ה' הוא האלקים", והיצר הרע יותר חזק ממך כי "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" ופירשו ז"ל שזה יצר הרע שקם כל יום להרוג אות הצדיק ואילולאי ה' היה מצליח. עכשיו ה' חזק מהיצר הרע כדכתיב "יגער ה' בך השטן" (או שתמצא לי מקור יותר טוב, אה כן, "והסירותי את לב האבן וכו') ועל כן או ה' או השטן ישבו "במושב הנהג" כאשר את תקבל "שוטגן", ליד הנהג. עכשיו "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם", כלומר, אנו צריכים לפתוח פתח לה', אבל אם לא, אז השטן יכנס, גם אם נזמין אותו וגם אם לא, וישטלת על האוטו וינהג את הרכב עד שיביא למותך ולא יהיה אכפת לו מה שאתה רוצה. לעומת זה יש את הקב"ה שאם תתן לו תיכנס אז "מאת ה' לא יצאו הרעות והטובות (או משהו בסגנון)", כלומר, ה' יתן לך בחירה חופשית, שהוא ינהג, הוא נהג מצויין, כי הרי הוא ברא את העולם הזה, ופשוט נותן לך את האפשרות להגיד אם ללכת ימין או שמאל או ישר, והוא יקשיב לך ויביא אותך למקום הכי טוב בדרך הכי טובה לך! ואף גם ל"ע יצא אם תרצה לתת לשטן ליכנס...
כל טוב וחג כשר ושמח!

זו פרשת השבוע, אז...