לאחרונה האזנתי לשיר "העבר אין", ותוך כדי עלו לי תובנות המקשרות את השיר לתפילת השלווה.

השיר בעצם אומר שהחיים מתחלקים לשני חלקים גדולים, עבר ועתיד, אך שניהם אינם רלוונטיים כרגע, וישנו גם חלק נוסף קטנטן שהוא הרלוונטי - ההווה.
"והעבר אין" - העבר היה כבר ולא ניתן לשנותו.
"והעתיד עדיין" - העתיד עדיין לא הגיע, כך שלא ניתן לפעול בו.
"וההווה כהרף עין" - רק ההווה הוא רלוונטי ואפשר לפעול בו, אך הוא ממש קצרצר, ואם כן "דאגה מניין?".

במקביל, גם בתפילת השלווה ישנם שלשה חלקים מקבילים.
"א-לי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם" - מתייחס בעיקר לעבר. את (רוב) מה שהיה כבר לא ניתן לשנות.
"אומץ לשנות את הדברים שביכולתי" - מתייחס בעיקר לעתיד. צריכה להיות לי נכונות לעבור את מה שה' רוצה שאעבור, את מה שצופן לי העתיד.
"ותבונה להבחין בין השניים" - מתייחס להווה, שהוא החלק היחיד שאני יכול לפעול בו ולבחור בו, ואינו משתייך אוטומטית לדברים שאי אפשר לשנות או לדברים שצריך להתמלא באומץ לקראתם. בהווה עלי לברר לעצמי האם את מה שקורה עכשיו עלי להכליל בדברים שאין ביכולתי לשנותם, בבחינת עבר, או שמא מה שקורה עכשיו כלול בדברים שאני צריך אומץ לשנותם.
ההווה הזה הוא קצרצר. אם נתמקד רק בו, בבחינת "רק להיום", או מוטב "רק לעכשיו", בעזרתו ובחסדו יתברך נזכה לחיים מבורכים.

כמובן, שההקבלה כלל אינה מליאה, והדיוק בתפילת השלווה אינה כהלכה, ויש הרבה לערער ולחלוק.
שיתפתי ברעיון שעלה לי וחיזק אותי באותו רגע. בבחינת "הווה כהרף עין". מי שזה עוזר לו עכשיו - מצויין! מי שלא - העתיד כבר נוקש בדלת...