15.9

קיצוניים חושבים ש"תקשורת" פירושה הסכמה איתם
(ליאו רוסטן)

אישה דיברה עם חברתה על הקשיים שלה עם עמית לעבודה - גבר. כשהיא סיימה, חברתה אמרה לה : "זה כל כך קשה כשמישהו לא מדבר בשפה שלנו - הלא כן"?

אכן, לעיתים קרובות גברים ונשים אינם מדברים באותה שפה. אם מישהו בוכה בעבודה – הוא מסתכן בכך שיקראו לו "ריגשי" או אם מישהו מתמיד במשימה שהוא מבצע - אזי הוא ייתפס כקר וחסר רגשות.

בתור מכורים פעילים, אנו הסתמכנו על מין כדי שיקבע ויגדיר לנו את התנהגותנו ותפקידנו. חשבנו שמין יהיה לעולם ועד צורה נעלה ביותר של ביטוי ותקשורת. כעת אנו נמסים למצוא דרך חדשה על מנת לתקשר, במיוחד בצורה שאינה מינית. הפתרון הוא לא שכולם ידברו באותה שפה בדיוק, עד להכחדה של כל ההבדלים בין גברים ונשים. במקום זאת, ניתן לשאוף לגיבוש של שפה משותפת שעדיין מסייעת לנו להעצים את הייחודיות שלנו בתור בני אדם.

רק להיום: דרך התקשורת שלי- דרך בה אני מבטא את עצמי - מתפתחת תמיד. אאפשר לעצמי להיות מי שאני.

16.9

תוודא שאתה לא מוותר על העיקר ונאחז בתפל (אזופוס)

כשאנו מכורים למין, אנו עלולים לתפוס רק את "הצל החיצוני" של הדברים. אנו לא מתייחסים לבני אדם, כאילו שהם לא אמיתיים וגם לא מתקשרים כבני אדם בוגרים ואוהבים. במקום זאת, אנו רודפים אחרי רוחות רפאים ולבסוף מוצאים רק אכזבה.

התמכרות למין משפילה ומדכאת אותנו ככל שהיא גורמת לנו לראות באחרים המשך עצמנו בלבד. אנו נבהלים מאינדיבידואליות והבדלים בינאישיים. אנו מאפשרים לעצמנו לראות אנשים אחרים כבבואתנו בלבד.

בהחלמה, לעומת זאת, אנו זקוקים לתשתית של ממש בחיינו. כשאנו עובדים על בעיות אמיתיות ומתחברים לאנשים כפי שהם- שם אנו חופשיים באמת. וכדי שיחסים בינאישיים טובים יצמחו, או זקוקים לתת ולקבל חיבה אמיתית.

בקבוצות שלנו, אנו מוצאים דברים מהותיים ואישיים. אנו פוגשים שם אנשים אותנטיים שלומדים לא לפחד לצאת מחוץ לעצמם, אנשים שמקדמים את פנינו לשלום. אנו לומדים לחיות ולאהוב כאנשים חיים ושלמים בעולם מציאותי.

רק להיום: אני לומד לצאת מהצללים ואפלה של התמכרותי ולחיות בעולם של מהות אמיתית, מציאות ואהבה. 

16 בספטמבר
איזון רגשי

הניסיון שלנו מוכיח שאיזון רגשי הוא אחת התוצאות הראשונות של מדיטציה.
טקסט בסיסי, עמוד 45
כל אחד מאתנו מגדיר איזון רגשי בצורה שונה, אבל כולנו חייבים למצוא את זה. איזון רגשי יכול לבוא לידי ביטוי בגישה חיובית כלפי החיים, בלי שום קשר למה שקורה סביבנו. יש כאלה שאצלם זו תהיה הבנה של הרגשות שלנו, שמאפשרת לנו להיענות לרגשות שלנו ולא להגיב עליהם. פירוש הדבר, שאנו חווים את הרגשות שלנו בכל עוצמתם, תוך שליטה והימנעות מביטוים מופרזים. איזון רגשי בא בעקבות תפילה ומדיטציה. אנו יושבים בשקט, משתפים את אלוהים, כפי שאנו מבינים אותנו, בתקוות ובמחשבות שלנו. ואז אנו מקשיבים להדרכה, מחכים לכוח לפעול על-פיה. היכולת שלנו לשמור על איזון כזה הולכת ומשתפרת עם הזמן. אותו טלטול פראי, מעלה-מטה, של הרגשות, שהכרנו קודם, מתחיל להירגע. אנו מפתחים יכולת לתת לאחרים להרגיש את הרגשות שלהם; אנו לא צריכים לשפוט אותם. אנו מקבלים את כל קשת הרגשות האישיים שלנו.
רק להיום:
באמצעות תפילה ומדיטציה, אגלה מה פירוש איזון רגשי בשבילי.

17 בספטמבר
מעבר לצעד החמישי

יתכן שנחשוב שעשינו מספיק בכך שכתבנו על עברנו. אנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הטעות הזו.
טקסט בסיסי, עמוד 32
יש בינינו כאלה שלא להוטים במיוחד לכתוב את הצעד הרביעי שלהם ויש כאלה שעושים את זה בצורה מוגזמת. למורת רוחו של החונך שלנו, אנו עושים חשבון-נפש אחרי חשבון-נפש. אנו חושפים כל מה שאפשר לדעת על השאלה למה היינו כפי שהיינו. נדמה לנו, כי אם נחשוב, נכתוב ונדבר על העבר שלנו, עשינו את כל המלאכה. אנו לא מוכנים לקבל את ההצעות של החונך שלנו, שאומר שעלינו להיות לגמרי מוכנים לכך שהחסרונות שלנו יוסרו מעלינו, או שנכפר על הנזקים שגרמנו. אנו פשוט כותבים עוד ועוד על החסרונות שלנו ושמחים לשתף אחרים בכל דבר חדש שאנו מגלים. בסוף, החונך המותש שלנו מתרחק מאתנו, מתוך הגנה עצמית. אולי התסריט הזה נראה קיצוני, אבל רבים מאתנו מצאו את עצמם במצב כזה. כשאנו חושבים, כותבים ומדברים על מה שלא היה בסדר אצלנו, אנו מרגישים כאילו הכל בשליטתנו. במוקדם או במאוחר, הבנו שאנו תקועים בתוך הבעיות שלנו, ושום פתרון לא נראה באופק. ידענו שאם אנו רוצים לשנות את חיינו, אנו צריכים להתקדם מעבר לצעד החמישי בתוכנית שלנו. התחלנו לבקש את הנכונות לכך שהכוח העליון שלנו יסיר מאתנו את הפגמים, שהיינו כל-כך מודעים אליהם. כיפרנו על הנזקים וההרס שגרמנו לאחרים, בגלל פגמים אלה באופיינו. רק אז הרגשנו שהצד הרוחני שלנו מתחיל להתעורר. כיום אנו כבר לא קורבנות; אנו חופשיים להתקדם בהחלמה שלנו.
רק להיום:
הצעד הרביעי והצעד החמישי הם צעדים נחוצים. אבל שני צעדים אלה לבדם לא יביאו לנו החלמה רגשית ורוחנית. אעשה אותם ואפעל בהתאם.

17.9

כעת, הבה נחדל מהבכי. שאיש לא יתאבל שוב. כי אהבת האל תביא לנו שלום. אין לה סוף (סופוקלס)

כשאנו מביטים אחורה לחיינו בעבר, אנו עלולים לחוש כאב על צורת התנהלות שלנו פעם. אך אנו יודעים גם שהחיים אינם צריכים להיות קשים כבעבר. הם לא צריכים להיות כה בלתי מנוהלים, בלתי נשלטים ואיומים. זה לא הכרחי שההתמכרות שלנו תצוד אותנו בכל פינה. עבר זמן מאז. העבר חלף וכעת אנו מכירים גם תחושת ביטחון אמיתי.

ייתכן שנעזוב את התכנית ואת המחויבות שלנו להחלמה לזמן מה, בטרם נשוב לחלוטין אל דפוסי החיים שהיו לנו בזמן של התמכרות פעילה. אולי נמעד היום או בעתיד- איש לא הבטיח לנו שלמות מוחלטת. לא נשכח לעולם שאו מכורים למין ובינינו לבין שימוש חוצצת החלטה אחת בלבד. אבל זה שונה מחזרה מוחלטת אל העבר שהיה לנו בטרם הגענו לתכנית. בכל יום בו אנו בוחרים שלא לעזוב, ההחלמה מחזקת את ליבנו כך שלא נרצה לחזור לאן שהיינו.

רק להיום: אני חי מדי יום ביומו. וסומך על זה שיש לי את כל הזמן שאני צריך.

18 בספטמבר
יחסים כנים

אחד השינויים העמוקים ביותר בחיינו הוא בתחום היחסים הבינאישיים.
טקסט בסיסי, עמוד 55
ההחלמה נותנת לרבים מאתנו מערכות יחסים קרובות ואינטימיות יותר מכל מה שהיה לנו קודם לכן. עם הזמן, אנו נמשכים לעבר אלה שהופכים לחברים שלנו, לחונכים שלנו, לשותפינו בחיים. כששיתפנו בצחוק, בדמעות ובמאבקים שלנו, קיבלנו כבוד הדדי ואמפתיה. מה עלינו לעשות כשאנו מגלים שאנו לא מסכימים עם החברים שלנו בכל דבר? אנו יכולים לגלות שלנו, ולחבר הקרוב, אין אותו טעם במוסיקה, או שאנו לא מסכימים עם בן/בת הזוג על סידור הרהיטים, או שאנו מצביעים שונה מהחונך שלנו בועדות שרות. האם הבדלים כאלה אומרים שהחברות, הנישואים או החונכות הגיעו לסוף הדרך? לא ולא! לא זו בלבד שהבדלי-גישה כאלה צפויים בכל מערכת יחסים מתמשכת; הם מעידים על-כך, שכל המעורבים במערכת היחסים הם אנשים בריאים וכנים מבחינה רגשית. בכל מערכת יחסים שבה קיימת אחדות-דעות, סביר להניח שאדם אחד חושב בשביל השניים. אם אנו מקריבים את הכנות ואת היושר שלנו על-מנת להימנע מקונפליקט או ממחלוקת, אנו מוותרים על הדבר הטוב ביותר שאנו מביאים אתנו למערכת היחסים. אנו יכולים להתנסות בשותפות עם אדם נוסף, רק כשאנו כנים לחלוטין.
רק להיום:
אקבל בברכה את ההבדלים הגורמים לכך שכל אחד מאתנו מיוחד. היום, אעבוד על כך שאהיה עצמי.

19 בספטמבר
חברותא

באנ-איי, כשאנו משתפים אחרים בדברים הטובים, השמחה שלנו גדלה על-ידי כך; כשאנו משתפים אחרים בדברים הרעים שקרו לנו, המטען השלילי הזה הולך ופוחת. לראשונה בחיינו, אנו לא צריכים לחוות דבר לבד.
עלון מספר 16, For the Newcomer
כשאנו משתמשים בצעדים ובכלים האחרים שהתוכנית מעמידה לרשותנו, על-מנת להתמודד עם הבעיות שלנו, אנו יכולים ליהנות מהניקיון. השמחה שלנו תעבור מהר מאוד, אם לא נשתף בה גם אחרים. ובאותה מידה, הבעיות שלנו ייפתרו לאט יותר, אם לא נספר עליהן לאף אחד. בחברותא של מכורים אנונימיים, אנו מכפילים את השמחות שלנו ומקטינים את הבעיות שלנו בכך שאנו משתפים אחרים. כמכורים, אנו מגלים בהחלמה הנאות, שרק מכור אחר יכול להבין. חברים בתוכנית מבינים על מה אנו מדברים כשאנו אומרים שהיום אנו נהנים לעמוד במחויבויות שלנו, נהנים לתקן מערכות יחסים שהרסנו, ועל ההקלה שאנו חווים כשאנו לא חייבים להשתמש בסמים כדי לעבור את היום. כשאנו משתפים מכורים מחלימים בחוויות, והם מגיבים בסיפורים דומים, השמחה שלנו מוכפלת. אותו עיקרון פועל גם על אתגרים שבהם אנו נתקלים כמכורים מחלימים. כשאנו משתפים אחרים באתגרים שעומדים בפנינו, ומאפשרים לחברים אחרים של אנ-איי לשתף אותנו בכוחם, המשא שלנו קל יותר. החברותא שיש לנו במכורים אנונימיים היא יקרה מאוד. בשיתוף ביחד אנו מגדילים את השמחה ומקטינים את עול החיים בהחלמה.
רק להיום:
אשתף מכורים מחלימים בשמחות ובבעיות שלי. אשמח כשישתפו אותי בבעיות ובשמחות שלהם. אני אסיר-תודה על הקשר החזק בחברותא של מכורים אנונימיים.

19.9

אנו נכנעים ואז מגלים שאלוהים נטע משהו בתוכנו ושכנפי הנפש שלנו למדו לשאת אותנו באוויר (מקור אנונימי)

היכן מקום המנוחה שלנו? היכן הם מקומות בהם נמצא שלום ושלווה? חלקנו נמצא זאת בתוך עצמנו. מקום בו או חיים בשקט, מעורבים ביצירה בלתי מתוחכמת. אנו מוצאים את מה שאנו זקוקים לו עד שנצא שוב לעולם החיצון.

עבור חלקנו, מקומות המנוחה הם בעיקר מחוצה לנו: ימים, הרים, אתרי תיירות. אנו קוראים לזה "להתרחק מהכול". אך למעשה אנו זקוקים לזה בדיוק כפי שאנו זקוקים לאוויר ומזון. כולנו נמצא את מקום המנוחה בכל דבר שלב שלנו מגלה: מוסיקה, כתיבת יומן, ספרים או מדיטציה. כולנו זקוקים למקדש קטן עבור עצמינו: לזמן של הטענת מצברים, זמן להתחבר למי שאנו באמת.

רק להיום: אודה לך, אלוהים, שאתה איתי בתוך מקדש מעט המבודד שלי.


 

20.9

אמנות היא ביטוי למציאות (ניטשה)

רבים מאיתנו היו משועבדים להתמכרותנו ותוך כדי כך נראה כי לא נשאר לנו הרבה מרץ ליהנות מהחיים. פנטזיות ושימושים שלנו כל כך שאבו אותנו פנימה שהפכנו כמעט למוכי ירח. התמונות שרדפו אותנו השאירו מעט מקום למציאות וחיינו נראו כמו חלום בהקיץ.

במהלך ההחלמה, אנו זקוקים לכיוונים חדשים לאנרגיות וחיבות שלנו. אנו פונים החוצה ולהעצים את אחיזתנו בחיים.

אמנות מניעה ומעוררת אותנו ככל שאנו הופכים להיות יצירתיים יותר בבניית חיים שהם מלאים באנרגיה והעצמה. תמונות ורגשות חדשים יציפו אותנו כדי למלא את החללים הריקים שנשארו מפנטזיות ההתמכרות שלנו. אנו נשתתף בזרם החיים הזה ונמצא את עצמנו מצטרפים לאמנים ולכל מי שאומר "כן" לחיים עצמם.

רק להיום: אני לומד להשתמש באנרגיה החדשה העומדת לרשותי בצורה יצירתית ומאשר את ערכם של החיים כל על גילוייהם.



20 בספטמבר
אומץ לשנות

אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם. אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי ואת התבונה להבחין בין השניים.
תפילת השלווה
החלמה כרוכה בשינוי, ושינוי פירושו לעשות דברים בדרך אחרת. הבעיה היא שרבים מאתנו מתנגדים לעשות דברים בצורה שונה. זה אולי לא עובד, אבל לפחות זה מוכר לנו. צריך אומץ כדי לצאת אל הבלתי-מוכר. איך נמצא אומץ זה? אנו יכולים להסתכל סביבנו בפגישת אנ-איי. שם אנו רואים אנשים שגילו שהם חייבים לשנות את מעשיהם, ועשו זאת בצורה מוצלחת. דבר זה לא רק מרגיע את החשש שלנו ששינוי - כל שינוי - הוא אסון, אנו גם יכולים ליהנות מהניסיון שלהם בנוגע למה שכן עובד. אנו יכולים להשתמש בניסיון על מנת לשנות את מה שלא עובד. אנו יכולים גם להסתכל על הניסיון שלנו בהחלמה. גם אם עד כה ניסיון זה מוגבל אך ורק להפסקת השימוש בסמים, בכל זאת עשינו הרבה שינויים בחיינו - שינויים לטובה. אחרי שיישמנו את הצעדים בתחום זה או אחר בחיינו, ראינו שהכניעה עדיפה על הכחשה, והחלמה עולה על התמכרות. הניסיון שלנו והניסיון של אחרים באנ-איי אומר לנו שהיכולת לשנות את הדברים אשר ביכולתי היא חלק גדול ממהות ההחלמה. הצעדים והכוח ליישם אותם נותנים לנו את הכיוון ואת האומץ שאנו צריכים כדי להשתנות. אין לנו ממה לפחד.
רק להיום:
אקבל בברכה שינוי. בעזרת הכוח העליון שלי אמצא את האומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי.

21 בספטמבר
תפילה

תפילה דורשת תרגול, ועלינו להזכיר לעצמנו שאנשים מיומנים לא נולדו עם המיומנויות שלהם.
טקסט בסיסי, עמוד 45
רבים מאתנו הגיעו להחלמה בלי שום ניסיון עם תפילה, דואגים שמא הם לא מכירים את המילים המתאימות. אחדים מאתנו נזכרו במילים אלה מהילדות, אבל לא ידעו אם עדיין האמינו בהם. לא משנה מה הרקע שלנו, בהחלמה התאמצנו למצוא את המילים שמדברות ישר מהלב שלנו. בדרך-כלל, התפילה הראשונה שלנו היא פשוט פניה אל הכוח העליון שלנו, שיעזור לנו להישאר נקיים בכל יום. אנו יכולים לבקש הדרכה ואומץ, או פשוט להתפלל שנדע את רצונו של אלוהים עבורנו, ואת הכוח לבצע זאת. אם אנו נתקלים בקשיים בתפילות שלנו, אנו יכולים לבקש מחברים אחרים, שיספרו לנו איך הם למדו להתפלל. לא משנה אם אנו מתפללים בעת צרה או בעת שמחה. העיקר הוא שנמשיך לעשות את המאמץ. התפילות שלנו יעוצבו על-ידי הניסיון שיש לנו עם שניים-עשר הצעדים, ועל-ידי האופן שבו אנו מבינים את הכוח העליון שלנו. ככל שהיחסים שלנו עם הכוח העליון שלנו מתפתחים, יהיה לנו יותר נוח עם תפילה. במשך הזמן, התפילה הופכת להיות מקור של כוח ונחמה. אנו פונים אל מקור זה לעתים קרובות וברצון.
רק להיום:
אני יודע שהתפילה יכולה להיות פשוטה. אתחיל מהמקום בו אני נמצא עכשיו, ואתאמן.

21.9

...יש בך חלקים לא גמורים (ג'וליוס)

ומה נעשה באותם ימים בהם אנו מרגישים כלומניקים, בהם ליבנו ומוחנו קפואים ואטומים? איזה סוג שלך סבלנות עלינו לקבל כדי לעבור את התקופה הזו מבלי לאבד את האמונה? כיצד נחזיק מעמד עד שהתקווה תשוב?

ברכות. לא ניתן לצוות על רגשות. כשאנו לא מרגישים משהו, יש סיבה לכך. נוכל לגלות אותה אם נרצה, אך נזכור שעלינו גם להמתין. לפעמים גם אין משהו אחר לעשות. אם נוכל לעמוד מול הדחף להיבהל או לעשות רציונליזציה, יהיה לנו קל יותר להתנהג ברכות עם עצמנו. אם אנו יכולים להיות גמישים, להיות גם עם אנשים וגם לבד, בהתאם לצרכינו, נמצא את האיזון הראוי. מעל הכול, אם נשמור על הימנעות שלנו, נחיה בשלום עם עצמנו. הרגשות חוזרים כשמגיע הזמן הנכון וכשאנו מוכנים להתמודד איתם, לשאת, לקבל ולברך עליהם.

רק להיום: הרגשות שלי הם כמו נהר הזורם בתוכי. אני חווה אותם ומשחרר.

22 בספטמבר
שמור על המתנה

החיים מקבלים משמעות חדשה כשאנו מגלים פתיחות למתנה זו.
טקסט בסיסי, עמוד 102
הזנחת ההחלמה שלנו דומה להזנחת כל מתנה אחרת שניתנה לנו. נניח שמישהו נתן לך מכונית חדשה. האם תניח לה להירקב בחניה? האם תיסע בה, בלי להקדיש שום תשומת-לב לתחזוקה, עד שהיא תיתקע בכביש? מובן שלא! אתה תשקיע מאמצים רבים על מנת לשמור על מתנה כל כך יקרה. גם ההחלמה היא מתנה, ואנו צריכים לדאוג לה אם אנו רוצים להחזיק בה. ההחלמה שלנו לא באה עם תעודת אחריות. יש שגרת תחזוקה יום יומית. תחזוקה זו כוללת השתתפות סדירה בפגישות, וצורות רבות של שירות. נצטרך לעשות מעט ניקיון יומי - הצעד העשירי - ולפעמים יהיה צורך בטיפול כללי - צעד רביעי. אבל אם נתחזק את מתנת ההחלמה, ונודה כל יום למה שנתן לנו אותה, היא תמשיך. מתנת-ההחלמה גדלה בנתינה. אם לא ניתן, לא נוכל לשמור עליה. אם נשתף אחרים בהחלמה שלנו, נעריך אותה עוד יותר.
רק להיום:
ההחלמה שלי היא מתנה, ואני רוצה לשמור עליה. אעשה את התחזוקה הדרושה, ואשתף אחרים בהחלמה שלי.

22.9

האדם הוא מה שהוא מאמין בו (צ'כוב)

מכורים למין פעילים פועלים מתוך תפיסות מעוותות. מערכת אמונות זו משכנעת אותנו שאנו חסרי ערך ומלאי אשמה ולכן אין זה משנה באמת כיצד נפעל. כך היינו מסוגלים להימנע מנטילת אחריות על מעשינו ו"לא היינו שם" מבחינה מינית.

במוקדם או במאוחר, מצאנו שהפנטזיות והפעולות שלנו לא סיפקו אותנו. הן היו ריקות, מחוות טקסיות ללא קשר אנושי אמיתי. התייחסנו לאחרים כאל אובייקטים למען סיפוק צרכי ההתמכרות שלנו, כך שמחוץ לפנטזיות שלנו, לא הייתה משמעותית אמיתית לשום דבר.

על מנת לשנות את מעשינו, עלינו לשנות גם את האמונות שלנו. קשה לעשות זאת לבד ועלינו לשאוף את הרעיונות מאחרים. בקבוצה שבה אנו מקובלים ומרגישים בבית, אנו יכולים לנסות את האמונות החדשות שלנו ולפתח דרכים חדשות להתייחס לעצמינו ואל העולם. אנו לומדים לשנות את הערכים וההתנהגויות שלנו, כך שההתמכרות תנשור מאיתנו כמו עור ישן.

רק להיום: אני מתחיל לשנות את האמונות שלי, כך שהרגשות שלי כלפי עצמי והיחסים שלי עם הזולת ישתנו לטובה. 

23 בספטמבר
התמודדות עם רכילות

בהתאם לעקרונות ההחלמה, אנו מנסים לא לשפוט, לא להדביק תוויות ולא להטיף מוסר אחד לשני.
טקסט בסיסי, עמוד 11
בואו נודה בכך: במכורים אנונימיים אנו חיים במעין בית מזכוכית. החברים שלנו יודעים על החיים הפרטיים שלנו, יותר מכפי שמישהו ידע עליהם קודם לכן. הם יודעים עם מי אנו מבלים, איפה אנו עובדים, באיזה צעד אנחנו, כמה ילדים יש לנו, וכן הלאה. ומה שהחברים שלנו לא יודעים, הם בטח ידמיינו לעצמם. אולי לא נרגיש טוב בגלל זה שאחרים מרכלים עלינו. אבל אם נתרחק מהחברותא ונתבודד, כדי להימנע מרכילות אנו נמנע מעצמנו את האהבה, הידידות ואת ניסיון-ההחלמה המיוחד במינו שרק החברים שלנו בתוכנית יכולים להציע לנו. דרך טובה יותר להתמודד עם רכילות היא פשוט לקבל עם הדברים כמו שהם, ואת עצמנו כמו שאנו, לחיות את חיינו לפי עקרונות. ככל שאנו בטוחים יותר בתוכנית האישית שלנו, בהחלטות שלנו, בהדרכה שאנו מקבלים מהאל האוהב, כך פחות איכפת לנו ממה שאחרים חושבים עלינו.
רק להיום:
אני מחויב למעורבות בחברותא של אנ-איי. דעותיהם של האחרים לא ישפיעו על המחויבות שלי להחלמה.

23.9

לא, זו לא אני, זו מישהי אחרת שסובלת
מעולם לא הייתי יכולה לעמוד בכך- אך כל זה קרה
נלבש שק ואפר, ונכבה את כל המנורות.
לילה
(אנה אכמטובה)

אנחנו בני אדם עם צרכים. איננו שונים בכך מהאחרים. אך בתור מכורים למין, סביר מאד שחלק מהצרכים שלנו לא סופקו בהיותנו ילדים. כעת אנו מבוגרים, ותחושת נזקקות פעורה בתוכנו כתהום. וכדי לסבך את הדברים עוד יותר, הילד שבתוכנו עדיין חש אשם בגלל הדברים שהוא צריך.

כאב ואשמה שלנו עלולים להפוך לזעם שייתן לנו רק אשליה של שליטה, אם לא נעזור לעצמנו. אך הזעם מרוקן אותנו ולא נוכל לעולם לחיות מרוקנים, כשאנו מנסים להחביא את הרגשות האמיתיים שלנו.

הצרכים שלנו הם אמיתיים ואין לנו סיבה להרגיש אשמים. אנו יכולים לספק אותם- בפנייה לזולת, לכוח עליון, או למשאבים הפנימיים שלנו במהלך התבודדות שקטה.

רק להיום: אני יכול להתייחס לצרכים שלי ברכות. אני לא חייב להיות מושלם, רק אמיתי.

27 בספטמבר
ללכת קדימה

באישיות שלנו יש יסוד של הרס עצמי האומר לנו שאנו חייבים להיכשל.
טקסט בסיסי, עמוד 77
אני כזה מסכן, כזה סובל. החיים שלי בזבל! נפלתי, ולא משנה כמה שאני משתדל, אני שוב נכשל! רבים מאתנו באים לאנ-איי כשהם שרים את פזמון אומלל זה. אבל עכשיו החיים שלנו כבר לא כאלה. נכון, לפעמים אנו נתקלים במכשול; ויש מקרים שבהם אנו ממש נופלים. לפעמים אנו מרגישים שאנו פשוט לא יכולים להתקדם בחיים שלנו, ולא משנה כמה שאנו משתדלים. האמת היא שבעזרת מכורים מחלימים אחרים באנ-איי אנו מוצאים יד מושטת ותומכת שעוזרת לנו להתחיל הכל מחדש. זה הפזמון החדש בחיינו כיום. אנו כבר לא אומרים, אני כישלון ואין לי כיוון. אנו אומרים, איזה בעסה, שוב נתקלתי באותו בור בכביש של החיים. בקרוב אלמד להאט או לעקוף אותו לגמרי! עד אז, אנו עלולים ליפול מפעם לפעם. אבל למדנו שיש תמיד יד שתעזור לנו לקום על רגלינו.
רק להיום:
אם אתחיל לבכות שאני כישלון, אזכור שיש דרך ללכת קדימה. אקבל את העידוד ואת התמיכה של אנ-איי.




24.9

סימן היכר של גאון זו לא שלמות, אלא מקוריות וגילוי אופקים חדשים (ארתור קסטלר)

רבים מאיתנו גדלו עם אמונה שעלינו לשאוף למושלמות ופירוש הדבר לחקות חיים של מישהו שמשמש דוגמה עבורנו, אנו מקבלים רף גבוה מאד מבחוץ ומנסים למדוד אותו על עצמינו.

כשאנו נכשלים, אנו מתחילים להלקות את עצמינו. אנו משוכנעים כעת שאנו לא ראויים לכלום אם כשלנו במשימה שלנו להיות קדושים מוחלטים. חסרי שלמות, אנו בזים לעצמנו. ברור, שאיש בעולם אינו אפס כמונו! שוב נפלנו! שוב פעלנו על דחף! מי היה אוהב אותנו אם היה יודע מי אנו באמת?

אך למה אנו מתעקשים לשפוט את עצמנו לפי סטנדרט בלתי אפשרי? למה אנו רוצים להיות כמו מישהו אחר? למה שלא נחפש אחרי הדברים שהופכים אותנו לייחודיים, יקרי ערך וראויים לאהבה ודאגה? אז לא נצטרך יותר להסתובב בעולם כשעינינו מושפלות לאדמה. נוכל להסתכל לאנשים בעיניים כי נדע מי אנחנו. אנחנו זה פשוט אנו עצמנו.

רק להיום: איני רוצה להיות מושלם אני רוצה להיות אנושי. להיות עצמי.


 

25.9

במקום שבו אדם מרגיש צורך להגביה עוף, הוא לא יוכל לזחול (הלן קלר)

הסיכונים שנטלנו, בתור מכורים פעילים, היו גדולים. האמנו שבני הזוג שלנו או אנשים אחרים שאכפת להן מאיתנו לא יגלו את האמת על אודות הפעולות שלנו. ניהלנו מערכות יחסים מקבילות. המרנו שלא ניכנס להיריון ולא נידבק במחלת מין. חיינו היו בנויים כמו מגדל קלפים. אולי לא קראנו לעצמנו מהמרים כפייתיים, אך זה מה שהיינו. סיכנו את הכול בחיינו למען הריגוש המסוכן.

בהחלמה, אנו יכולים לתעל את הרצון שלנו להסתכן לשינוי חיובי. אנו סומכים על כך שמה שאנו עושים יכול לסייע לנו לגדול. אנו יכולים לעשות פעולות ולשחרר את התוצאות. על אף שהרצון שלנו להסתכן היה זה שהכניס אותנו לסכנה, זהו אותו רצון שהביא אותנו להחלמה ושומר עלינו בתוכה, מדי יום ביומו.

רק להיום: האם הרצון שלי להסתכן בא מהמחלה או מהחלמה? תשובה כנה לשאלה זו תסייע לי לגלות מה לעשות.

26.9

אין השפלה לענווה (ג'וסף רו)

אולי כשהיינו צעירים ניגשנו למישהו בבקשת עזרה וזכינו למענה קריר. אולי חברים שלנו לעגו לנו כשניסינו להיפתח בפניהם. או אולי ניצלו אותנו כיוון שהיינו רגישים ופגיעים. בקצרה, ייתכן שהושפלנו בכל פעם שניסינו להיפתח מעט.

אז החלטנו שלא להיפתח ולא להפוך לתלותיים. נעלנו את עצמנו בפני אדם אחר והפכנו לגרנדיוזיים באמונתנו שאנו מסוגלים להכיל את הכול לבד.

כעת בהחלמה, אנו לומדים לחיות בענווה. קלטנו שאיש אינו אי בודד שמנותק מיתר העולם. איננו יודעים את כל התשובות. אנו זקוקים לעזרה של אלו שבאמת רוצים לסייע לנו.

קשה להיות בענווה כשהושפלנו כל כך הרבה פעמים, אך עלינו שוב לקחת סיכון ולגשת לאחרים: התגמול עשוי להיות נפלא. וחוץ מזה, לא להיות לבד זה נהדר.

רק להיום: אני יודע שאני לא חייב לשמר את תחושת ההשפלה. להיות עניו זהו סממן של כוח ולא חולשה. כעת, אני חווה עוצמה חדשה ביחסים שלי עם אחרים.

 

27.9

בכל אדם כנה נותר תמיד משהו מהילד שבתוכו (מרציאל)

למה לפעמים קורה שאנו מדברים על הבעיה שלנו ועדיין לא מרגישים יותר טוב? בדרך כלל זה אומר שעלינו להמשיך ולדבר. כשאנו נמצאים בתהליך של גילוי לגבי הדברים שמטרידים אותנו, ייתכן שדילגנו על מידע חשוב. או שאולי אנו לא יודעים מה באמת אנחנו מרגישים- המילים שם, אבל ברמה שכלית, אינטלקטואלית. כאב, עצב, כעס, שמחה או טינה- חסרים. ייתכן שאיננו מסוגלים להודות ברגשות אלו אפילו כלפי עצמינו. אולי זהו החלק הקשה ביותר בעבודה על הבעיה, אף קשה יותר מכנות עם אדם אחר.

התהליך של הרגשה נוחה מספיק עם הרגשות שלנו כדי לדעת כיצד אנו מרגישים בכל רגע נתון הוא עבודת חיים וזה משהו שלעולם לא נהיה מושלמים בו. אך מאידך, אנו יודעים שככל שנהיה כנים יותר עם עצמנו, נהיה גם מקבלים יותר. זו מתנה שאנו יכולים להעניק לעצמנו בכל יום.

רק להיום: אאפשר לרגשות שלי להוביל אותי לכנות רבה יותר. אני לא צריך יותר לשמור סודות מעצמי או מהזולת.