בס"ד
תמיד זה כך, האדם מבצע את חלקו ובורא עולם עושה את שלו, בפרשת במדבר יש כמה נושאים בהם חלוקת התפקידים בולטת וברורה במיוחד, אביא מהמקורות את הדברים המדברים בעד עצמם.
מִדְבָּר – "הבעל הטורים" אומר: לעיל, (בסוף בחוקתי) נאמר 'אלה המצוות', וכאן, נסמכה המילה 'במדבר', כדי לומר, שאם אדם לא שם עצמו כמו מדבר הוא אינו יכול לדעת תורה ומצוות... במילים פשוטות, עשה את עצמך מדבר. ואני, אומר בורא עולם, אתן לך את היכולת לדעת את 'אלה המצוות'... ומה זה 'להיות מדבר'? רבים מהמפרשים מסבירים שהכוונה היא למוטיב המרכזי שיש במדבר - ההפקר. שיוותר האדם על הטריטוריה שלו... שיתן מעצמו לכל אחד ובחינם. אגב, גם ירמיהו הנביא מבקש, "מי יתנני כמדבר"...
אוֹהֶל – את בני לוי נצטווה משה לספור מגיל חודש. כשבא למנותם (רש"י – על פי ה') הוא תמה לפני הקב"ה: "היאך אני נכנס לתוך אוהליהם לדעת מנין יונקיהם, א"ל הקב"ה, עשה אתה את שלך ואני אעשה את שלי. הלך משה ועמד על פתח האוהל והשכינה מקדמת לפניו ובת קול יוצאת ואמרת כך וכך תינוקות יש באוהל זה, לכך נאמר על פי ה'... אב הנביאים לא יידע מספרם ממקום מושבו או אפילו עומדו. את המניין המדוייק הוא יקבל רק כשיעשה את שלו, יעצור ליד כל אוהל...
אָרוֹן – החשובה במשימות משמרתם של בני קהת היתה נשיאת הארון. לא רק חשובה, גם מסוכנת. אסור היה לגעת להיות ואפילו לראות כבלע את הקודש... והאמת היא שלמרות שחשו את כובדו על כתפיהם. במציאות, הם אלו שנסחבו על ידי עוצמת הקדושה שלו... כי הארון נושא את נושאיו בעת שהם נושאיו... "עץ חיים היא, למחזיקים בה". 'הברכת מרדכי' כותב שרבי אהרן קוטלר זצ"ל היה נוהג לומר 'שהארון' – התורה, הופכת לעץ חיים עבור מי שמחזיק בה למען יתקיים על ידה הוא עצמו..
- - - - - - -
כיום אני מבין שכך בדיוק עלי להתנהל גם בהחלמה. להיות כמו מדבר. הפקר. להתרוקן. לגמרי. מכל התפיסות הקודמות, לוותר. עד הסוף. להעמיד עצמי לרשותו של אבאל'ה אוהב שיבנה עימי ויעשה איתי ככל שיחפוץ... ולתת.. בחינם.. וללא תמורה... ללכת, מבלי להיכנס למקומות שלא שייכים אלי.. להישאר ממוקד בתפקיד שלי, במה שמוטל עלי לעשות, וכשנדמה לי שאני הולך לשאת מישהו, לזכור שמי שאני בא לשאת, הלכה למעשה, נושא אותי...
שנעשה את שלנו והוא יעשה את שלו בעבורנו.