אני לא זוכר את הפרטים המדויקים של הסיפור אבל זה מדבר בערך על כך שאחד הצדיקים שלח את תלמידו ללמוד שמירת העיניים אצל יהודי.
נסע הלה לאותו בית והתארח שם כמה ימים. באחד מאותם ימים הוא פתאום רואה שיש באחד החדרים חלון גבוה מאוד שבשביל להסתכל ממנו צריך לטפס על משהו. חיכה לשעת כושר וכשזו הגיעה העמיד כיסא ועליו משהו נוסף והסתכל דרך החלון. הוא נדהם והזדעזע לראות שרואים מהחלון מראות מכוערים ביותר, כשהגיע בעל הבית שאל אותו החסיד איך הוא מעיז לגור בבית שממנו רואים מראות מכוערים שכאלה? ענה לו בעל הבית שהוא לא מבין מה הוא רוצה: אני גר כבר עשרים שנה בבית, ומעולם לא חשבתי לבדוק מה רואים מאותו חלון!

אני בלחץ לסיים, אז רק במשפט אחד: הסיפור הזה עומד לי בראש לאחרונה הרבה, כשהבנתי שאני לא צריך לבדוק האם האינטרנט מסונן או לא, או האם במכונית שלידי זה נהג או נהגת . . . . . . . . . .

ועדיין, ההבנה הנ"ל היא רק ההתחלה, מכאן אני יכול וצריך להמשיך להיכנע, לשחרר, ולבקש מה' עזרה. כי מה שקורה בפועל הוא שאני יושב מול המחשב ובחוסר אונים מוחלט חייב (כאילו) לבדוק אם יש סינון או לא.

כנראה שהוא לא היה מכור.