במכתב שפירסמו מספר רבנים מקרב אנשי הציונות הדתית לפני כחודשיים נתפרסם הציטוט הבא בשם הרב צבי טאו:
"הרב חושב שניכרים בה יסודות נוצריים של ייאוש, עייפות וחוסר אמון ואמונה בעצמנו, וזה מתיישב טוב באווירה הכללית שהחברה נמצאת  בה של עייפות מאידיאלים, עייפות בתורה, עייפות בעניין ארץ ישראל וכו' ועתה הופיעה שיטה שנותנת כביכול אישור לעייפות זו"

תגובה זו הייתה יכולה להיות תגובה אידאולוגית. מתובלת בכתבי הרב קוק, מוסברת על ידי הפער בינו לבין ר' נחמן מברסלב, ומבהירה מדוע דווקא תלמידי הרב קוק מתקשים לקבל את 12 הצעדים, בניגוד לתלמידי ישיבה ליטאיים וזרמים חסידיים שונים, בדגש על ר' נחמן מברסלב. בתוך התגובה הייתי יכול לשלב עקיצות קלות על חוסר היכולת של דמויות רבניות להזדהות עם הסובל בשם הצורך שלהם לחנך את הדור, (זעקה המוכרת לחברי החרדים סביב העצרת הגדולה בנושא האינטרנט בציבור שלהם). לא אעשה זאת, אולי אי פעם בעתיד, אבל לא כאן, בביתי.
כאן בביתי, אני רוצה לחלוק עמכם שני רגשות סותרים שאני מרגיש כשאני קורא את הפיסקה המצוטטת לעיל.
א. כעס. אני כועס על הרב ותלמידיו שלא נותנים לי מקום. אני כועס על כך שהם יודעים מה לא לעשות אבל אין להם מושג מה לעשות. כעס על כך שנציגי אלוהים אומרים לי שאני חוטא. משהו בי כמה לאישור של הרבנים, שיגידו לי שאני אהוב, שאני רצוי, שדרכי רצויה, שהרי איכה אשא פני אלמלי כן? איני מדבר על החוויה שלי כשומר תורה ומצוות אלא על הסיבה שאני נוטר טינה לרבנים האלה, מחפש אותם בנרות, נרגז ונרגן. זו הסיבה שהפוסט האידאולוגי לא נכתב כרגע, אולי בימים רגועים יותר.
הכעס, מוביל אותי גם לתסכול.
אין הבנה ואין סובלנות. אני שואל את עצמי, מה הם מבינים על החוויה הזו, של התמכרות, אני שואל את עצמי למה זה התפוצץ דווקא סביב התמכרות למין. למה לא סביב התמכרות לאוכל או לסמים? האם הרב טאו ותלמידיו היו רואים אדם שמזריק לעצמו הרואין והולך למות מהרעלה, והם היו אומרים לו 'שומר נפשו ירחק' מ12 צעדים, תמצא שיטה אחרת? למה דווקא התאווה מושכת את האש הזאת? והכעס והתסכול מחיפוש הקבלה הופך לניכור. הם לא מבינים. לא יכולים להבין. ואני ננעל - ואם מישהו יביא משהו מהם כאן בפורום, בבית שלי, אני אתרגז עליו, מה הם מבינים בזה? הרבנים...
כעס תסכול וניתוק. והכל בגלל הצורך הנואש שלי שרבנים יתנו לי מקום בעולם של אלוהים. צורך באישור.

ב. ומהי תגובתי כלפי פנים? לעצמי?
מדהים כיצד ניתן להשתמש באותם המילים באופן כה הפוך.
הרי מה הייתי לפני שנתיים וארבעה חודשים: עייף, שחוק, צל של עצמי, חסר אמון, רדוף פחד, מלא יאוש ומן רפיון מתריס כזה, שאולי מצליח לעשות דברים, אבל בדברים החשובים (כמו להיות 'בהמנעות') הוא אפילו לא מנסה.
חוויתי ניתוק מחוויות מסוימות, פחד מאחרות, נרדפתי על ידי התאווה שבתוכי, והייתי שבוי בכלא של בדידות יאוש וחוסר אהבה.
ואיפה אני היום? היום אשתי יודעת, חלק מחברי יודעים, אני מצליח לקבל את עצמי, ובעיקר - להשתנות. להשתנות. להשתנות.
מעולם, אבל מעולם, לא הייתי בתהליך שינוי כה קיצוני כמו שאני היום.
אני מגיב להורים שלי אחרת.
מגיב לאחים שלי אחרת
מגיב לאשתי אחרת, מגיב לילדים אחרת. אני מוצא את עצמי מרשה לעצמי ליהנות, מגלידה, משוקולד, מחיוך של הילד החמוד שלי. אני מרשה לגילויי אהבה לחדור אלי. אני מעניק את זמני ביד רחבה לאנשים שצריכים הקשבה וסיוע, אני מוצא בעצמי כוחות להתמודדות בכל פעם מחדש. ובעיקר, בהקשר הדתי - אני בשינוי ובהתחדשות, יצאתי מהכלא, התחלתי לחיות.
חברים יקרים, אין לי מילים לאפיין את הדבר הזה שקוראים לו 'להיות נוכח ומחובר' אבל זה מה שאני מקבל בזכות התוכנית הזו, ודרך החיבור החדש הזה לחיים אני מקבל כוחות להתמודד עם הדברים שתמיד ברחתי מהם, החל מהקשיים שלי להציב גבולות לאשתי וכלה בדימוי העצמי הנמוך, הדחף להצטיין כדי להרגיש שווה, הפחד שאלוהים יזרוק אותי אם אטעה שוב (כמו תמיד) ובעיקר- מן הנואשות.
לסיכום: בצער, אני מרגיש, שהרב טאו וחבריו פשוט לא מכירים. חבל. אבל גם הם בנים של אלוקים, ולא אני מתכנן את הדרך בה ההחלמה הציבורית הולכת בה...

נתן במתנה

תודה מתנה
הועיל לי מאוד.

תודה.
כנראה שכמו שיש "מניעות בדרך לצדיק", יש מניעות בדרך להחלמה. ואפילו אם לפעמים המניעות לובשות דמות של רב גדול וחכם, הן עדיין מניעות, שנמצאות שם כדי להתגבר ולהמשיך הלאה, אל ה'.

תודה רבה ידיד יקר
מתוק ונוגע ללב
קולע אל השערה כתמיד

תודה
קולע ומועיל

תודה נתן במתנה.

מאוד הועיל לי וחיבר אותי.

מאוד מזדהה עם הרצון שהרבנים יקבלו את ההתמכרות למין כמחלה, את התוכנית כתרופה ובעיקר אותי כחולה ולא חוטא.

למדתי כאן שיש לאלוקים תוכנית לא רק בשבילי אלא בשביל כולם.
כנראה שמה שכ"כ ברור לי, צריך עדיין להישאר "עלום" לאחרים.

אוהב
בהחלמה

תודה רבה מתנה על הצעד 4.
הועיל לי מאוד.

גם לי היו הרהורים ומחשבות בעקבות פרסום הפוסט.
המחשבה הראשונה היתה ביקורת. על זה שהפגיש אותי עם המציאות המתנגת לי. בבחינת הכה במקל... אחר כך חשבתי שגם הוא לא חוטא רק חולה. "אוהבים אותו".

בנסיון לתת לעצמי את המקום שלי חזרה בחיים, פשוט חשבתי הרהורי אמונה. וכי צנחתי לתוכנית סתאם? במקרה? פוקס? האם לא היה זה אלוקים ששתל אותי בדרך החלמה זו?

מותר שיהיה חילוקי דעות בין רבנים. תמיד בהיסטוריה רב אחד אמר שחסידות זה הלב והשני אמר שזה מזכיר נצרות... ומזכיר שבתאות...
אגב למי שנחשף טיפה למסיונריות, אין מצב שיש כאן מגע נוצרי בלי הקשקושים על ישו. ואם הספרות "כולה" נקיה מישו ומסיפורי נביאים אזי זב בטוח לי שאין כאן טיפת נצרות.

ואלוקים כפ שאני מבין אותו? ובכן, הוא בכלל שלנו.

כל מי שטעם את הסנטימטר הראשון של הספרות יודע שכיום aa sa מנותקים לגמרי מכל תפיסה דתית. והם רעיונות רוחניים בלבד.מה שקנה את האמון שלי בתוכנית זה שאין שום מסר נסתר על הכבוד והכסף שצריך לתת לבאבא גורו כדי להחלים.

מה נשאר? מבחן התוצאה.
האם התקרבתי לאלוקים בעקבות התכנית? כן.
האם התוכנית שומרת עלי נקי? כן.
האם עבודת המידות שלי השתפרה? כן.
האם אני בעל/אבא/בן/חבר יותר טוב?  כן.
האם אני נהנה בחיים ומחובר לעצמי? כן.

האם אני חייב להכניס את ראשי בתוך מחלוקת רבנים ושיטות עקרוניות פילוסופיות אידאולוגיות? לא.

נקודת מחשבה לסיום.
לתוכנית יש שני רמות. הרמה המעשית - צעידה עם ספונסר פעולות ההחלמה.
ומישור תיאורתי עיוני פסיכולוגי פילוסופי תיאולוגי. האם אני עצמי מסכים עם כל האידיאולוגיות של הספרות? לא יודע. ובכלל לא משנה.
אנחנו בתוכנית עבודה ולא בתוכנית ידע והבנה.
לכן כל דברי רבנים שלא צעדו בפועל אלא "חקרו" את הנושא, עבורי אנחנו בכלל לא מדברים על אותו מוצר. זו לא אותה תוכנית.

ואולי בתוך ליבם הם יודעים שזו הדרך למכורים. אך מפחדים שזה יהיה טרנד מודרני? אני יכול להבין את החשש שהמוני בחורי ישראל לא מכורים, לא צועדים, חסרי ספונסר, נטולי קרקעית, בשיא כוחם ופריחתם, ימלמלו לעצמם אני חסר אונים וימשיכו לישון עד 12...
רק אנחנו המכורים בעלי הכאב הצועדים בדרך הסלולה ועם המסורות! יכולים לנתב נכון את הפעולות מתוך המניעים הנכונים ביחד עם הדרכה צמודה.

ולסיום, תודה רבה אבא. אותך מצאתי עוד לפני התכנית.
אבל את עצמי מצאתי לראשונה כאן.

תודה נתן במתנה והושיעה נא על התגובות המועילות.
לא ידעתי שפגעתי פה לאנשים בעצב כ"כ רגיש...
צעד 9...

רוצה בתשובה,

לא כל מי שמביא את דבריו של רב כזה או אחר שמתנגד לתוכנית 12 הצעדים, פוגע במי שצועד בה.
השאלה היא איך מביאים את הדברים ומה המניע.

וד"א דבר נוסף למדתי כאן: לא כל מי שעושים עליו צעד 4, צריך לעשות צעד 9 על האדם שנפגע.

כל שבת תשובה וכל שבת הגדול רב השכונה אצלנו דורש את דרשתו המרכזית וכל פעם מחדש מדבר על "סכנות הטכנולוגיה".
האם אי פעם נפגעתי מדבריו?
ממש לא.
אני יודע שהוא מדבר לאלו שלא מכורים.
רק השתעשעתי במחשבה האם הרב יידע על התוכנית ועל כמה חברים בשכונתו שכבר מחלימים בזכותה (אני ספרתי 5-6), האם דרשתו תשתנה?

א. אם הרב טאו רוצה לפרסם משהו הוא מפרסם אותם בעצמו ולא על-ידי 'רבנים מקרב הציונות הדתית'.
ב. במקרה אני עובר בימים אלה על מאמר של הרב טאו, שנערך משכתוב שיעור(ים) שלו ע"י (הרב) נתנאל אלישיב. למעלה מ-20 עמודים הרב עומל שם להסביר 'סתירה' כביכול בספר מסילת ישרים, שאומר בפרק א' כי מגמתו של האדם הוא בעולם הבא, אך בפרק י"ט כותב שמעלת החסיד היא 'עילוי כבודו של מקום' ו'טובת הדור' (= מעלת העולם הזה). הרב יוצא שם כנגד מי מתלמידי הרב קוק שחושב לדלג על פרק א', וישר לדבר על עילויו של מקום וטובת הדור. לדבריו: אי אפשר להגיע למעלת החסיד מבלי להכיר באפסות העולם הזה.
זה רק מקור אחד, שמעתי את הרעיון הזה מפיו עשרות פעמים. איש (מלבד הרב עצמו) לא יכול לשכנע אותי כי הרב טאו מתנגד לצעד I, שרק לאחריו מגיעים צעדים 2 ו-3.
אך מנגד - איש לא יכול להכחיש כי התכנית צמחה במשולש פסיכיאטרים - מכורים - כמרים, וזה בא לידי ביטוי בקבוצות ביום-יום (כך אני מרגיש), וכן בספר הגדול ("עליך לפעול כ'שומרוני הטוב'", עמ' 44 בקובץ וורד שהפורום מפיץ).

זו המציאות, והיא מורכבת, ו-"קבלה היא התשובה לכל הבעיות שלי כיום", לא לטאטא את הנושא מתחת לשטיח ולקוות שהוא יעלם.
אישית - נושא זה טורד את מנוחתי ומפריע לי להתמסר לתכנית (תחושה לא מוגדרת שמלווה אותי זמן רב לפני ששמעתי את הציטוטים מהרב טאו).

אני לא פגוע מהרב טאו, ומרגיש שמחובתי, כמי שמתימר לראות אותו כרבי, לברר את הנושא עד תום.
אם נוצרים ביררו לעצמם החלמה בכנסיות, אין סיבה שאנו לא נקבל החלמה נעלה יותר בבתי המדרש.

מתפלל לשפיות שתאפשר כניסה למסע הזה...

שלום חבר יקר, לצערי אני מכיר מקרוב את הנושא.
חבר תוכנית שלומד בישיבתו של הרב טאו נמצא עימי בקשר קרוב.
לידיעתך, גם הרב גינצבורג מתנגד מאוד לתוכנית. מסיבות קרובות.
הרב'ה מלובביץ' הרב אבינר, הרב יהושוע שפירא, הרב טוורסקי ועוד מספר רב של רבנים תומכים ומחזקים.
אך לא בספירת רבנים עסקינן.
את היחס לנצרות יש לברר, כמובן, אך בעיני, כמכור, השאלה היא אחרת, השאלה היא מה מוציא אותי מהגיהנום.
אעיר בקצרה, שחוקרים שמומחים לר' נחמן מברסלב טוענים שהוא גם כן קרוב מאוד לנצרות בתפיסותיו היסודיות בתחומים רבים, אז מה זה אומר? אתן לך להחליט האם להפסיק ללמוד את תורתו. אני חסיד של כל רב שמחליט לתמוך בצעדים. אין לי ברירה.
הרבה פעמים אנו אוהבים לדבר על שורש נשמה, שורש הנשמה שלי הוא להיות מכור, לצורך העניין אני חסיד צעדים. אם יש לי אדמור, אני איתו. אדמור שחולק עליו, לאלוהים פתרונים, לא נכנס למאבקים האלה בין גדולי ישראל. 

בהערה מוסגרת אעיר כי מומחים יודעי דבר אומרים שהרבה מן הפסיכולוגיה צמחה בהשפעות נוצריות סמויות וגלויות. האם בגלל זה לא ללכת לטיפול פסיכולוגי? אתן לך להכריע בעצמך.

בהערכה ובצער על הבירור שאתה מתעתד לעשות, מקווה שתצליח לעבור אותו מחובר לאלוקים
נתן במתנה

רק את זה אני מבקש לעשות, וחלילה חלילה חלילה לא להתווכח (למרות שכמכור יש לי הנטיה לעשות את זה...) ולא להתריס בפני אף אחד.

יש מקורות בקבצים בהם שם הרב קוק זצ"ל את תורת החסידות בסירה אחת עם הנצרות. ועדיין, לפי העדויות ספרי ר' צדוק והשפת-אמת לא משו משולחנו. לא מובן? כנראה שיש לנו עוד מה ללמוד. יש ממי.

אני לא מרגיש כך, לא מאמין בזה, ועדיין מאובחן כמכור. ימים שלמים העברתי באוננות חוזרת ונשנית, עשרות פעמים ביום. לא פיתחתי כישורים חברתיים, לא לימודיים ומקצועיים, שבועות על-גבי שבועות שכבתי במיטה ואוננתי, שנים לא האמנתי ביכולת שלי להגיע לשום דבר מלבד זה, בשיא המחלה קיוויתי למות, פקחתי עיניים בבוקר ושאלתי למה?!!!!
עבורי ההחלמה החלה בישיבה, ותקווה אמיתית קיבלתי לאחר שלמדתי את הספר 'אשיב ממצולות' של הרב יהושוע. ל-SA הגעתי עם 7 חודשי נקיות, ורצון להעמיק את ההחלמה.
הקב"ה שולח מחלות לעולם, ושולח גם רפואות. הוא גם מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה Built-In בתוך מהלך הזמנים - אבינו שבשמיים מטהר את ישראל.
אינני יודע מהו שורש נשמתי, אך אם אתה צודק, ויש לנו שורש נשמה דומה, הרי ששורש הנשמה הזה הוא של מחלים.
כתבת על יחס לנצרות? לעניות הבנתי זהו עצם העניין: האם המחלה היא מצב בו אני נמצא, וממנו אני אמור להתעלות, להתרומם, להתקדם? (אך לחלוטין חסר אונים מול חוסר היכולת לתפקד בשל המחלה, שלא לומר להתקדם ולהתעלות).
או שכל ההתעלות שלי לא תשנה את המצב: אני חולה, וגם אם התגברתי על פגמי האופי, למעשה אני לא משתנה ולא הולך לשום מקום. לעניות הבנתי זו תפישה נוצרית, ומוטב לי להמשיך לאונן מאשר לשאוב ממנה החלמה.
שם אולי אני נמצא היום, עם 10 ימי נקיון, ומתחנן ליום נקי נוסף.


פסיכולוגיה אינה תכנית רוחנית לקשר עם אלוק', 12 הצעדים הן כן.

כמו שראשוני AA פנו אל הכח העליון הקרוב למקום מגוריהם. כך אני מבקש לפנות אל הכח העליון הקרוב למקום מגוריי, כאן בארץ ישראל.

אני לא מחפש ויכוח, אנא קבלו אותי בענווה, כפי שאני, מקווה אל ד

אוהב וצריך אתכם!

לי יותר קל לנסח: שורש הנשמה שלי הוא להיות מחובר חיבור טוטאלי. שגיתי והלכתי לחיבור טוטאלי עם התאווה. התכנית עוזרת לי להיות מחובר את החיבור הטוטאלי האמיתי היחיד - חיבור עם ה'.
(כלומר לנסח על דרך החיובי ולא ההיפך)

דוקטור, ניסוח יפהפה.
תודה

1. כתוב בחובות הלבבות (אולי אחרי זה אני יוסיף את לשונו המדיוק)
שלעתיד לבוא יענישו אותנו למה למדנו מהגויים הדברים הלא טובים, והדברים הטובים לא למדנו מהם.
2. לפי ידע שלי מכמה וכמה רבנים שהם מפחדים מ......... וכמו שכתב הושיעה נא,


אני באופן אישי אחרי שנודע לי שאני מכור, והלכתי לקבוצות כשלושה חודשים והתחלתי להכיר את עצמי ואת בעיות, הלכתי להתייעץ עם הרב שלי, ולקחת ממנו אישור,
כל החיים עשיתי מה שרציתי, ובתכנית למדתי שיש סדר לעולם, "משה קיבל תורה מסיני וכו'" כל דבר בחייך אתה שואל את הרב שלך,
ולכן חברים יקרים מי שמרגיש מבולבל בנושא הזה, בגלל זה יש היום רבנים, ולא רק כשעושים שידוכים או עיסקאות שואלים אותם, גם לדברים גורליים כאלו שואלים אותם. (אנונימיות מובטחת)