הפסוק צרו צעדנו מלכת ברחובותינו מקבל משמעות עצומה בימים אלו, עבורי בכל אופן.
הרגשת הרוממות של יום הכיפורים החזיקה מעמד נפלא יומיים, עד שנאלצתי לצאת לקניות.
ולא, אני לא גר בעיר מעורבת, אני גר בעיר חרדית, אבל מה זה חרדית, כולם פה אדוקים וצדיקים [הלוואי].
ורק אז כשהייתי ברמה גבוהה יחסית שמתי לב כמה הראיות האלו של הנשים הכביכול "צנועות" פוגעות בנו.
אני בטוח שהבנתם טוב מאוד למה אני מתכוון.
כמובן לא יעזור לנו להאשים, אנחנו צריכים לעבוד על עצמנו.

ותודה לאלו שקראו את דברי.

אני למדתי שהמפתח נמצא אצלנו, נמצא אצלי, איך אני מסתכל על הסביבה ואיך גם אני מסתכל עליהן.
וכך גם הרוממות שלי.
ודאי שנצרכת המנעות פלוס התבוננות במידת הנעליים שלי פעמים רבות, אבל העיקר מבחינתי הוא הנקודה של איך אני נגש לנושא. לא מזמן קראתי כאן פוסט על לתת ולקחת שנשלח במגזין היומי, שממש עונה ונוגע בנקודה הזאת, איך ללכת ברחוב