בס"ד
לכל אדם מישראל יש מצווה ללמד ולהגיד לבנו "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". פירושים שונים ישנם למשמעות המילים 'בעבור' - 'זה'. האבן עזרא מסביר 'שבעבור' זאת העבודה... הכללית (עבודת השם) עשה לנו ה' אותות והוציאנו ממצרים". כלומר אנחנו לא עושים את "זה" "בגלל" שהוּצאנו ממצרים, ההפך, מטרתו של ה' בהוצאתנו ממצרים היא 'כדי' שנעבוד אותו. רש"י מסביר את "זה" כפסח מצה ומרור - המצוות שבשלן נגאלנו. בגללן. לולא השיעבוד, לא היינו זוכים במצוות אכילת מצה מרור ופסח.
ה"שפת אמת" משלב את שני הפירושים ומפרש שהוצאנו ממצרים "בגלל שנקיים מצוות בעתיד". מצד עצמם בני ישראל במצרים לא היו ראויים להיגאל, אך בגלל שגלוי וידוע לפניו יתברך שעתידים הם לקיים מצוות, הוא הוציאם ממצרים. אשר על כן מצווה האדם ללמד את בנו (ולראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים) שכל קיום מצווה בימינו מאשרר את יציאת מצרים דאז.
לרמב"ן יש כיון אחר; "זה" הוא מה שעומד מולי כעת. בדיוק כמו "זה" קלי ואנווהו. הבורא בכבודו ובעצמו שנראה עליהם בים. ובצורה ברורה – 'זה' הוא הניסים העצומים שעשה ה' ביציאת מצרים. והנפלאות הרבות שהתרחשו עימנו שם הם 'בעבור' – בשביל, ללמדנו את מטרת קיום העולם (כדאי לראות את הדברים המיוחדים בפנים)
"ולפיכך אמרו (אבות פ"ב) הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה שכולן חמודות וחביבות מאד, שבכל שעה אדם מודה בהן לאלוקיו. וכוונת כל המצות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה. ואין א'ל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו. ומן הניסים הגדולים המפורסמים, אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה. שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים. אין בהם טבע ומנהגו של עולם"..
התרגשתי מאוד מדבריו. הרגשתי שהוא פונה אלי – כול 'זה', מה שקרה לך בעבר - השיעבוד שלך – ומה שקורה לך היום – השיחרור מהעבדות – הוא 'בעבור' שתדע שאתה נס. אין גרם אחד של טבע במציאות חייך. ה-כ-ל נס! והאמת, מתאים לי. הרי אני זועק את זה כבר תשע שנים חמישה חודשים וחמישה ימים...
כשנתקלתי בדברי האור החיים בכלל חייכתי:
"אולי שרמז בתיבת 'זה' י"ב המצוות הרשומים בחג הפסח. פסח מצה ומרור, והגדה, וז' ימי החג, וקידוש יום א' ב', הרי י"ב כמספר ז'ה"..
אני מכיר עוד י"ב... ומעתה אומר בפה מלא; "בעבור ז"ה הוציאני אבאל'ה ממצריים הפרטית שלי...