שלום חברים,

קראתי את הדיון כולו, וברשותכם אדלג עליו ואתמקד בנושאים העיקריים של פותח השרשור: טיפול קונגטיבי-התנהגותי במכורים לתאווה, וכן בנושא המשני - האם זה בסתירה לשיטת 12 הצעדים.

ראשית כל, יש צורך להבין מהי בכלל השיטה. אז בקצרה, ישנן שבע גישות שונות בפסיכולוגיה המודרנית, שתיים מתוכן ידועות בשמות הגישה הביהוויוריסטית (התנהגותית) והגישה הקוגנטיבית. בזמנו היו אלו שתי גישות נפרדות, כשכל אחת מהן הציעה טיפול נפרד, ובשנים האחרונות צמח סוג טיפול חדש שהוא שילוב של שתי הגישות. עצם השילוב של שתי השיטות האלו שהן שונות והפוכות במהותן, מוכיח שהדברים שנכתבו כאן כאילו שיטה אחת בפסיכולוגיה היא "מתנגשת" עם שיטה אחרת - מופרכים מיסודם.

בכלל, כל פסיכולוג בימינו, כאשר הוא נדרש לטיפול בהפרעה נפשית כזו או אחרת, משלב מכל הגישות הפסיכולוגיות, ולא נותן מענה מצומצם מנוקדת מבט אחת. לדוגמא: אדם שיגיע לטיפול בגלל דיכאון קשה, יקבל בדרך כלל טיפול מקיף שכולל גם טיפול תרופתי (בהסתמך על הגישה הביולוגית), גם טיפול התנהגותי וגם טיפול קוגנטיבי, ובמקרים מסויימים גם טיפול חברתי-תרבותי. אגב, זה נכון גם לגבי טיפול בהפרעת טורדנות-כפייתית, שהיא הפרעה מאוד נפוצה, והמחקרים טוענים כי 1.6% מכלל הבוגרים בארה"ב סובלים ממנה.

אגב, בתיאור השיטה דלעיל, מופיע רק החלק הקוגנטיבי ואין שום איזכור לחלק ההתנהגותי (האות B בשם השיטה), וממילא מצביע על תיאור חלקי של התהליך. אם ניקח כדוגמא הפרעת חרדה, אז הגישה ההתנהגותית תטען שהדיכאון הוא תוצר של התנהגות הסביבה שלא מעניקה מספיק חיזוקים חיוביים לאדם הסובל, והגישה הקונגטיבית תחפש את המערך של האמונות או ההסברים שבהם האדם מאמין והם הגורמים לו לחזור שוב לאותו מקום.

היום בכל מוסד גמילה רציני בעולם, הקבוצות של הצעדים הם מרכז הטיפול, ובמקביל כמעט כל מוסד יציע גם טיפול של CBT, כיון שברור שאפשר לשלב את שניהם, למרות "הסתירה לכאורה" שבהם. הרי גם מי שהולך לצעדים מחפש את ה"סיבות ותנאים" (צעד 4) שהובילו להתמכרות, שזה בדיוק השיטה ההתנהגותית, וברור שמי שהולך לצעדים מחפש דרכים לשנות את דרך החשיבה שלו שזה בדיוק הגישה הקוגנטיבית. ההבדל היחיד הוא האם אני מאמין שיש לי שליטה מלאה או לא, וזה דבר שאפשר בקלות לחיות איתו בשלום.

מה בכל זאת מפריע לי בפוסט הזה? אנסה להסביר, בתקווה שאני לא פוגע באף אחד. כפי שכל אחד מבין, אלוקים לא המציא דרך אחת לטיפול בסרטן, ורופא שיטען שרק הדרך שלו נכונה - הוא הזוי. אבל כדי לכתוב על דרך שהיא "עובדת במאה אחוז", אני חושב שצריך להיות הרבה הרבה נסיון (וגם אז לא נראה לי שיש מישהו שיכול לכתוב דבר כזה, כי אני לא מאמין שיש איזה שהיא דרך בעולם שאלוקים נתן לה מאה אחוזי הצלחה).

מנחם, פרק הזמן עליו אתה מדבר הוא קצר מאוד כדי לבוא ולחלק ציונים לדרך (כל דרך שהיא). כאשר אני הגעתי לכאן לפורום והייתי נקי חודש וחצי, רעדתי כשכתבתי על ההצלחה של הצעדים כי נורא פחדתי שזה לא אמיתי או שמה שעבד עבורי לא יעבוד עבור אחרים. לא יצאתי בהכרזות בומבסטיות על מאה אחוזי הצלחה. רק כאשר החלו הקבוצות הטלפוניות והניסים התרחשו באופן סיטוני - זה נתן לי את הביטחון לכתוב שאכן יש דרך שעובדת. מחקרים לא נערכים על פרט בודד, וכדי להעריך הצלחה של דרך או שיטה יש צורך בהרבה יותר זמן, וגם בהרבה יותר מידע סטטיסטי על מספרים. אחת השאלות שנכונות לשאול לגבי כל מחקר פסיכולוגי הוא "בהשוואה למה?", דהיינו: כאשר אני אומר שהצעדים יש להם "אחוזי הצלחה גבוהים", השאלה אחוזי הצלחה גבוהים יחסית למה? לכן, בהסתמך על סיפור אחד (מרשים ככל שיהיה) קשה ללמוד מה זה אומר לגבי הכלל כולו.

ומכאן להערה שכבר כתבתי בפוסט הקודם שלך. קשה עד בלתי אפשרי לדעת כיצד טיפול כזה היה מצליח באם לא היה מגיע אחרי חשיפה לדרך הצעדים. הרעיונות הבסיסיים של השינוי הנדרש, חיים רוחניים, שיתוף, קבלה וכן הלאה - הם דבר שכמעט בלי ספק יש לו אחוזים משמעותיים בהצלחה של כל טיפול נפשי בכל הפרעה נפשית. לכן, לספר כעת "יש לי דרך שעובדת" זה בעצם רק חצי סיפור. יתכן מאוד שהסיפור המלא הוא: "התחלתי בצעדים, רכשתי רעיונות שסייעו לי להמשיך בהצלחה בטיפול התנהגותי-קוגנטיבי".

תודה זלמן,
תודה על התשובה הברורה [כמו תמיד,,]
ועוד יותר תודה,שזו היתה תשובה ברורה ויסודית ועם זאת לא מתלהמת בכלל והיא לא תגרום בעז"ה לתגובות נגד שסתם יפריעו לאווירה הנעימה והמקבלת כאן.

בהצלחה לכולנו חברים,

תודה רבה מנחם

היה לי לתועלת לקרוא. ואני שמח לשמוע שטוב לך. בדיוק כפי... 

אין ספק שהפוסט שלך הזה תרם גם הוא  ליופי של הפורום ולגיוון.
אני מרגיש שבצעדים 4 ו6 אני עובר משהו דומה למה שתיארת.

כיום, כשאני מפוכח, אני מזהה מנגנון של התנהגות. ולפעמים יש לי את הבחירה להחליף מנגנון. ולא רק להישאר באותו מנגנון ולהילחם בהתנהגות הנובעת.

תודה רבה
אוהבים אותך

מאחל לך רק טוב,
ותמשיך לכתוב לנו כאן

הושיעה נא

"בור ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן".
כל תגובה והערה שלי כרגע על הדברים שנכתבו תכניס אותי לקטגוריה של של אלו העוברים על כלל זה. אז וידום אהרן.

גילוי נאות - אין לי שום אינטרס לכתוב פה מעבר לרצון שהיה לי לשתף חברים במשהו שיכול לעזור אולי גם להם, בבחינת משיב טובה על הטובה שנעשתה לי פה.

מתי שהוא אני מניח שאני יעלה פה פוסט מפורט ומנוסח על תרגילי החשיבה שעזרו לי ואם חברים ירצו לנסותם וישתפו את חוויותיהם, אוכל להעריך אם יש משהו בשיטה הזו. עד אז באמת כל הדיונים אולי מיותרים.

מנחם,

בעיקרון העדפתי שלא להתייחס לנושא הספיצפי של טיפול קוגנטיבי, אבל מכיון שהעלת את זה, אז ברשותך רק הערה או שתיים. אתה מציין "תרגילי חשיבה", שעוזרים לך להתמודד עם התאווה. כאן באמת ראוי לציין למה שכתב כבר אסירותודה למעלה יותר, על ההבדל בין OCD (הפרעת טורדניות-כפייתית) לבין התמכרות, ואנסה להרחיב קצת ממה שאני מבין בנושא (כמובן שאני לא מוסמך ויש לקחת אותם - כמו כל דבר אחר שנכתב כאן - בערבון מוגבל).

ההפרעה המדוברת היא הפרעה שמרכזה הוא המחשבות האובסיסיביות (טורדניות), ואילו המעשה הכפייתי נועד בעיקר לשחרר את הלחץ שגורמות המחשבות. דוגמא: אדם הסובל ממחשבות אובסיסיות לגבי כך שידיו מלוכלכות, לא מצליח להפסיק את המחשבה על כך, עד שהוא קם ושוטף ידיים. למעשה אין לו שום צורך בשטיפת ידיים, והוא עושה את המעשה (הכפייתי) כדי שיוכל להשתחרר מהמחשבות (האובססיביות) שלא נותנות לו מנוח.

לכן, שיטת CBT (טיפול קונגטיבי-התנהגותי) מציעה תרגילי מחשבה שלמעשה גורמים לכך שלא יהיה צורך במעשה הכפייתי, כאשר האדם לומד דרכים אחרות להתמודד עם המחשבות הטורדניות.

לעומת זאת, אצלי כמכור, פעמים רבות הבעיה לא המחשבות שקודם לכן. או במילים אחרות: לא השתמשתי בתאווה כדי להוריד את הלחץ הפנימי. לפעמים זה אכן היה כך, אבל פעמים רבות המעשה עצמו היה המטרה, ולא רק אמצעי לפירוק המתח הנגרם כתוצאה ממחשבות טורדניות.

וכיון דאתינן להכי, אני לא מתאפק מלהשחיל הערה קטנה שלא קשורה בכלל לנושא הנידון. הרבה פעמים אנחנו חוזרים לנושא של מקורות התכנית של 12 הצעדים, והאם זה עולה בקנה אחד עם היהדות. התלונות מתחלקות לשני סוגים: א. תכני התכנית - האם הכל מסתדר עם הצעדים. ב. מקורות התכנית - שאינם מהיהדות. על החלק הראשון אין חולק, שכל מי שלמד את התכנית יודע שהכל מסתדר עם היהדות במאה אחוז, ואין אף אחד מתוך שתיים עשרה הצעדים שלא מופיע במפורש ביהדות, מאות ואלפי שנים לפני שנכתב בספר הגדול.

מה שנותר הוא הבעיה מכך שהתכנית הגיע מגויים, והרוח שלה לא מתאימה לכאורה עם היהדות. מעניין שזה לא מפריע לאף אחד כאשר מגיעים לדון בשיטת CBT, למרות שהיא לא נולדה בבני ברק או בירושלים, אלא על ידי גויים אתאיסטים גמורים, וכל הבסיס שלה (שתי הגישות הן הקונגטיבית והן ההתנהגותית) הוא בסיס שלא מסתדר בכלל עם התורה. למשל הגישה ההתנהגותית (הידועה בשם הגישה הביהוויוריסטית) היא גישה שהומצאה על ידי ג'ון ווטסון ולאחר מכן הורחבה על ידי ב.פ. סקינר, שניהם גויים שבנו את כל השיטה על סמך ההנחה שמותר האדם מן הבהמה אין, ולכן כמעט כל המחקרים שלהם נערכו על בעלי  חיים, ומהם הם למדו את כל התורה של ההתנהגות.

מעניין למה לא מפריע לאף אחד להשתמש במושגים כמו "חיזוק חיובי" או "חיזוק שלילי", למרות שזה לא הגיע מהגמרא ומהיהדות אלא משני גויים שלמדו את זה מיונים וחולדות...

לי התשובה דווקא די ברורה. מפחיד את האנשים לקבל את העיקרון (שהרמח"ל ורבי נחמן מברסלב דווקא מאוד פיתחו, ובמידה מסוימת, אפילו גם הרמב"ם), שאלוקים מתגלה ו"מדבר" בעולם לא רק דרך התורה, אלא גם באופנים אחרים.

ויתירה מזו, יש כאן אמירה מלחיצה שבעתיים, עבור אנשים רבים, שהיא אגב מאוד נכונה בעיניי: במקרים רבים, בלי אותה "דרך ארץ שקדמה לתורה", אין לאנשים רבים חיי תורה אמיתיים כלל וכלל, אלא חיים רוחניים עקומים ביותר. בבחינת "כל האומר אין לו אלא תורה, אפילו תורה אין לו". ופוק חזי מאי עמא דבר... :-\

למרבה הצער, כשהגוף שלי צריך טיפול דומה לזה של בעלי חיים, קל יותר לאותם אנשים לעכל זאת, מאשר כשהנפש שלי צריכה טיפול דומה לזה של גויים... קל יותר לאותם אנשים להזדהות עם מכנה משותף שקיים בינם לבין בעלי חיים, מאשר להזדהות עם מכנה משותף שקיים בינם לבין גויים. (שלא אובן שלא כהלכה: אינני בא לטשטש את ההבדל בין יהודי לגוי. אני בא לומר שיש מכנה משותף דומה בתחומים מסוימים).

אני אישית מכיר מגזר מסוים, שבו האדמו"ר מעדיף  כיוון של תרופות פסיכיאטריות כימיות לכל בעיה שהיא, כדי שלא להיזקק חלילה לשיטות פסיכולוגיות של גויים... בעיניי זה פשוט הזוי, אבל...

במהלך שיטוטיי האינסופיים במרחבי הפורום, מצאתי חתיכת נוסטלגיה שקצת קשורה לדיון הזה...