אחד משירי הילדים לחנוכה, כולל הודאה "על הניסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים", במקום "על הניסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו". והדבר אינו מקרי.

שיר זה הינו חוליה בשרשרת ארוכה של שירים, שנכתבו בתקופה שקדמה להקמת המדינה. שירים העושים שימוש בפרפרזה (ציטוט לא מדויק) על משפטים מן המקורות, שירים שנועדו לפאר ולהלל את עם ישראל ולהאדיר את כוחו וגבורתו, במקום את ריבון העולמים, שאותו הם משאירים במוצהר מחוץ לתמונה... (עוד שיר כזה לחנוכה הוא: "מי ימלל גבורות ישראל" במקום "מי ימלל גבורות ה'").

במרוצת הדורות, כמה גננות צדקניות, שנקעה נפשם מהמסר הכפרני של השיר, החליפו את המילים, והילדים בגניהן שרו בקול צלול (למרות האילוץ הקל של המנגינה, אשר במחשבה שנייה סייע להדגשת השינוי): "על הניסים ועל הנפלאות אשר עשה ה' למכבים". (ואצל הגננות הספרותיות יותר: "חולל ה' למכבים"...).


האם אדם יכול לחולל נס?

"חס ושלום! בשום פנים ואופן לא! זוהי כפירה מוחלטת! איך אתה מעז להעלות בכלל אפשרות כזו?!" טוב, זו התגובה האינסטינקטיבית שלי...

כמדומני שהתשובה בשבילי היום לשאלה זו היא מורכבת יותר. נכון, אני לא יכול לחולל ניסים. רק בורא העולם ומנהיגו יכול לעשות זאת, אבל יחד עם זאת אני בהחלט יכול לעשות דברים רבים כדי לאפשר לנס הזה לקרות.

במילים אחרות, אני לא יכול לחולל נס, אבל אני יכול לגרום לו להתחולל, או לכל הפחות להגביר מאוד את הסיכויים שהוא יתחולל.


לפני שהגעתי לתכנית 12 הצעדים, קראתי עליה באיזה שהוא עלון שבת. זה היה נשמע לי מטומטם לגמרי. "מה? להאמין שזה תלוי רק בה' אם אצרוך תאווה או לא? הרי אם אאמין בכך אפרוץ את כל הגבולות כולם ואתרסק לגמרי! בעצם, במחשבה שנייה, הלוואי ואשתי תאמין בזה, זה יכול להיות ממש משחרר לקבל לגיטימציה לעשות כל דבר...".

שנתיים מאוחר יותר, הייתי מספיק נואש כדי לנסות את המוצע באתר "שמור עיניך", חרף זה שהוא הצטייר בעיניי כצר אופקים וכמציע עוד משהו תורני שלא יחדש לי שום דבר (באמת ובתמים לא האמנתי שמישהו יכול ללמד אותי משהו שאני לא יודע. הבעייה שלי לא הייתה ידע, יכולתי להעביר שיעור מצוין ומחזק בכל נושא. הבעייה שלי הייתה חוסר יכולת לעשות את מה שאני יודע שעליי לעשות).

כאשר התחלתי להכיר את התכנית מבפנים, במקום להיות ניזון משמועות, התחלתי להבין שהדברים הם מורכבים יותר. זו אמנם תכנית פשוטה, אך תכנית עמוקה. גיליתי שכניעה היא פעולה אקטיבית, ולא רק חוסר מעש. גיליתי שגם אם אלוקים הוא היחיד שיכול להשאיר אותי נקי, זה לא אומר שאין לי עבודה רבה כדי לאפשר לנס הזה לקרות. 12 הצעדים בשבילי היא ממש לא תכנית פסיבית. מדובר בתכנית של פעולות מעשיות.


אז נכון, ה' הוא שעשה את הניסים והנפלאות למכבים, אבל גם המכבים חוללו אותם, במובן הזה שפעלו במסירות נפש שאפשרה לנס הזה לקרות.
ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.
עכשיו נשאר רק לראות איך משלבים יחד את שני העקרונות בשיר אחד...
לא, לא בגני הילדים. במנגינת חיי היום יום...

"בלי אלוקים - אני לא יכול, בלעדיי - אלוקים לא יעשה" (הספר הלבן, עמ' 96).

התחברתי.

תודה.
הזכיר לי את הווארט לגבי בתיה שהתארכה לה היד.
אפשר להגיד שהיא חוללה נס? ממש לא. בדרך הטבע היא לא הייתה מגיעה לתיבה.
אבל היא כן שלחה את היד. עשתה את מה שביכולתה.
וה' עושה את השאר.
כמאמר דוד המלך,
"גול על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה"

יפה ומחכים,
תודה.

אהבתי
קשר מדהים בין החג למצב
ומאוד התחברתי
תודה

יפה מאוד

אהבתי

שלא יהיה אי הבנה ,שכונת מחברי השיר היא כפירה של כוחי ועוצם ידי במלוא מובן המילה. ואילו מה שאתה מתכון במשמעות השיר זהו ההפך הגמור .זה פעולה אקטיבית של שלילה מוחלטת של כוחי ועוצם ידי. מקווה שהבנתי אותך נכון

תודה חברים על התגובות.

יצחק אברהם כתב:


לא יודע אם לקרוא לזה שהבנת אותי...
חידשת לי נקודה שלא חשבתי עליה. תודה על ההגדרה.

טהרני היקר אני מאוד מעריך אותך ואני לומד ממך הרבה על דרך ההחלמה בתוכנית תודה רבה על כל השירות!! טוב אז אני יודע שתצאו עלי אך סליחה אני חושב שיש כאן מסרים שאינם קשורים לתוכנית ושיש כאן ציבורים שקוראים את המאמר ומתוך כך אומרים שיש כאן גישה בתוכנית לכיוון מסויים ובכך ימנעו מן ההחלמה. כל האמירות על כפירות מכוונות בשירים וכו' קצת לא במקום. אז כן אני לא חושב שזה גאווה וכפירה ואני שר בחנוכה אשר חוללו המכבים ולא כל מיני וורטים וחידושים שגננות שמנסות להיות יראות שמים עושות כי בלעדי המכבים אין כלום כמו שכתוב בסוף המאמר.
אז כן יש מצווה לומר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה אך באותו זמן וזכרת כי ה' הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. ה' הוא היחיד שיכול לתת לי כח אך אם אני לא אעשה אז לא יהיה כלום.
ולכן הרב צבי יהודה היה מביא כיסא והיה יושב וצופה בשמש החמה במצעדים של צה"ל שמציגים את עוצמתנו שמבחינתו היא מאת ה' אך אנחנו עשינו זאת.
ברור לי שזו תפיסה מורכבת והרבה אנשים מרימים גבה על מה שאני אומר אך אין מה לעשות צריך לשבת הרבה זמן על מנת להבין את השיטה שפחות או יותר היא הדתית הלאומית. הגיישה החרדתית שאומרת הכל זה רק ה' זה קיצון אחד והגישה החילונית שהכל זה רק אנחנו זה קיצון שני קל מאוד להיות חד גווני אך אני מאמין שזו לא דרך חיים.
בקיצור המשפט בסוף המאמר מהספר הלבן מאוד מסכם בלי ה' אני לא יכול ובלעדי ה' לא יעשה.
אך עם תחילת המאמר אני קצת חולק.
ועכשיו כמו שאני מצפה יקפצו עלי כולם אבל תבדקו דקה האם לא חרגנו קצת מהנושא שלשמו התחברנו כאן.
מקווה שנהיה ממוקדים בהחלמה .
שיהיה לנו עוד יום אחד נקי.

אתה צודק בדבריך (לכל הפחות במידה מסוימת).
מן הראוי להעביר את הדברים לפורום רעיונות, ציטוטים וקישורים, ולא להשאיר אותו בלוח המרכזי, וכך בע"ה אעשה.


באופן כללי, מטרת דברים כגון אלה, היא לחבר עבורי ועבור חברים אחרים שזה "מתחבר להם", את חוויית העבודה הרוחנית שלהם בתוכנית עם הדת היהודית שלהם. אני כבר יודע מניסיוני, שיש חברים שהדת והתכנית מאוד מתחברים עבורם, ויש כאלה שמאוד לא (וגם אצל כל אדם, כמובן, הדבר עשוי להשתנות ולקבל גוון שונה). לכן מדובר בדברים פחות מוחלטים ומחייבים מאשר מאמרים אחרים כאן, ומקומם בפורום רעיונות וכו'.

(בכלל, הקו המנחה כאן, להבנתי, לגבי כל המאמרים הוא, שכל אחד יפרסם דברים שעבדו עבורו באופן מעשי, וכל אחד ייקח את מה שמועיל עבורו למעשה ויניח את מה שלא).


באשר לדבריך, הן באשר למילות השירים, והן באשר לפסוק "כוחי ועוצם ידי", אציע לך לבדוק היטב ובאובייקטיביות את ההיסטוריה ואת מפרשי התורה (גם את "דרשות הר"ן", שאותו בוודאי תצטט, אני מציע שתראה בפנים, ולא תביא את דבריו מפי השמועה). אסתפק בכך, מאחר ואני אדם חולה. אני מאוד אוהב להתווכח ובטוח שאני צודק, גם בנידון דידן, אך הוויכוחים מזיקים לי ומערערים את ההחלמה שלי, שהיא בשורה התחתונה הדבר החשוב לחיים טובים ונכונים עבורי.

בכל אופן, ודאי שאין כאן המקום לערוך דיונים וויכוחים באשר להשקפה הדתית לאומית ו/או החרדית (ואני מאוד מקווה שהביטוי "החרדתית" הוא פליטת מקלדת...)

והעיקר "אתוהב בסופה" - העיקר שבסוף אנחנו מסכימים...

אוהב.
תודה על ההבנה!

מקפיץ לרגל המועד, תרתי משמע