נעליים אחרות
לפני כמה ימים הוחלט סופית שאני זכאי לחלוטין לקבלת-קניית נעליים חדשות, את הקודמות קניתי ממש כשהתחלתי בתוכנית הזאת וב"ה שהם היו מסוג טוב שהחזיק הרבה זמן [במיוחד לאחד כמוני,,]. אוקיי לקחתי את האופניים ודיוושתי במהירות לחנות העודפים הגדולה הממוקמת די קרוב אלינו והחילותי בחיפוש משהוא שיהלום אותי.את מידותי.את רצונותי.את טעמי.את קהילתי. כשהאחרון בא בהדגשה.
עברתי בזמן בו הסתובבתי במקום חוויה יהיו שיקראו לזה חווית קניה ויהיו שיכנו אותה חווית החלמה ואני חושב שהיא פשוט חווית חיים חוויה שכל בן אדם רגיל מרגיש שאותה בלי לשים ליבו למאורע הייחודי אותו עבר.
הקדמה קצרה, גדלתי בצילו של אבא ששלט עלי ובמידה מסויימת על רצונותי על סיגנון חשיבתי ועל סיגנון לבושי, לצערי ניתן לומר שמעולם לא קניתי לעצמי משהוא בו רציתי ולפי טעמי האישי הייתי מולבש-מונעל-ממושקף-מסודר ע"פ רצונותיו-גחמותיו,,, אחרי חתונתי כשהחילותי לחיות לעצמי ראיתי שזה לא מסתכם בלבוש חיצוני בעלמא רק בכלל בהרגשה בסיסית ואנושית שקיימת בכל יצור אנוש שמרגיש וחושב מה הוא רוצה לעצמו ועל גופו. ומה הוא אוהב ומה הוא לא מחבב, אצלי זה פשוט לא קיים.לא מוכר.אולי יותר נכון לומר מודחק.
הגעתי לחנות הגדולה אחרי הנסיעה המשחררת והמהנה [ אחד מהדברים שהספונסר שלי דורש ממני מדי יום כחלק מהפעולה שלי לשלווה אותה אני מבקש מאלוקים], והתחלתי פשוט ליהנות, יצאתי אחרי חצי שעה מהמקום כשכולי אחוז התרגשות והנאה, התביישתי שמזה אני נהנה ואלו המושגים שלי אבל פשוט נהניתי, משהוא בתוכי השתחרר כנראה במהלך הזמן בו אני בתוכנית ובצעדים ולמדתי ליהנות מהחוויה הזו, אחרי השוטטות הראשונית וניסיון ההתאמה למידותי נשארתי עם 2 זוגות אותם רציתי. מהם נהניתי. אליהם התחברתי. האחד התאים יותר לחוג ולסיגנון בהם מתהלכים בו חברי ומכירי והשני קצת פחות,,, לבשתי והתהלכתי, ניסיתי והסתכלתי, והחלטתי. אבל יותר מהכול נהניתי, פשוט, כהנאת הגלידה והשוקולד להרגיש את היכולת לקנות או את הראשון או את השני, אתם מבינים? היכולת לקבל החלטה ע"פ טעמי האישי.
משהוא ממכר היה בחוויה הזו, משהוא מענג, משהוא אנושי. אולי תחליף מסויים [ואמיתי!] להתמכרות בה חייתי.
