זהו, הגיע הרגע הגורלי.
הרגע שדחיתי ודחיתי והדחקתי,
רגע ההחלטה.
אז מה אני עושה עכשיו?
מה להחליט?
במה לבחור?
כ"כ קיוויתי שהזמן יעזור לי,
ייתן לי עוד מידע, עוד תחושה, ברורה,
מה עליי לעשות,
אז לקחתי עוד ממנו ועוד ועוד,
הזמן עבר, וכלום,
לא עזר בכלום,
עדיין אין לי מושג מה נכון לעשות,
להציע לה נישואין, או לא?
אין לי שמץ של קמצוץ של מושג מה לעשות?
זה לא שאין לי רגש כלפיה, להיפך יש ויש,
אבל יש כ"כ הרבה חששות, ופחדים, וידיעה שהולך להיות לא קל ביחד לפעמים,
נכון אומרים שהפכים משלימים,
אבל זה רק כשהם מעוניינים להשלים, לרומם,
לתת למים חמימות נעימה,
ולתת לאש מסגרת יציבה,
אבל אם חלילה יחליטו להתעמת,
לשפוך על השני את כל העצמה החבויה,
יגלו ששניהם מכבים/שורפים את הצד שכנגדו.
מה עושים?
נכנסתי לראש ישיבתי ושטחתי בפניו את התלבטויותיי,
הוא הקשיב, חייך, ואמר לי - אתה מהאלה שנכנסים לחתונה ברוורס..
ראית כבר את החנייה, אבל המשכת עוד טיפה לנסוע,
זהו, תעשה רוורס,
אם לא, תיזהר, יש לי בבית מטאטא גדול..
הוסיף בחיוך שובב של סבא טוב.
לאחר זמן שמעתי ממנו שאמר:
"בחורים באים אליי עם שאלות,
חושבים שיש לי 'רוח-הקויידש',
ואני עונה להם,
לא כי יש לי נבואה,
אני מסתכל על העיניים שלהם,
זה מספיק לי כדי להבין לאן הרוח הפנימית שלהם נושבת,
וכך אני עוזר להם להחליט.
כנראה העיניים שלי דיברו, בעצם צעקו.
אני מרגיש שזה זה, אבל מפחד.
מה לעשות רב'ה?
אז הוא עזר לי קצת.
עזר לי להבין, שלפעמים בחיים קופצים למים,
גם כשלא יודעים לשחות.
ומאמינים,
מאמינים שאבא שלנו,
ייקרע לנו את הים.
אם רק נעיז לקפוץ.
אם רק נעיז.