מתוך דרבריו של הרב זצ"ל שבדרון. 

"האנשים ברחוב כמו יצר הרע, מלאים בעיניים, בטענה "זה לא נורא", מסתכלים לכל כיוון אפשרי ובמה שאסור.הוא סיפר את סיפור: "פעם אישתו המודאגת דיווחה לו כי ילד בשם מאירכה שיחק בחצרם ונפגע בראשו ויורד לו דם, הוא ואישתו לקחו את הילד לרופא ובדרך הוא דימם ולראשו מוצמד כנראה סמרטות,
סבתו שראתה אותו ממרחקים, חשבה שזה הילד של הרב ואמרה "השם יעזור... אל תדאגו, זה לא נורא!" עד שהיא התקרבה וראתה שזה המאירכה שלה... בתגובה היא צעקה בקולי קולות, גיוולד!!!, השכנות יצאו הבניינים ליד ואמרו "זה לא נורא!" 
אנשים לא רואים את צרתם, ומרוב הראייה האסורה טובעים עוד יותר בתוך ים התעווה
"
*אי אפשר לגשת ולשפר את המעשים, עד שמפסיקים לראות מראות לא צנועים ומשנים את הגישה והראיה על הדברים (לא מתוך זעקה של רגע, אלא מהבנה).

קישור להרצאה www.kolhalashon.com/New/Media/PlayShiur.aspx?FileName=1401-20000101-013212-%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D.Mp3&ShiurNum=1

תכננתי לזרוק מהבית ארון מאולטר לספרים שהיו למעשה כמה קרשי עץ.
מכיוון שאני היחידי שיכולתי להוציא אותו החוצה, אז החלטתי לפרק אותו לחלקים בכך שאשבור אותו ואוציא חצאי קרשים החוצה.
לקחתי את הפטיש של סבא ז"ל, עלו בי זכרונות, ונזכרתי כשהייתי ילד קטן איך שניגשתי אליו עם משהו קטן ביד שכנראה רציתי לשבור ושמחתי בעודי אומר את זה "סבא אני הצלחתי לשבור את זה!"
סבא ז"ל ענה "כי לשבור/ להרוס זו לא התגעות, גם מפגר יכול לקחת משהו ולשבור" (והחכם יכול לבנות)
התחילו לזלוג לי דמעות מעיניי, יחסתי לזה חשיבות רבה.
גם אם עכשיו אשבור משהו אפילו למטרה שלי, כי צריך אני עדיין ירגיש שטעיתי, והמעשה יקשה לי על חיי,צריך לדעת איך לשבןר והאם זה מרצון לבנות או להרכיב דבר חדש וההבנה, כי זה שאני עכשיו שובר עברה החלאה והבנה נכונה, שאני הולך לעשות משהו שגוי ןשלעולם אזכןר שדברים אלרים אעשה לשצע

כי בסוף תסיימו בתור חזיר גדול, מפוטם ושמן.

ורק אז תקשיב ללב שלך