"וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה".

מה רצה להראות ה' למשה במעמד הסנה? הוא רצה להרשים אותו ח"ו? להוכיח לו שהוא יודע לעשות טריקים וקסמים?

מסביר האדמו"ר מסלונים, שמשה לא האמין שאפשר להוציא את עם ישראל ממצרים. למה? כי מבחינתו הם התערבבו כמעט לגמרי בתוך המצרים, בתוך הטומאה. הכל מסביבם בוער כאש, כוחות הטומאה נאחזים בהם, והם שקועים באש התאוות.

בקיצור, משה הסתכל בעיניים רגילות, חיצוניות, על מה שרואים, על התוצאות, וחשב כמו שהרבה אנשים חושבים (על עצמם ועל אחרים) – שהם מקרה אבוד.

אבל אז הראה לו הקב"ה שהסנה איננו אֻכָּל, שעדיין הם מחזיקים מעמד. הקב"ה גילה לו את סוד כוחם של ישראל, שהם קודש קודשים, ומכאן כוחם העליון הבלתי מנוצח, שאין דבר בעולם שיכול להתגבר עליהם...

שגם אם אתה רואה יהודי וחושב שהוא "אבוד", תחשוב שוב. כי כל יהודי הוא סנה בוער שאיננו אֻכָּל, שגם אם עשה מליון עבירות, והוא רחוק מקדושה, "אש התאווה" שרפה אותו לגמרי, כך נראה מבחוץ לפחות – תדע שזה לא נכון. שמה שאתה רואה הוא בגלל שיש לך רק עיני בשר.

כמה אנשים מתייחסים לעצמם כ"מקרה אבוד"? כמה אנשים מאמינים שהאדם השני הוא רע "באמת"?

הקב"ה נתן למשה רבנו ולנו מתנה גדולה מאוד: אם עלתה בך איזושהי מחשבה רעה, מיואשת על עצמך או על מישהו מישראל – תדע לך – העם זה, וכל אחד מהיחידים שבו – אי אפשר ללכלך את נשמתו המיוחדת, אש התאווה לא תוכל לשרוף אותו לגמרי. יש נקודה בלתי ניתנת לכיבוי, כמו מדורה שנראית כבויה לגמרי, אבל גחל אחד עוד בוער בה ויכול להצית את הכל מחדש.

אתם מאמינים?

עומד האדמו"ר מפיאצסנא, רב ענק ואיש חינוך דגול, לפני כ-70 שנה, בתוך השואה הארורה, רגע לפני שהנאצים ימח שמם רוצחים אותו, כשהם מנסים להשמיד את עם ישראל, בלי לדעת את הסוד הזה, שגם אם יבנו משרפות בכל מטר רבוע בעולם – אי אפשר להשמיד את עם ישראל. שעם ישראל הוא סנה בוער שאיננו אֻכָּל.

הוא עומד שם ואומר לתלמידים שלו כך:

"אם יעלה בלבך שום הרהור רע חס ושלום,

לאמור שכל אלה גדול ורב יותר ממך,

תדע שדברי יצר הרע הם.

כי אפילו כשיעזור ה' לך,

ופי עשרה, גם פי אלפים תעלה,

לא תגיע עוד לקרסולי גדלותך

אשר לך באמת, איש הישראלי.

(הכשרת האברכים פרק יא' עמוד קנה)

רעיון נפלא,
נסך בי כח ותקווה, לגלות שיש סיכוי.
כי יש תקווה לאחריתם, ושבו בנים לגבולם,
תודה רבה וערב טוב ונקי רק להערב.
ישורון_