אתמול נעשה לי נס.

לפני כמה חודשים כששמעתי על אס.אי הגבתי בחשדנות ובספקנות.
עם כל הרצון הטוב לעזור לעצמי, השיטות, ההבטחות, הנדרים, האיומים, הבושות, ההפסקות... עם כל אלה, כשהגיע הרגע
בו דפקה התאווה בדלת ביתי פעם, פעמיים, שלוש... למרות הכל, פתחתי.

בתוך תוכי ידעתי שאני אבוד, במבוכה רבה דמיינתי כיצד אני משתמש עדיין כשאני בגיל 70, בגיל 80.
משהו בי הבין שזו מציאות לא הגיונית אבל לא הייתה לי דרך החוצה.

אני לא מדומיין לחשוב שהחלמתי, ממש לא. אבל אתמול קרה לי משהו שאף פעם לא קרה לי בתקופת שירותי את התאווה.
אתמול היא דפקה פעם, פעמיים, שלוש. אח״כ כמדומני זה היה עם האגרוף, אח״כ אני די בטוח עם כסא, אח״כ היה שקט ואז שמעתי שהיא מנסה לפרוץ את המנעול בעדינות. התרחקתי מהדלת ואז היא נתנה מכה כל כך חזקה שזהו, ההייתי בטוח שהדלת תפול עלי. ואז קרה משהו מעניין, אני ידעתי שהיא בחוץ אבל במקום האלימות היה נדמה לי שהיא מלטפת את הדלת.
אני חושב שבדיוק אז שנינו נרדמנו.
כשהתעוררתי 5 שעות אח״כ, ידעתי שהיא כבר לא שם, פתחתי את הדלת, היא השאירה מכתב - שתי מילים: ״מה קרה?״

אני שואל את עצמי - מה קרה?
לא משהו שאני יכול להסביר, רק אולי שזו הפעם הראשונה שנכנעתי לקב״ה.
כל כך רציתי והייתי צריך את השימוש הזה, הרגשתי שלולא זה אני משתגע, ממש פיקוח נפש.
התפללתי, ביקשתי, התחננתי, התקשרתי לחברים ולספונסר, עשיתי טיול, שמעתי מסר, דיברתי עם אשתי, כתבתי ביומן. 
השתדלתי.

בנוכחותכם, מבקש לומר תודה למלך הגדול והרחמן שלא כילה השגחתו ממני.
א״ת על 34 ימים נקיים ומתוקים

תודה על השיתוף,
אחלה דרך לפתוח תיום

זה עובד... מדהים. 
תודה על השיתוף. 

את הבוקר התחלתי בסימן מלחמה.
אני כועס על שלושה אנשים: אשתי, חבר וקולגה לעבודה.
כל אחד עוקץ אותי במקום אחר.
אני יכול בקלות להביא הסברים משכנעים על כל טעות שלהם כנגדי, וזה מה שניהל אותי עד לפני כמה דקות.

נזכרתי בגמרא שמדברת מה מגדיר אדם כשוטה:
* ישן לבדו בלילה בבית הקברות
* מבזבז את כל כספו
* הולך עם בגדיו קרועים
(נשלף מהזכרון, סליחה אם טעיתי)

הגמרא טוענת שעל כל מקרה ניתן להביא הסבר הגיוני.
אבל עם אדם אחד עושה את שלושת הדברים הללו, משהו עמוק יותר חותר תחת הפעולות המוזרות האלה.

למרות שיש לי הסברים על כל מי שאני כועס עליו, מדוע אני עדיין מרגיש כעס על עצמי?
משהו עמוק יותר חותר תחת הכעסים האלה.

רוצה להתחבר לעולם היום יותר בסלחנות וותרנות ופחות בריכוז עצמי.

תודה על הכנות, 

מכיר את ההסברים האלה, למה זה בסדר שאני כועס על פלוני,,,,
הרבה פעמים מסתתר שם.... "נפגעתי מפלוני"....

כל כך פשוט וכנה. 
החלמתני. 
חיבוק.