שלום לחברי למסע , לאלו שכבר קיבלו כומתה ולאלו שבדרך.
אני לא ניחנתי ביכולת כתיבה והבעה ממש טובים , ולא בשיתוף אנשים בדברים שעוברים עלי אבל אנסה קצת להוציא את אשר על ליבי.
יום ראשון עבר על כוחותינו , יום "די" מוצלח . "די" בגלל שכל אישה שעוברת - קרב. 
בהרבה קרבות ניצחתי , אבל בכמה נחלתי תבוסה.
כיוון שכל היום אני מול מחשב , ויש רגעים פנויים קשה מאוד למלא את הזמן ובד"כ זה מוביל לתבוסה.
אבל מילאתי את הזמן בקריאת המדריכים המעולים ותגובות האנשים בפורומים וזה עזר מאוד.
שמירת העיניים תמיד היה דבר שקשה לי מאוד, אפילו בשנה שהצלחתי לא לצפות בכלום ולא לפגום בברית, העיניים תרו והלב חמד. האשמתי את אישתי שלא האמינה לי אז, אבל האמת כל יציאה החוצה היתה מלווה בעיניים שמחפשות הנאה.
כל יציאה משותפת היתה נגמרת בריב (אפילו כשלא הסתכלתי על נשים אחרות- בראש שלה כן הסתכלתי)
בשנים האחרונות אני ואישתי רבים המון, כל פעם שהאשה נידה, ריב וברוגז עד שהיא טובלת.
יש ביננו ריחוק עז , וכל פעם מותחים את הקפיץ יותר רחוק.
די נמאס

שלום חבר ותתחדש על היומן מסע שלך. 
אתה לא צריך לדעת לכתוב טוב או יפה או משהו כזה. היומן מסע זה כדי לפרוק מהלב ולשתף אותנו כדי שנוכל להיות איתך במסע שלך. לא משנה איך זה כתוב. 
לפי התיאור שלך אתה ״מכור קלאסי״. התיאור שלך מתאים כנראה לרוב החברים פה. אתה לא לבד. כולנו פה מתמודדים עם אותם דברים שאתה מתמודד איתם ולאט לאט לומדים איך להתמודד. 
באמת תישאר איתנו ותראה שזה לא קורה לבד אבל עם עבודה אפשר להצליח. יש קבוצות יש ספונסר יש שיתופים ואפשר להחלים. 
רק נקודה אחת על עצם הגישה שלך ל״בעיה״. 
צריך לדעת שמול התאווה צריך ״לוותר ולא להילחם״. היינו שעד היום ניסינו להילחם בתאווה להילחם במבטים שלנו להילחם ברצונות שלנו ולא הצלחנו. לא הצלחנו בכלל. ולכן אנחנו פה חברה שמתמודדים עם זה איזה 10-20-30 שנה ומחפשים פיתרון. 
מה שגילינו שאם נמשיך להילחם אז נמשיך ליפול כיון שאין סיבה שפתאום כן נתמודד בהצלחה. לכן אנחנו משנים גישה. אנחנו נכנעים. אנחנו מודים בחוסר אונים מול התאווה. אנחנו מאמינים שכח גדול מאיתנו יוכל לעזור לנו. אנחנו מבינים שאם לא נשמה גישה ונקשיב לאחרים והניסיון שלהם לא יילך לנו. 
אל תסתכל על זה כקרב. כי בקרב מול התאווה אנחנו מפסידים. וגם אם ננצח מערכה את המלחמה בסופו של יום נפסיד כי אחרי שעה-יום-שבוע ניפול. 
מעכשיו כשיש לך גל-תאווה-חשק במקום להילחם תחשוב - אלוקים אני לא יכול לבד תעזור לי. 
ממליץ ברותחין על הקבוצה הטלפונית בצהרים זה ממש יעזור לך להבין מי נגד מי ואיך להתקדם הלאה. 
אוהבים. 

שלום די!
כל הכבוד על פתיחת היומן צעד שמאוד עזר לי..
יום מוצלח זה יום שאני נקי בו לא משנה מה קרה בו..
תמשיך איתנון דברים טובים קורים לי ולאחרים..

ברוך הבא די.
תמשיך לשתף אותנו, תקרא שיתופים של אחרים, לאט לאט גם אתה תתחבר ותעלה על דרך.
יש פה פיתרון שעובד בשבילי ובשביל עוד מאות חברים.
מאחל לך הצלחה בהמשך הדרך.

ברוך הבא די.
הגדרת את זה יפה - מסע כומתה. אכן אתגר ומסלול ארוך, מלא במשמעות ומלווה בקשיים אדירים, ולצידם רגעי סיפוק עזים .

ב"החלמה

 שלום רב.. כבר יום חמישי נקי. זה נע לאט כשסופרים. הקריאה באתר עוזרת..ממש. אבל משום מה חסמו את האתר בעבודה שלי.יצר הרע רוצה שאכנס לאתרים אחרים..
הקושי האמיתי הוא שהעיניים כל הזמן מחפשות, ואני נמצא במלחמה מתמדת , עם הרגלים ועם היצר שתאב לטרף.מנסה מאוד לעבוד על זה, אבל זה בכלל לא פשוט..אמרתי אולי אלך לכנס או לקבוצה אבל זה קצת מפחיד...להחשף..
האם יצא לכם לפגוש חברים בכנס ? מה היתה התגובה אחרי ? ..

שלום לך חבר יקר,

בנוגע לכנס השנתי, אני מציע לך לקרוא את הדברים בלינק הבא.

דינמאס כתב on 20 מרץ 2017 14:59:

כן, לפני שנתיים בכנס, פגשתי חבר מהקהילה, לפני שנה בכנס פגשתי שכן בנין ליד,
מה התגובה,
אף אחד לא מגיע שם כי משעמםלו, והוא רוצה לראות אנשים סוטים, מי שמגיע, מגיע אחרי פגישה עם חבר שישב איתו והוא חשף את עצמו, את כל ההתעסקות שלו סביב התאווה, כל אחד שנמצא שם סובל בדיוק ממה שאתה סובל, והכוח שאני מקבל מהחברים שמכירים אותי באופן אישי, הם פי אלף מכוח מסתם חבר,
אבל האמת, זה נדיר לפגוש חבר שאתה מכיר בפעם הראשונה, אחרי שמסתובבים כל כך הרבה בחברותא, בסוף אתה פוגש מישהו, 
וותר על הפחד, תבוא ותתחבר, ונחלים ביחד.
ו

כן, אני באתי פעם ראשונה לכנס האחרון, ואחד האנשים הראשונים שפגשתי הוא חבר מוכר מהשכונה שלי, האחרון שחשבתי עליו שהוא בעניין, הוא מייד ניגש אילי וקירב אותי והכיר לי את כל העסק, מאז אנחנו בקשר יומיומי, ופשוט כיף לנו ביחד.
אל תהסס, תקפוץ למים. זה המתנה הכי גדולה שאתה יכול לתת לעצמך.

לא פגשתי אבל אני רוצה לפגוש. להרגיש נורמלי כמו ״בערל...״ שגם יושב בבית ומפחד לבוא .
אבל אני רוצה גם לפגוש כדי לחבר את ההחלמה לחיים הרגילים שלי. 
אוהבים.  

יומני היקר שלום ,21 ימים נקיים..השמירה על העיניים ברחוב ובעבודה עובדת רק לפעמים..קשה מאוד.
למפגש השנתי לא הגעתי, עדיין קשה לי העניין של החשיפה והשיתוף.היום הצטרפתי פעם ראשונה לקבוצה הטלפונית ובכל בנאדם שדיבר מצאתי את עצמי..היה מעניין מאוד..
אשתי כרגע לא מדברת איתי , כי היא חושבת שאני עדיין מאחורי גבה נכנס לאתרים וכו ... ולא מאמינה לי כשאני אומר לה שלא..לא שיתפתי אותה לגבי כל התוכנית של הצעדים והמאמץ שלי, רק אמרתי לה שאני מתאמץ .
אשתי החליטה שהיא רוצה להוציא לגמרי את כל המכשירים הטכנולוגיים מהבית, פלאפון וכו.. ואני מרגיש השתלטות שלה על חיי...טוב...נראה לי שזה שוב לפורום זוגיות על שרטון..
מקווה לצאת מעבדות לחירות אמיתית

מזדהה איתך מכיר ממש את המצב הזה שהייתי גם בו. 
תתפלל הרבה לאלוקים ומבטיח לך שבסוף יהיה טוב.
אוהבים. 

קשה...יום 49 ...עדיין נקי...
חשבתי שהמצב ביני לבין אשתי ישתפר, אך הוא רק מחמיר.
אשתי לא מאמינה שאני נקי וכל הזמן בחשדות ובמריבות.
השבוע אפילו שלחה לי לינק בווטסאפ של האתר שמור עיניך...(כי בפה אנחנו לא מדברים)
קשה לחיות ככה וקשה מאוד לרצות לשמור על העיניים..
דינמאס

התחלתי לכתוב תגובה בצהריים ואיכשהו זה נמחק.
אוהב אותך. מזדהה מאוד עם מה שכתבת, הייתי שם, לאשתי היה משבר אמון גדול, לקח לנו הרבה מאוד זמן עם עליות וירידות כדי שנוכל להתקרב באמת.
עזר לי מאוד לעשות את הדרך שלי ובשבילי, אמרו לי 'אל תתעסק איתה, היא לא הסיפור פה, תתמקד במה שאתה צריך לעשות' 
ביום שבו הצלחתי באמת להבין את הכאב שלה ולא להרגיש מותקף, (בעזרת הספונסר וחברים) אני חושב שאז נפתח לנו הפתח.
היום אנחנו במקום אחר לחלוטין, אנחנו ממש מתאהבים אחד בשני כל יום מחדש.

מזדהה איתך אחי ממש ממש. אני גם ככל שעבר זמן אשתי נפגעה עוד ועוד, ולא דיברנו והיה הכי גרוע שיכל להיות ולא חשבתי שנצא מזה. 
ברוך השם זה עבר, יותר טוב, לאט לאט יש התקדמות. זה דרך של ״ניסוי ותעיה״... 
לי עזר להתמקד רק בחלק שלי. להתמיד בפעולות ולמסור את כל חיי וכל רצוני לאלוקים. וללמוד לקבל את אשתי כמו שהיא ולהבין שאני צריך לעשות רק מה שמוטל עליי כל השאר אסור לי להתעסק איתו....
אוהבים.