שלום חברים יקרים, רציתי לשתף אתכם שהערב הרגשתי ממש חוסר אונים מול התאווה. צפיתי עם חברים בטלויזיה ואז לפתע הגיעו סצינות של נשים שונות כשהן עם גברים במצבים אינטימיים. המח שלי נדלק בשניה, כמו שנפט נזרק על גפרור ככה התאווה נזרקה עלי.לא הצלחתי להעביר ערוץ או לעזוב את המקום, לא הייתי מסוגל לסגור את עיניי. בזמנים כאלה אתה מרגיש ממש כמה אתה חולה, כמה שאתה חסר כח ויכולת להתמודד עם הראש שלך, למרות שרציתי מאוד להפסיק לצפות בזה, לא הייתי מסוגל, המוח שלי משועבד לזה, בדיוק כמו שנרקומן מכור להרואין. מיד לאחר מכן הראש שלי התחיל לנגן לי כל מיני מחשבות, כדאי לך להשתמש אפילו רק מעט, זה יעשה אותך מאושר ומשוחרר, אתה תתמלא באנרגיה, ועוד הרבה תירוצים שיקריים וחולים כאלה. עצמתי את עיניי והודיתי בחסר אונים מול ההתמכרות, ביקשתי מאלוהים אוהב שישחרר אותי מבית הכלא שנמצא בראש שלי. אני צריך להזהר ממצבים כאלה, ניסיון העבר לימד אותי שברגע שאני לוגם תאווה ואפילו בדברים הכי קטנים, אני מוצא עצמי בסשן קשה מאוד של שימושים. השעות שאני נקי נותנות לי שלווה ושקט נפשי, המחשבות שלי רגועות הרבה יותר, לחץ הדם שלי נמוך ואני מאושר. התאווה היא שקר ותעשה הכל שיראה לנו אמיתי ונכון, העיקר שנשתמש בעצמנו או באחרות. התאווה היא הכח המניע והחולה מאחורי ההתמכרות שלי. אין לי מה להלחם במחשבות שלי, אלא מיד להתקשר לחבר ולהשתחרר מהם בפניו, אחרת הם יתעצמו בראשי עד שיכניעו אותי.
אלוהים, אני מתחנן אליך שתשמור אותי הלילה נקי ומפוכח, אני לבדי איני יכול, בעזרתך אעשה זאת .
שבוע טוב ומפוכח
אין לי מה להשבר ולעזוב מסיבה אחת פשוטה. אין פתרונות קסם בהחלמה, אני מכיר אנשים שעלו על דרך אחרי 8 שנים, מקוה שאעלה על דרך במהירות בעזרת השם, מבקש לזכור שאני אחראי על הפעולות בלבד ועל התוצאות אחראי אלוהים אוהב. אני גם יודע שאין שום דבר אחר שמועיל כמו התוכנית ותאמין שלי שניסיתי הכל, כולל תרופות ופסיכאטרים. עדיף להיות משומש אך בתוך ההחלמה מאשר להיות משומש ובחוץ, שמה אפשר למות באמת. נפילות הם חלק מהדרך שלי בהחלמה, אי אפשר להחלים ממחלה של 30 שנה ביום אחד, צריך סבלנות ולזכור שכל יום חיים רק להיום, מחר אלוהים גדול מה שיהיה.
