ב"ה סיימתי היום 50 יום! 8)
היו כמה וכמה פעמים, שהייתי מאוד קרוב לנפילה, ואני עדיין מודע לעובדה שזה יכול לקרות כל יום. אני מנסה לא להיות בעל גאוה, לזכור כל העת , ממש כל יום וכל שעה שאני מכור - ואין לי סיכוי לצאת מזה.......לבד. כל יום בדרכי מביתי לבית הכנסת, וכן בחזרה, אני מודה לפני ה' על ההתמכרות שלי, ומבקש עזרה , מבקש שהמחלה לא תפרוץ!
בזמן האחרון, כאשר מגיעות אלי תחושות רעות, כאלו שהיו מפילות אותי מיידית, ויש לי את התנאים, (אני עם מחשבי לבד), אני ממש מנסה לומר לעצמי לא לפחד מהרגשות הרעים! לנסות להתמודד איתם, וגם אם אני לא מצליח, והם תוקפים אותי במלוא עוזם אני מעדיף להשאר באמת הכואבת, של הרגשות הלא נעימים, ולא ללכת לפתרון שמציעה לי התאוה, שהוא שכחה של הרגשות הרעים, טשטוש נעים שאכן מסייע לרגע, אבל גורם לי לחיות במקום לא אמיתי, ובוודאי לא פותר שום בעיה, במקסימום מכהה את ההרגשה.
אני מקווה שכל יום שעובר, זה עוד אבן, קטנה אולי אבל מוצקה וחזקה, בבניין של אישיות אמתית, שלא מוכנה לתת לרגשות לנווט אותה, אלא משתדלת לחיות על פי ה'.
ה' יעזור!