אז אחרי הכניעה(צעד אחד).  והאמונה שיש מישהו שיכול לעזור לי (צעד שתיים). מסרתי לאלוהים את חיי את התאווה ואת כל הפגמים שלי. 
עשיתי צעד 4 על תקרית של אתמול. צעד 5 6 7. ואסירות תודה אני אדם אחר. 
זה עובד אם עובדים את זה. וזה לא מסובך. 
תודה רבה על התמיכה

איזה כיף לקרוא, עברתי עכשיו על השרשור שלך, ביחד זה עובד.
תמשיך לשתף אותנו זה נותן כוח.

רק בקשה אחת קטנה וצנועה לי אליך.

כשאתה מגיע אל האושר תודיע לי בבקשה.

אני כבר מזמן התייאשתי מלהגיע לשם....

היי חבר
אתה יותר ממוזמן להצטרף אליי וחבריי לדרך אל האושר שמלאה באושר.
לא אתכחש לימים קשים שלפעמים נוחתים עלי ועל כל מכור בדרך. אבל מהי לעומת הסבל שבמחלה,  כאין ואפס.
וכן, אני חושב שאני הגעתי כבר אל האושר. האושר שלי נמצאת בדרך ולא ביעד. שאינו קיים. האושר שלי היא כל יום שאני הולך לישון ומודה לאלוקים בשפה שלי על עוד יום נקי שהוא נתן לי במתנה.
האושר שלי היא שהיום אני לומד שיש עוד דברים בעולם מלבד מין.
האושר שלי היא על שקיבלתי חיים חדשים. חיי משפחה וקהילה.
האושר שלי היא שאני אוהב את אשתי וילדיי ויודע להיות בשבילם כשצריך. ושום דבר לא יקח את זה ממני.
בקיצור אני מאושר... הרשימה ארוכה. 
אתה מיואש?? גם אני הייתי מיואש. מאוד מיואש. אבל צריך להיות עיוור בכדי לא לראות את התקווה שנמצאת פה. ואני מצאתי את זה פה ורק התקווה  החזיר לי את חיי מחדש. שלא לדבר על עבודת הצעדים והתכנית.
מאחל לך אושר רב.
חיבוק

סתם עוד מישהו כתב on 05 יולי 2017 18:37:

מצטרף לדברי האחד,
ראיתי אנשים מתים שהתעוררו בקבוצות, יש המון אושר,
השאלה, מה אתה מוכן לעשות בשבילזה?
התשובה, תלוי בך,
אוהב מאוד, אח לדרך.ה

אז אתמול כבר הגעתי ממש קרוב. הייתי הכי קרוב לנפילה מאז התחלתי לצעוד את 12 צעדיי. רק בנס אבא אוהב עצר אותי בזמן.
אני לא צריך לספר לכם איך זה מרגיש. הרגשה זיפתית משומש עד העצם.
הסחרור סביב האשמה והלקאה עצמית התחילה לעשות את שלה והרגשתי שזה רק שאלה של זמן עד הנפילה.
התקשרתי לספונסר לספר לו. אחרי שסיפרתי לו מה היה התחלתי לספר לו למה אני חושב שזה קרה לי. הוא קטע אותי "אני יודע בדיוק למה זה קרה לך. זה קרה כי אתה מכור!!"
עצרתי לרגע חשבתי לעצמי וואו אז זה לא באשמתי? אז אני יכול להמשיך הלאה בחיי ללא צורך להתנצל?
זה נתן לי המון כוח ובמיוחד עצר את הגלגל של שימוש-דיכאון-שימוש-דיכאון-שימוש.
אז תודה לך אבא על תוכנית שכזו.
תודה על ההכרה שזה לא אני, אלא אתה.
ותודה לך ספונסר יקר

תודה לך, ותודה לספונסר שלך

בדיוק מה שהייתי צריך

שבת שלום! שמח מאוד שאתה עדיין נקי
שנזכה לשבת נקייה ומחוברת לעצמנו ולא.לוהים

אני איתך בדרך, מתגעגע אליך.

אחד2 כתב on 05 יולי 2017 20:22:

תצטרך א"כ לתקן את שם הפוסט.

זה לא המסע שלי אל האושר אלא המסע שלי באושר (או בדרך האושר)

עכ"פ אני מנסיוני המר יודע שקיים אושר. במקום א' בלבד.

במילון.

השבוע יצא לי להבין איך אני מנסה  "להחביא בקבוקים"  גם כשאני נקי. בימים האחרונים יוצא לי לדבר עם אשתי די הרבה על ההתמכרות שלי והפתרון.  באחד הפעמים היא שאלה אותי אם אני חושב שאם היא תתגנדר יותר ותהיה יותר נועזת זה יעזור לי לפתור את הבעיה שלי. שתקתי לרגע חשבתי לעצמי אולי כדאי לי 'להחביא את הבקבוק'  הזה ולהגיד לה שכן. ברגע האחרון השפוי שבי שרוצה להחלים ותו לא.  הקדים אותי ואמר:  "לא".
אני אסיר תודה על זה. הרי בעבר כבר ניסיתי את זה,  כשסברתי שהבעיה שלי היא שאשתי לא מספקת אותי, מה שלא גרם לי להפסיק להתאוות כשהיא כן עשתה כל מיני דברים בשביל לספק אותי.
אסירות תודה על שלא הושטתי יד לתאווה.

מרגש. אין מילים.

היום זה קורה. היום מסתיים לו המחזור השני של הקבוצה הטלפונית של 12 הצעדים.

אני זוכר את היום  שהצטרפתי לקבוצה כמו היום. זה היה בשושן פורים אחרי עוד התרסקות כואבת ומדממת. וכשהבנתי ששוטטות בפורום ואפילו השתתפות בקבוצה חיה לא עושים בשבילי את העבודה. נפל לי האסימון שמשהו חסר לי. לא ידעתי מה, החלטתי להאזין לקבוצה הטלפונית של הצהריים. הקשבתי למשך כמה ימים בשקיקה עד שאזרתי אומץ לעלות להציג את עצמי ולשתף. ומאז בחסד אלוהים ובעזרת החברים אני נקי כבר ארבעה חודשים כל יום מחדש.

למדתי שם שהתכנית היא לא רק קבוצת תמיכה של חברים שכל תפקידם היא להגיד לי אוהבים אחרי כל נפילה. ולקבל את הנפילות שלי כעובדה מוגמרת.

למדתי שם מה הן 12 הצעדים ואיך הם משפיעים על חיי. ואיך חיי יראו בלעדיהם.
למדתי מה העיקר ומה הטפל בתוכנית.
התחלתי להבין ממה אני מנסה לברוח ובעיקר לאן.
התחלתי להבין מה גורם לאנשים להישאר נקיים בניגוד גמור לטבע שלהם.
ומשם שאבתי תקווה עצומה.
תקווה שגם אני יוכל לעלות על איזה שהוא דרך.
תקווה שלא די שמצאתי המון חברים שסובלים כמוני אלא חברים שיחד נוכל לעלות על דרך חיים שפויים ונורמליים.

אני לא מפספס אף יום בקבוצה. ובמקביל אני משתתף בקבוצה חיה ובקבוצת ווידאו כל שבוע. אני קורא בכל יום את סיכום הקבוצה שנשלחת במייל.
ממליץ בחום לכל מי שעדיין סובל או לא מצליח לעלות על איזה שהוא דרך.

זה הזמן באמת להודות למנחה היקר 'סוד הכניעה' על ההשקעה הרבה.

מחכה בכיליון עיניים להתחיל שוב מחזור חדש ביום ראשון הבא. כולכם מוזמנים.

מרגש התהליך שעשית, כשאני עברתי סדנת צעדים, זה העביר אותי הכביש מהתמודדות מול התאווה, מול חיבור רוחני ושקט מהתאווה,
אוהבים אותך, תמשיך לשתף אותנו מהדרך שלך.

יום הולדת שמח

היום כ"ז תמוז היא יום הולדתי
בשבילי ימי הולדת זה יום מדוכא.  את ה- "נוח לו לאדם שלא נברא"  הרגשתי תמיד ביתר שאת בימי הולדת.

מה אשמח ומה אחגוג? על עוד שנה שעברה חלפה לה מלאה בכאב מלאה בטינה מלאה בבדידות ובעיקר פחד - פחד ממה שמחכה לי. על עוד שנה שבו הבטחתי לאלוקים ששנות הרעב מאחורי וכעת מתחיל שנת השובע? על עוד שנה שניסיתי להדבק חזק לדברי דוד המלך בתהילים "בני אתה אני היום ילידתיך שאל ממני ואתנה לך" ולהתחנן על נפשי ממי שילד אותי.

באיזה שהוא נקודה  סימנתי לעצמי וי כביכול על שעברתי עוד שנה שבו אלוקים עדיין לא לקח ממני את נשמתי  כעונש על מעשיי. 

עצוב. אבל זה מה שהיה. היה ולא עוד.

 אני כבר כמה שבועות מחכה ליום הזה מסתכל בלוח שנה מתי זה יוצא, מספר לילדיי ואשתי בדיוק באיזה יום בשבוע זה יוצא. ולא בכדי יקנו לי מתנה או יעשו לי מסיבה, אני מחכה בכיליון עיניים ליום הזה היום שבו אבא אוהב עשה עמי את הדבר הטוב הראשון  בחיי ונתן בי את נשמתי ונתן בי חיות.

אבא יקר שלי.
אני מרגיש כמו ילד. ילד ששמח ביום הולדתו על המתנה שקיבל.
נתתי לי מתנה ענקית, נתת לי שוב את חיי.  חיים מלאים תקווה. חיים מלאים שמחה ואושר. אני סוף סוף יכול להגיד לעצמי שטוב לי בחיים. אני לא מרגיש שחסר לי משהו ואם כן אני יודע למי לפנות ולדעת שמה שעשה איתי זה לטובה.
הזוגיות שלי השתנתה אין היכר. השמחה ששורה בביתי שווה כל הון. היחס שלי אל ילדיי הם כאבא אוהב ודואג. ולא כאבא שבא להוציא את כל רגשותיו וכעסיו על בני ביתו.

אז נכון שעטפת את המתנה הזאת בתוך מטמון ועטפת אותו עם הרבה עטיפות דוקרניות וכואבות אבל  הכל שווה בשביל המתנה היקרה הזו.
בקשה קטנה לי אליך אבא יקר תן בי את התבונה לדעת איך להשתמש במתנה הזאת ואיך לתחזק אותה, שלא תדעך ח"ו, אלא להיפך.
שאזכה לחגוג ולשמוח בימי הולדתי באותו שמחה אף יותר כעת עתה.
אין לי מספיק מילים בשביל להביע את אסירות התודה שלי כלפיך.
אז תודה לך. תודה שחיכית לי עם כל כך הרבה סבלנות כ''כ הרבה שנים.
תודה בשם אשתי. תודה בשם ילדיי.

בנך אהובך. 

אז זהו הגעתי לצעד 4 בחסדי השם. 
אני מאוד מפחד לעשות את זה.  יש לי יותר מדי אנשים שפגעו בי בילדותי,  וזה היה הצ'ק פתוח שלי.
אני מאוהב ברחמים עצמיים שלי. מכור להתקרבנות. מצדיק את מעשיי כיום בעברי הרחוק.
אבל ברגע שהחלטתי למסור את רצוני ואת חיי לאלוהים אני עושה את רצונו ולא רצוני (החולה).