ביום שלישי אני אמור ללכת לראשונה לקבוצה חיה בירושלים. 
מכוון שאני רוצה להתחיל ברגל ימין. אני רוצה להתחיל עם ספונסר.
איך זה הולך? אני ימצא שם מישהו? לדבר עם מי שקיבל אותי? לפנות שם למישהו? 

בדרך כלל בקבוצות בסיום, שואלים "מי מוכן להיות ספונסר זמני - שירים את ידו".
כל הכבוד לך על הצעד ללכת לקבוצות, זה ממש ממש לא מובן מאליו.
מי כמוני יודע שזה קשה בהתחלה, אבל שווה מיד אחרי ההתחלה.

אוהבים אותך

תמשיך לעדכן אותנו.

שלום. 
אני לא יודע איך להגיד את זה. בימים האחרונים עולה לי השאלה, מה אני צריך את זה. למה לי להצטרף לקבוצות. 
עד לפני כמה ימים האמנתי שלבד אני אצליח. כעת אני כבר מפנים שלבד אני לא יצליח. 

אבל למה כל זה? כרגע אני בחור נורמטיבי, מתייחסים אלי ככזה. אני מתייחס אל עצמי ככזה. החיים זורמים. מידי פעם נופל אף אחד לא שם לב וממשיך הלאה.

פתאום לעצור את החיים,  להפנים שאני צריך טיפול שורש. לקלף את כל השכבות. זה כואב וזה קשה..

אבל אני יודע שהכל נובע מפחד..

שהחיים נראים יפים, אבל יש בהם ריקבון פנימי שהולך ופושט. 
אני לא רוצה להגיע למצב שאני מסתובב ברחוב לחפש הרפתקאות..

מידי פעם שומעים, על כל מיני רבנים, שהרבה שנים הם נפלו וקמו נפלו וקמו. הם לא קלטו שאי אפשר להמשיך ככה. 
בסוף ברגע אחד הכל התפוצץ להם בפנים. 

טוב תוך כדי שאני כותב.. אני מתחיל להרגיש שאני יותר מידי מתרגש. אז להתראות

מוזמן ליצור איתי קשר במייל aw86625@gmail.com

אם הבנתי נכון שאתה רווק, אני באותה סירה.

תודה לך.

מחר אני יהיה יותר סגור על עצמי, ואני אדע לאן אני ממשיך הלאה. 

בכל אופן עוד יום נקי. 

סוף סוף אחרי שנים של סבל הלכתי אתמול לקבוצה החיה. 

ההרגשה היא שחרור עצום, כאילו תמיד ידעתי בלב שאני צריך ללכת לשם. אבל כל הזמן הכחשתי את זה. 
הרגשה כאלו חזרתי הביתה, כאילו תמיד חיכו לי וידעו שאני יגיע, וזה רק עניין של זמן. 
אני מרגיש, כמו לצאת מהכלוב שבניתי לעצמי, ואז לגלות שמחוץ לכלוב יש עולם שלם, חי שמח נושם. עולם שתמיד פחדתי ממנו. 

שאבא שבשמים לא שכח אותי, ושלח אלי מלאכים טובים. 

שהגעתי למצב של יאוש, שכבר ניסיתי הכל, שנלחמתי עד טיפת הדם האחרונה, ואז הישועה מגיע ממקום לא צפוי.

אני מאמין שכל המלחמות עד עכשיו לא היו לשוא, יכול להיות שהשכר עליהם, זה היה ההבנה שבכלל הדרך לא להלחם, אלא להתחבר לקבוצה לצעדים לעצמי. 

נכתב בדמעות ר"ח שבט תשעח.

רציתי לספר איזשהי תחושה שתמחיש את מה שקרה לי במפגש אתמול.

כמובן שהפחד של כל מכור, שיתפסו אותו. 
הפחד ללכת לקבוצה החיה, שמא אני יפגוש שם אנשים שאני מכיר, שיראו אותי בחרפתי..
ככה הגעתי לקבוצה החיה, כל אחד שנכנס לחדר ישר סובבתי את הראש לבדוק אם זה מישהו שאני מכיר, כך לאט לאט הגיעו המון אנשים שאני לא מכיר אף אחד. 

סוף סוף אני מתחיל להרגע, ואז באחור מגיע מישהו שאני מכיר. 

אבל באותו רגע חדרה בי ההכרה הבאה.
אני מאוד רוצה לפגוש כאן אנשים שאני מכיר, אני מאוד ישמח בזה. כאן אלו האנשים היחידים בעולם שבאמת מבינים אותי, שבאמת מעריכים את המאמצים שאני עושה, את המחיר שהייתי מוכן לשלם. שלא ישפטו אותי, לא על נפילות, ולא על שום דבר.

אוהבים.
מתרגש בשבילך על הפעם הראשונה שהיית בקבוצה.
מזדהה מאוד עם התיאורים האחרונים
אני גם מחכה למצוא חבר קרוב אלי, ועדיין מחכה.

מזדהה מאוד עם הרצון לפגוש מישהו שאני מכיר.

אחרי הרבה זמן שלא פגשתי מישהו כזה, בשבוע שעבר שוב פגשתי חבר מהעולם הרגיל. זה רגע מיוחד שסוגר לי מעגל ונותן לי הרבה קבלה ושלווה.

מעניין גם אני הייתי השבוע פעם ראשונה בקבוצה, ופגשתי שם חבר שלי מהישיבה, וזה עשה לי פשוט מדהים.
היום הייתי פעם שנייה בקבוצה והרגשתי כ"כ בבית, פשוט תענוג.
אבל למרות זה אני עדיין לא מתקשר מספיק לחברים, ב"ה אני נקי, אבל מתמודד קצת לבד.
מתפלל לאבא אהוב שיעזור לי להתרגל להתקשר ו"להטריד" את החברים.