חוויות מקבוצה בפעם הראשונה:
אני יודע שמי שמגיע לקבוצות באופן קבוע כבר התרגל, ומי שעדיין לא נכנס בכלל לא מדמיין איך זה נראה. 

בקיצור, הגעתי, 
בדקות לפני שהתחילו את התכנית, הייתי בטוח שהגעתי לשיעור תורה, בראש השולחן יושב יהודי עם זקן ארוך, מסביב לשולחן יושבים עוד כמה יהודים הדורי פנים. 
על השולחן מונח כיבוד, לחמניות שתיה סלטים. על השולחן גם מונחים סלסלאות עם כל מיני ברכונים כאלה. 
אווירה עליזה, כמו שחסידים מרגישים שהם באים לרבה שלהם  בחגים. 

ואז מתחילים לקרוא, כל אחד לוקח מהסלסלה של הברכונים חוברת, שמתברר שזה בכלל, כל מיני קטעים ששמור עיניך אספו. מאין באנו ולאן אנחנו הולכים. כל אחד קורא קטע, מה שהזכיר לי קצת את ליל הסדר. 

ואז מגיע השוק האמיתי, 
כל אחד אומר בשני מילים למה הוא מכור וכמה ימים הוא נקי, ואז אתה מגלה למה כל ה"רבנים" מכורים, אתה לא מבין בכלל את הקשר לאיך שהם נראים עכשיו למה שעבר עליהם, לפני כמה שנים. 
יש גם את צעירי הצאן, חלקם סופרים 10 20 ימים , מכורים ליוטיוב ולהסתובב ברחובות. עליהם נראה קצת יותר הסבל, אתה כבר מתחיל לראות את הניצנים של הפריחה שלהם. 

טוב, ואז היה אחד שמסר צעד ראשון לציבור, זה באמת היה כואב כואב מאוד.. אתה רואה איך אדם משתנה לך מול העינים, איך אדם היה איפה שהיה ופשוט מתחיל להשתחרר.

ואז עשו סבב כל מי שרוצה לספר משהו, לתת פידבק..
תמיד חשבתי שזה משהו מאוד קודר, אבל פשוט היה שמח, מידי פעם בדיחה שפשוט מגלגלת את כולם, אנשים צוחקים על עצמם.

לקראת סוף התכנית התייחסו אלינו, הכלל אומר שחבר חדש הוא הכי חשוב, ובסוף התכנית ישר כולם באים אליך, מחליפים טלפונים כאילו מכירים 20 שנה..

בקיצור, אין כמרים, ואין נעליים..  יש שם רבנים, יש שם צדיקים, יש שם אנשים שפשוט רואים עליהם שגדולים בעלי תשובה מצדיקים גמורים.. 

הלוואי ויהי חלקי עמהם

טוב, זה נכון שאני כותב קצת בתמימות, כאילו לא שם לב לכל הדברים האחרים שיש שם. 
אבל אני חושב שמה שתיארתי זה איזשהו תחושה של הרוח הכללית שיש בקבוצה שהייתי

מזדהה.
מתחבר מאוד למה שכתבת.
מה שאני רואה בזה, שזה נטו מחלה ולא קשור לדת או לחטא או לעונש וכו' וכו'.
נכות מוחלטת, קבלה אינסופית זה חלק מהדברים הממכרים בקבוצות.

יום שפוי ונקי

יפה מאוד,
מקווה שהתיאור של הקבוצה ייתן אומץ לעוד אנשים לבוא ולהתחבר,
תמשיך בדרך, טתה בדרך הנכונה, רק אל תרים ידיים....

תודה לכל החברים. 
אני ממש מרגיש שאני משתנה בימים האחרונים. כמו רגע מכונן. 

פתאום אני מגלה, שיש לי חלקים באישיות שלמים שלא מעובדים רגשית. 
זה ממש מצחיק אותי שצברתי כל כך הרבה שעות של פורנו בחיי, כל כך הרבה אוננות. 
ואני בכלל לא מסוגל להגיד את המילים האלו. (הנה עכשיו כתבתי אותם). 

אני בכלל לא מסוגל להגיד " אני מכור לתאוה" או "אני סקסאוליסט".

כל האנשים שסיפרתי להם בחיים שלי על הנפילות. לא באמת הבינו אותי, ולכן גם לא יכלו להשתתף, ולעזור לי להתייחס בצורה נורמלית לכל הסיפור הזה, ולא בצורה של מכור.

אוהב

מחר יש קבוצה. מקווה ללכת. זה הפעם השניה שאני הולך. 

פעם שעברה רק הייתי פסיבי, רק קולט את מה שקורה. עכשיו אני צריך להתחיל לצעוד, קודם כל שיכירו אותי, אולי לספר קצת על עצמי, אולי למצא ספונסר. 

אני מרגיש געגועים לחברים מהקבוצה, נפגשנו רק פעם אחת, דיברנו בטלפון קצת..

אני לא בלחץ לעשות את כל זה דווקא הפעם. רוצה לבוא רגוע. 

אסירות תודה על המקום הנפלא הזה

אם הבנתי נכון שאתה הולך לקבוצות בירושלים.
אז יש יותר מקבוצה אחת בשבוע בירושלים, בSA.
אתה יכול לפנות אלי בפרטי.

אוהב

נ.ב. תשתף אותנו איך היה לפתוח את הפה בקבוצה.

אני כותב כאן פעם ראשונה את התהליך הארוך שעברתי עד היום, ובעזרת ה' מקווה להחלים:
כבר הרבה שנים ידעתי שאני לא  במצב  "רק אם אני ארצה אני אפסיק", אבל באמת ניסיתי הכל. 

בהתחלה הרחוקה, הייתי משתדל לא להתקלח, ועוד כל מיני דברים. 
פעם הראש ישיבה- הפחיד אותנו על חומרת האיסור, וזה החזיק חודשיים. 
לאחר מכן זרקתי את המחשב, התקנתי חסימות בעלויות גבוהות. 
היה שנה שהחלטתי שאני לא חוזר הביתה, להורים, לא נמצא שם יותר מיום אחד.  

היה שלב( לפני 5 שנים בערך) שנשבעתי את השבועות(כמו שכתוב באתר), ולאחר מכן הפסקתי למשך כמעט שנה, ואז זה שוב נפרץ, התחלתי לעלות את הסכום, עד שגם ככה נפלתי, והסכום היה בלתי אפשר לתשלום. 

היה שלב שהחלטתי שכל יום אקרא שעתיים בספר של הרב ארוש על האיסור החמור, ואולי ככה אני זה יפחיד אותי ואני יצא מזה.

היה שלב שהחלטתי שעל כל נפילה אני צם כמה ימים, אולי 3, לפעמים יותר. 
היה תקופה שהחלטתי שכדי להחלים זה צריך להיות הדבר היחיד שאכפת לי ממנו, כל השאר איך שיצא יצא. 

היה את השלבים הכי קשים, שבהם החלטתי שאני נופל כי המידות שלי לא מתוקנות מספיק, ולכן החלטתי שכדי להיות עניו אני צריך ללכת בבגדים הכי פשוטים, בערך שאף אחד לא ידע שאני קיים, לחיות בסגפנות.. זה היה קשה.

היה שלב שבו "הבנתי" שאם אני אלמד תורה כל היום רצוף, זה הדרך היחידה שלי לא ליפול, ובאמת ביחד עם עוד דברים זה החזיק שנה. 

באיזה שהוא שלב התחלתי להשתגע, נכנסתי לדכאון, וקבלתי עוד כמה הפרעות נפשיות. 
לקחתי כדורים נגד דיכאון(שגם מפחיתים את היצר), וביחד עם עבודה קשה, החזקתי עוד שנה וחצי, ואז שוב נפלתי.. ונפלתי 

לפני בערך שנה הבנתי, שההפחדות העצמיות לא עובדות, שההסתגרות לא עובדת, לכן החלטתי לחזור ולחיות בצורה רגילה, ואם אני יפול יהיה מה שיהיה. 
ובאמת שוב נפלתי ונפלתי. 
בהתחלה האמנתי שוב שעם הזמן זה יעבור, אבל לאט לאט הבנתי שאני כן צריך לעשות משהו אבל בלי הפחדה. לפני בערך 100 ימים התחלתי לכתוב כאן יומן. אבל הפעם בלי הפחדות. 
אחרי שנפלתי כמה פעמים, החלטתי להצטרף לקבוצות החיות. 

והנה אני כאן..  מקווה לטוב.. כבר נפלתי מאז שהצטרפתי לקבוצה כך שאני לא מאמין שזה פשוט יקרה לבד.. אבל מה שאני רואה שיש בי המון כח רצון. ובעזרת ה' יהיה טוב

מזדהה עם כל תהליך,
הגעת לחוף המבטחים בעז"ה.
החלמה תלוי בך, והנקיון באלוקים.
תתחבר לעוד ועוד חברים, תחיה את הצעדים, והנס יקרה,
מאחל לך באמת, לעלות על דרך האושר,
ו.....

אהלן. נעלמתי לשבוע בגלל שנפלתי. ולכן התרחקתי מהמחשב שבוע. ברוך ה' נקי מחמישי שעבר 9 ימים.
מתחיל לעבוד על צעד 1

אני כותב כאן כמה קטעים, כהכנה לכתיבת הצעד הראשון שלי. 

חוסר אונים מוחלט:
האמת שאצלי התאוה באה בהפוכה, לפעמים היא התחפשה לצדיקה לפעמים לרשעה, לפעמים ליאוש..

בהתחלה היא היתה סתם.. תאווה. במלחמות קשות הצלחתי לנצח אותה. ואז היא הבינה שהיא לא תוכל לנצח אותי סתם ככה אז היא התחילה עם התחפושות. בכל פעם שחשבתי שאני מנצח אותה באופן אחד היא הופיעה באופן אחר. היא חכתה מספיק עד שאשכח את כאב הנפילות. והופיע בעוצמות אחרות..

פעם אחרי בערך 100 ימי נקיות, התחלתי להרגיש שאני פשוט ימות אם אני לא יממש אותה, היא לה הצליחה לשכנע אותי, אז אמרתי שלפחות אני צריך לראות בנות, אפילו קרובות משפחה. טוב..
מיד אחרי זה היא שכנעה אותי שאני צריך איזה בחורה, ולא ילכו לי החיים, הייתי בטוח( איזה תמימות) שרבנים יתירו לי את הדבר הזה.. 
אחרי שהיא עוטפת לך את השכל איזה זמן בסוף אתה נופל. 

היו לה דרכים אחרות של שכנוע, עוד פעם אחרי הרבה ימי נקיות, אז זה התחלתי להשתכנע שלא צריך כל כך הרבה זהירות בלא להגיע לתמונות בעיתיות. 
שלהכנס לאתרי חדשות, זה בסדר, כאילו באמת יש לי שם מה לחפש. 
אחרי זה שאם רואים עירום, אבל באתר רגיל כבדרך אגב, ולא פורנוגרפיה זה בסדר. כמובן שגם בסוף זה נגמר בנפילה. 

יש את השכנועים הרגילים, שמה שנפלת עד עכשיו זה רק גרם לך דיכאון וכו', אבל אם תנסה לעשות את זה באופן הבא: כל פעם זה משתנה כאן, אז הפעם זה בטוח יהיה טוב.

היא שכנעה אותי, שאם אין מצב שאני נופל, אז מכוון שיש לי צורך כל כך גדול, לפחות אני צריך להתחתן עם אישה מאוד מאוד יפה. לאחר מכן היא שכנעה אותי שמותר לי לדמיין אותי איתה, כי היא אשתי. 

היה לי איתה פעם מלחמה קשה מאוד, לא חזרתי הביתה, התנקתי מכל ויתרתי על הכל.. ובאמת שרדתי איזה תקופה ארוכה 100 ומשהו ימים..
ואז היא הופיעה בעוצמות כאלו אדירות, לא ידעתי מה לעשות, הלכתי לפסיכיאטר שירשום לי משהו שיוריד את היצר.. אבל הוא לא רצה, במקום זה הסביר לי שיש לי אובססיות, 
ובאמת הוא צדק  הלכתי לפסיכולוג לטיפול, אלא שלמטפל לא גיליתי בדיוק מה הבעיה,הוא לימד אותי לשחרר,  הוא פתר לי את הבעיה עם שאר האובססיות, אבל כאשר שחררתי דברים בתחום של התאוה, פשוט נפלתי..


אז אני כבר במצב שאני לא סומך על עצמי, היא בסוף תמצא איזה דרך להפיל אותי.. 

יפה מאוד,
תמשיך לשתף ולהתחבר,
אשמח לפגוש אותך בהזדמנות.

- מאמין,
מסקרן לדעת..
מה שעשיתה, החזיק אותך בכוח או שחרר אותך?
כשעברה עליך תקופה ארוכה של נקיות האם חשת בשחרור מוחלט, היית מפוכח, לגמרי?
אם כן איך קרתה אותה הנפילה? אולי נכנסת למקום לא טוב בטעות ומשם התחיל שוב כדור שלג?

נשמח לשמוע

לחידושים מדהימים. תודה רבה על התגובה. 
התשובה היא שאני באמת לא יודע, אני יותר יכול להבין שזה נקודות למחשבה להבא.. 
בזמנים אלו אני הולך ומחכים בענייני החלמה והתמכרות. פוגש מכורים בפועל ומכורים שהחלימו.. 

אני אחשוב ומקווה שמתי שהוא יהיה לי תשובה

מדהים לראות את הקליפה נופלת אט אט, 
רק העיר משהו, מכור= זה כרוני.... אין דבר כזה מכור שהחלים, 
יש דבר כזה מכור למד לחיות עם המחלה.....
וזו הסיבה שאני לא ממהר להגדיר אנשים כמכורים, לפעמים זה רק חוסר למידה איך להתמודד עם דברים חזקים מאיתנו, ולא קשור להתמכרות....
אשריך!