איתך חבר

איתך לגמרי מאוד מתחבר למה שעובר עליך,
התאור ממש מדוייק.
כל פעם שזה היה קורה הייתי בודק עם עצמי מה אני לא עושה בסדר בתוכנית.
ואחר שיחות עם חברים והתיעצות.
הייתי משנה פעולות בהחלמה , לאחרונה הבנתי שהצעדים אצלי לוקה בחסר .
החלפתי ספונסר ומתחיל שוב מהתחלה עם הרבה מוטיבציה 
אוהבים אותך

מרגש אותי מאוד ההיענות. 

המילים הפשוטות האלה: איתך, אוהבים, מזדהה. 

מרגש לקבל טלפונים תומכים. 

מרגש להצליח לפתוח מעגל ולעבור מקלחת בלי לגעת בעצמי. 

היום אני לוקח מינון מוגבר של כניעה. מנסה היום פתיחת מעגל כללית, כשכל חצי שעה אני מעדכן מה מצבי.

תודה חברים, אוהב אתכם מאוד ואסיר תודה! 

ליבי איתך,
מכיר אותך מקבוצת וואצטאפ,
אשמח להיות בקשר.

שמחתי לקבל ממך הודעה ולראות את האיש שמאחורי המסך (אפילו זה עדיין בטלפון..). 

תודה על כל התמיכה! 

מרגיש שהחשיפה הכנה הזו עשתה טוב, שינתה את המגמה. היום הייתי במעגל רצוף, לא נגעתי במחשב ואני בהחלט יכול לומר שהיה יום מפוכח. מתפלל לעוד יום אחד כזה. 

אוהבים אותך בסד.
לא פשוט עם המחלה הארורה. 
מאחל לך יום שפוי מפוכח ונקי. 
אולי אתקשר אליך בהמשך.

תודה על ההמון שירות שאתה נותן פה בפורום.

אני חושב שעליתי על חלק מהטעות שלי.

כשנכנסתי להחלמה פחדתי מהמחשב כמו מאש. אני זוכר יום אחד שעבדתי בבית ופתחתי את הדלת הראשית לרווחה, ושמתי אותו עם המסך לכיוון החוץ. לא כ"כ נעים לעבוד בבית פתוח לרחוב, קצת מוזר גם. כשאתי הגיע היא התפלאה, הבינה, וריחמה עלי: כמה אני חולה...

בהמשך הבנתי שיש מתכון: אפשר פשוט להגדיר מה אני מחפש ולפתוח מעגל. זה עובד בגדול, אבל בקטן לא.

המסקנה שלי היא שאני והמחשב זה מתכון לא טוב. בדרך הטבע - אני נופל. לפתוח מעגל, למסור, להתפלל, להגדיר - זה שיטות טובות, זה נכון להשתמש בהם כשמוכרחים. אבל זה לא טבעי שלא אפול, אפילו אחרי כל זה. זה נס כל פעם שזה מצליח.

אז אני לא סומך על הנס. אני לא יכול לעבוד על מחשב פתוח, נקודה. אם אין ברירה - אעשה צעדים דרסטים. אבל אי אפשר בשאננות לשבת ליד מחשב במחשבה ש"סימנתי וי" על מה שצריך - הנה פתחתי מעגל... כשאני מול מחשב פתוח - אני צריך להיות בחל וברעדה. בידיעה שאני כרגע הולך על החבל מעל לגיהנום, ויש רוח חזקה, ואין לי שום ניסיון בהליכה על חבל... ברור שמוותרים, ואם אי אפשר לוותר - לוקחים קביים, קושרים חזק את הידיים לחבל וכו'.

נראה לי שקוראים לזה חוסר אונים...
אז אני מודה כאן שאני חסר אונים לחלוטין מול מחשב פתוח. אפילו קצת.

מאוד מזדהה עם הכאב שאומר "מה אף פעם לא אוכל להשתמש במחשב בצורה בריאה?" (או שאולי אני מכניס לך מילים לפה?). כאילו אני מאמין שיש פתרון.
אני רוצה להתיחס לכך שאמרת שצריך לזכור תמיד שכשנכנסים לאינטרנט זה כמו ללכת על חבל דק.
איך מתרגלים לזכור את זה? הרי אם מתרגלים, מפסיקים לזכור?
אני משתמש באינטרנט בלי סינון.
בכל פעם אני מכבה את הנתונים הסלולריים בגמר השימוש כדי שלא יהיה לי אינטרנט בלי רגע של חשיבה. המטרה היא שכשאני אבוא להפעיל את האינטרנט אני אזכר שאני מהלך על חבל דק ושאני צריך להיות מאוד זהיר וממוקד מטרה. להגיב מהר ולסגור או לצאת ממקומות לא טובים לפני שאני מסתכל, לא לבזבז זמן, לא לבדוק מייל כל רגע וכו'.
זה עבד לי נהדר בהתחלה, עד שהתרגלתי להפעיל את הנתונים הסלולריים בהיסח הדעת. כל תזכורת שאני אשים, אני אתרגל אליה אחרי כמה זמן. אני מציף את הקושי שלי בעניין הזה, אולי למשיהו יהיה כיוון לפתרון.
אני רוצה לעורר למחשבה עוד נושא, ששמעתי מרב חשוב (השם שמור במערכת כדי שלא יזהו אותי...) רעיון שיכול לעזור לנו. הוא אומר שאנשים מפחדים לגור בעיר מחשש שהם יתקלקלו. שהילדים שלהם יתקלקלו. הוא מביא את הכלל "איידי דטריד למפלט לא בלע" ומתרגם אותו לעניינינו שאדם שעסוק בהשפעה אינו מושפע. אני מנסה לחשוב איך אנחנו יכולים להיות עסוקים בהשפעה באופן שהדברים לא יכנסו אלינו (לדוגמה בכל מקום שיש משהו לא טוב באינטרנט, לכתוב לבעלי האתר שזה לא בסדר. הדוגמה הזו תאורטית בלבד, כי נראה לי שאין המון תועלת בלכתוב דברים כאלה...).

תודה צורצור. 
אולי לא הגדרתי את זה ככה, אבל מה שביטאתי הוא בעצם מה שהרגשתי. תחושה כללית, האם לעולם אהיה לא בטוח? 

השיטה שלך נשמעת מעולה, לבוא מוכוון ולא להשאר עם אינטרנט אח"כ (מזדהה מאוד, כי אני גם בבעיית התמכרות כללית למדיה. אצלי בפלאפון יש קוד נעילה על הדפדפן, חנות האפליקציות והיוטיוב, מלבד הסינון. יוצא שיש לי חיבור בשביל וואטסאפ, ווייז, מוביט, מייל ואפליקציית שמור - בה אני נמצא כרגע. ברגע של מפוכחות מחקתי שתי אפליקציות של חדשות ואפליקציה של ויקיפדיה. לא מכיוון התאווה, אלא כי אין שום צורך באינטרנט זמין שלא יוכל לחכות עד הבית. וכשהיה לי את האפליקציות האלה - יכלתי לשרוף שעות. עדיין מוצא את עצמי המון בוואטסאפ ובשמור, ומרגיש את ההתמכרות בכך שבודק כל כמה דקות מה חדש בהם, אפילו באמצע שיחה עם אשתי, כשהוואטסאפ מצפצף ממש בוער לי פיזית לראות... זו יכולה להיות שיטה טובה, פשוט לנתק את הנתונים הסלולריים). 

מהניסיון שלי, אני לא יכול להתמודד לבד מול תאווה ישירה (או אופציה זמינה לכך). גם כשאני נכנס למטרה טובה. 

מזכיר לעצמי את הנפילה האחרונה שלי, ביום בו הסינון נפל (תקלה טכנית של החברה). ברגע שגיליתי את זה הגעתי מאוד מהר לפורנו. וכשניסיתי לעצור, החלטתי להיכנס לדפדפן כדי להפעיל את הסינון הבסיסי של גוגל (שכיביתי בעצמי לפני כן!). תוך דקה הגעתי שוב לצפות ב... ואותו דבר כשניסיתי להפעיל אפליקציית הורים כשתסגור את האינטרנט לשעות הקרובות - אבל היא הפנתה לאינטרנט לאשר תנאי שימוש או משהו בסגנון. אפשר כבר להבין לבד איך זה נגמר. 

מה עזר לי? כשהפסקתי להתחכם ולנסות לבד, התקשרתי שבור לחברים (הכוונה לעשרים טלפונים עד שענו לי... ואז שלוש שיחות. ואז עוד איזה חמש שיחות חוזרות בעקבות הודעת SOS ששלחתי לכל תפוצת חברי התכנית שהכרתי). ואחרי זה יכלתי לפתוח מעגל, להשאיר את הטלפון בבית המדרש כשנכנסתי לשירותים ולחזור הביתה כשאשתי הגיעה ולהשאיר אצלה את הטלפון (זה היה הכי כניעה, כי זו היתה הןדאה בזמן אמת שאני חסר אונים מולו. היא יודעת, אבל לבוא ולהודות - עכשיו בא לי פורנו ואני לא יכול להתמודד - זה כבר הרבה יותר). 

ככה שאני מאמין שאם אכנס לאתרים האלה כדי להציל אנשים, בסוף יצטרכו להציל אותי... 

אוף, אולי יש לי בעיה ברטוריקה...
לא התכוונתי להציע פתרון. התכוונתי להשתתף, להבין, להראות שאני מזדהה ושנגעה בי התחושה הזו שאין פתרון. לספר שהיו לי רעיונות בכיוון הזה (גם אם תאורטיים לחלוטין) וששום דבר לא עובד. קיצור - לא באתי עם פתרונות קסם. באתי עם הקושי שאין פתרונות גם אם יש כיוונים חיוביים (וגם לא באתי ליאש...).

מצהיר פה על נקיות בהגדרות PA של יומיים, בחסד אלוקים אוהב, בעזרת החברים היקרים, לא מובן מאליו בכלל.

אוהבים אותך , בהצלחה בהמשך

צורצור כתב on 10 נוב' 2018 18:32:

אני חושב שלי היו כמה טעויות הקלדה מתוך המהירות... 

ובכללי מבין לגמרי. שמחתי מהתגובה שלך מאוד. הרגשתי את ההבנה וההכלה, וגם את החשיבה המשותפת. אני רק הבעתי לעצמי כתגובה, מה עוזר לי ומה לא (לא כהתקפה או וויכוח... כחשיבה משותפת). 

אכן לי עוזר במידה מסוימת לנתק את החיבור לאינטרנט (לפחות מול ההתמכרות למדיה זה יכול להתחיל להיות עזרה). 
ולגבי "למיפלט" - זו עצה טובה, אני באמת מזדהה, אבל רק מעיר שאצלי זה חייב להיות עם עזרה מחברים והתייעצות (נגיד לשלוח מכתב לחברות האלה יכול להעיר אצלי עוד בלבולים, כמו טינות כלפי אתרי הפורנו, או השתקעות במחשבה שהבעיה היא חיצונית לי ולא ממני, בגלל הפריצות שבאינטרנט ולא כי אני מכור ואוננתי אובססיבית ופעלתי במציצנות גם לפני שהיה לי אינטרנט, ובסביבה דתית ברמה גבוהה). 

אוהב אותך מאוד (יותר מאמירה שגרתית כאן, אני באמת אוהב אותך מאוד) ושמח שאתה איתי במסע הזה!

תודה לשניכם!
הוספתם לי המון,
לגבי מה שצורצור העלה, אני יכול להגיד שכשאני קם בבוקר, ואחרי "מודה אני" אני מזכיר לעצמי ש"היום אני רוצה להיות נקי, ומה אני יכול לעשות בשביל זה" בדרך כלל היום עובר בצורה מחוברת, גם אם שאר הדברים נעשים באנסטיקת.....

אבל כיוון שאני לא עם פז"ם נקיון, אין לא יכול להגיד שזה עובד לי.... ( אמנם אני יודע למה, אבל אחסוך זאת מכם, נסו, ספרו לי אם זה עזר)

תודה על הכנות,
שאלוקים יהיה איתך.